ביאור הגר"א על אורח חיים לא


סעיף א: אסור — לשון המחבר; ומדברי מדרש הנעלם הוא, כמו שכתוב בסעיף ב, וכן כתב הרא"ש בהלכות קטנות בשם ספר העתים. אבל הרמב"ם והטור לא כתבו אסור, אלא "לאו זמן תפילין הן", וכמו שכתבתי לעיל סימן כ"ט, דאין איסור לדעת הטור. ועיין סימן ש"א סעיף ז:

מפני כו' — כר' עקיבא, וכנ"ל:

סעיף ב: בחול המועד כו' — רוצה לומר, במצה וסוכה, וכן כתב בהלכות גדולות וספר העתים בשם הגאין, וכן הוא בזוהר חדש נ"א ג':

ויש אומרים כו' — כמו שכתוב במועד קטן י"ט א', דאי להניחן לאחר המועד – מה לי לעצמו מה לי לאחרים. אבל אין ראיה מזה כלל, דר"מ ור"י לטעמייהו דאית להו בפרק בתרא דעירובין דשבת ויו"ט זמן תפילין הן, וכמו שכתוב במועד קטן שם, וכן הרא"ש בהלכות קטנות דחה ראיה זו. וכן תוס' דמנחות ל"ו ב' ד"ה יצאו כו', ועיין תוס' דמועד קטן י"ט א' ד"ה ר' יוסי כו', ובעירובין צ"ו א' ד"ה ימים. ומירושלמי שהביאו תוס' במועד קטן שם ושם אין ראיה כלל, דשם אליבא דמאן דאמר שבת זמן תפילין כדקאמר שם, מתניתין פליגא עלה דרב, כותב אדם תפילין כו' לעצמו? ופריק שם, מתניתין אליביה דרב ומתניתין רבי יהודה היא דקאמר כותב כו', דסבירא ליה שבת ויום טוב זמן תפילין הן. ועיין נימוקי יוסף שם בסוגיא דשם. ואין לדעה זו עיקר כלל, דמה שהביאו תוס' בעירובין שם משמעות קצת מסוגיא דסוף פרק קמא דביצה גבי משלחין כלים בין תפורין כו', וקאמר לאתויי תפילין כו' עיין שם – ליתא, דטעות סופר במתניתין; דבירושלמי פרק קמא דמסכת ביצה מפורש להדיא במתניתין: "אע"פ שאין לצורך המועד", וכן צריך לגרוס במתניתין הנ"ל. ואם כן אין משמעות כלל בסוגיא הנ"ל, ע"ש: