פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך

נטילת ידיים שחריתכ, אין נוטלין על גבי קרקעהחחיח, אלא לתוך כליזיט.

מפרשים

באר הגולה

(כ) נטילת ידים שחרית — שם בזוהר.



טורי זהב - מגן דוד

(ה) על גבי קרקע — לפי שרוח רעה שורה עליהן.

מגן אברהם

(ז) כלי — אבל על גבי קסמין אסור, עיין סימן קפ"א סעיף ב'.

כתב בסדר היום, שטוב שיהא כלי התחתון מאוס. ואין צריך ליטול אלא האצבעות, ויגביהם למעלה. ובכתבים איתא: לא ישפוך על יד אחד ג' פעמים רצופים, אלא פעם אחת על יד ימין ופעם אחת על יד שמאל. ויטלם עד הפרק הזרוע. וצריך לפשוט הכפות לקבל הטהרה כמי שרוצה לקבל דבר, ויגביהם כנגד הראש. ועיין סימן תרי"ג.

באר היטב

(ח) קרקע — לפי שרוח רעה שורה עליהן. אפילו על גבי קסמין אסור, אלא דוקא בכלי:

שערי תשובה

(ח) קרקע — עיין באר היטב. וכתב בברכי יוסף שמנהג החרדים אל דבר ה' שלא לקרות ולברך נגד המים שנטלו בהם שחרית, וכן היה נוהג הגאון מופת הדור מוהר"ר חיים אבולעפיא ז"ל:

משנה ברורה

(יח) קרקע – ואפילו על גבי קיסמים אסור, מפני שרוח רעה שורה עליהם.


(יט) כלי – וטוב שיניח שני כלים מראשותיו, אחד מלא ואחד ריקן.

ביאור הלכה

כף החיים

(כח) סעיף ח: נטילת ידיים שחרית אין נוטלים על גבי קרקע אלא לתוך כלי — אף על פי שכתב זה רבינו בשם הזוהר, גם הפוסקים מודו בזה, דכיוון דמים טמאים הם, שמעבירין טומאה השורה בלילה בידיים, צריך כלי לקבלם ולהשליכם שלא במקום דריסת הרגל. שולחן גבוה אות י"א.


(כט) שם: אלא לתוך כלי, אבל על גבי קסמין אסור — עיין סימן קפ"א סעיף ב'. מג"א ס"ק ז'. ופירש דבריו במחצית השקל, וזה לשונו: עיין סימן קפ"א סעיף ב' דמים אחרונים, אף שאין נוטלים על גבי קרקע, דרוח רעה שורה עליהן, מכל מקום על גבי קסמין מותר. התם היינו טעמא דטעם הנטילת ידיים הוא משום חשש מלח סדומית או טעם אחר עיין שם בב"י, אם כן המים מצד עצמם על ידי הנטילת ידיים עדיין אין רוח רעה שורה עליהן, אלא בהגיעם לארץ אז רוח רעה שורה עליהן; וכיוון שיש דבר מפסיק בין מים לארץ, אין רשות לרוח רעה לשרות עליהן, כמו שכתב מגן אברהם לקמן, לכן שרי על גבי קסמין. מה שאין כאן, דרוח רעה שורה על הידיים, ועל ידי הנטילת ידיים מעביר הרוח רעה מן הידיים ושורה הרוח רעה על מי הרחיצה, ואם כן מאי מהני על גבי קסמין? נהי שיש הפסק בינם לבין הקרקע, הא כבר שורה עליהם רוח רעה. ולכן צריך כלי ליטול לתוכם ולשופכן במקום שאין אנשים עוברים. ומהאי טעמא כתב הרב ב"י בשם הזוהר שאין ליתן אותן המים למכשפות. והב"ח כתב דאפילו לכל אדם השואל אותן המים אין ליתן, דוודאי דעתו לכישוף, עד כאן לשונו. וכן כתב לבושי שרד ופרי מגדים באשל אברהם ס"ק ז'. משמע מזה הא דבעינן שיטול לתוך כלי, לאו משום דאין הרוח רעה מסתלקת בלא הכלי התחתון, אלא דעיקר הקפידא הוא כדי שלא יעברו עליהם בני אדם ויזוקו בהם. אם כן, מי שאין לו כלי שיטול לתוכו, מותר ליטול במקום שאין עוברים שם בני אדם או לתוך גומא שהמים נבלעים לתוכה, וכן משמע בהדיא בחיי אדם כלל ב' אות א' שכתב וזה לשונו: ולכן אסור ליטול על הקרקע במקום שבני אדם הולכים, עד כאן לשונו; משמע הא במקום שאין הולכים שם בני אדם, מותר ליטול. ומכל מקום לכתחילה לא יטול אלא לתוך כלי, מפני טעם הזוהר שהביא הב"י וזה לשונו: והיך בעי לאתקדשא כך בעי חד כלי לתתא וחד כלי לעילא וכו' דא ברוך ודא ארור וכו' דא קדישא ודא מסאבא עד כאן לשונו. ועוד טעם אחר, מפני שיוכל לטלטלו ולהביאו סמוך למיטתו כדי שלא יצטרך לילך ד' אמות בלי נטילת ידיים.


(ל) שם: אלא לתוך כלי — וטוב שיהיה כלי התחתון שבור ומאוס. כנסת הגדולה בהגהת הטור. מגן אברהם שם. שלמי צבור דף י"ח ע"ב. ר' זלמן אות ח'.