פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אורח חיים ג יז


מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטיב משנה ברורה כף החיים

שולחן ערוך

המשהה נקביו עובר משום לאבל תשקצו.

מפרשים

טורי זהב - מגן דוד

(יד) המשהה נקביו כו' — ובקטנים משום בל תשקצו, ומשום שלא יהיה עקר.

מגן אברהם

באר היטב

(טז) בל תשקצו — ובקטנים, משום בל תשקצו ומשום שלא יהא עקר. ויזהר מאד בקינוחו, כי צואה בפי הטבעת מעכבת התפילה. ויש לרחוץ במים כמו שכתוב: "ומצואתו לא רֻחץ" (משלי ל יב). סידור האר״י ז״ל:

משנה ברורה

(לא) בל תשקצו – ואם משהא עצמו לקטנים, עובר משום בל תשקצו ומשום שלא יהיה עקר. והמשהא מלהפיח אינו עובר על בל תשקצו. גם האיסור בל תשקצו נדחה מפני כבוד הבריות, כגון המשהא נקביו עד שימצא מקום צנוע וכהאי גוונא. יזהר מאוד לקנח היטב, כי צואה במקומה במשהו, כמו שכתב בסימן ע"ו סעיף ה'. וטוב לרחוץ פי הטבעת במים או ברוק.

כף החיים

(מו) סעיף י"ז: המשהה נקביו וכו' — כתב רז"ל בשער המצוות פרשת שמיני וזה לשונו: שקוץ הנפש כתיב, "אל תשקצו את נפשותיכם", ואמרו רז"ל: מכאן שהמשהה נקביו עובר על לא תשקצו. והטעם יובן, כי עניין אכילה הוא לברר האוכל מתוך הפסולת, והאוכל שהוא המזון נבלע באיברים, והפסולת נעשה מותר ונדחה למטה, ומזה נעשו הקליפות. וכתיב: "וטמאתם את ציפוי פסילי כספיך וכו' תזרם כמו דוה צא תאמר לו", כי הם בחינת היציאה של נקב האחור, וכמ"ש בעניין פעור. ולכן המשהה נקביו, שמשהה המותר והקליפה ההיא מלדחותה אחר שנגמר בירורה ועיכולה, הנה הוא משקץ נפשו ממש, יותר ממה שמשקץ גופו. ונודע "בכל דרכיך דעהו". ולכן צריך שיכוון האדם כוונה זו בלכתו לבית הכסא קודם היכנסו שם, כי אסור להרהר שם, עד כאן לשונו. והביאו בן איש חי פרשת ויצא.

(מז) שם: עובר משום בל תשקצו — ובקטנים משום בל תשקצו ומשום לא יהיה עקר. ט"ז ס"ק י"ג. א"ר אות ט"ז. ר"ז אות כ"ד. ויש אומרים שבקטנים אין בהם משום בל תשקצו, אלא שאסרו משום סכנה וגם שלא יהא עקר, ר"ז במהדורא תניינא אות י"א, מטעמי השולחן אות מ"ה.

בהפחה אין בה משום בל תשקצו, א"ר שם, פרי מגדים במשבצות זהב אות י"ג, שערי תשובה אות ט"ז, חיי עולם על ט"ז ס"ק י"ג, מטעמי השולחן שם, עמודי השולחן אות א' על קיצור השולחן ערוך סימן ד'.

בל תשקצו דרבנן הוי, ומפני כבוד הבריות נדחה. פרי מגדים שם. ר"ז שם במהדורה תניינא. כגון עד שימצא מקום צנוע. ר"ז שם. עיין מחצית השקל שם.

(מח) שם: משום בל תשקצו — יש בני אדם נכשלים בדבר זה, ואם יבא לו התעוררות והוא לומד או עוסק בענייניו אינו קם במהירות, וחושב עד שיגמור העסק עוד מעט, או עד שיגמור דף הזוהר או המזמור. וזה שטות גדולה, דהרי זו מצוה הבאה בעבירה. לכך צריך ליזהר מאד. וכתב החסד לאברהם ז"ל בשם המקובלים דהמקל בזה מונע ממנו טהרת המחשבה. ומי שהוא בעל נפש ורוצה לידבק בקונו, צריך להזהר שיהא גופו נקי בכל שעה, וזה מועיל גם כן לבריאות הגוף, ונעשה בריה חדשה. בן איש חי שם אות א'.

(מט) גם בהיותו שוכב על מטתו בלילה, אם הרגיש שצריך לעשות צרכיו, יתאזר לקום ולא יתעצל ולא יתרשל, הן מחמת קור הן מחמת גשם הן מחמת חושך וכיוצא. אך צריך לעשות תחילה נטילה כהלכה, כי אי אפשר לו לילך ד' אמות ולשפשף או לקנח בעוד רוח רעה שורה על ידיו. אך מאחר שהוא עתה צריך לנקביו, אי אפשר לברך על נטילת ידיים, אלא יעשה צרכיו תחילה ואחר כך יברך על נטילת ידיים ואשר יצר. ולכן צריך ליזהר שלא יפסיק בדברים מעת שנטל ידיו עד שיכנס לבית הכסא ויטול שנית ויברך. ועיין שולחן ערוך דר' זלמן סימן ו' סעיף ג', בן איש חי שם אות ב'.

(נ) שם: משום בל תשקצו — וכל שיוכל להעמיד עצמו עד כדי שיעור הילוך פרסה, אין בו משום בל תשקצו ולא משום סכנה, בין בגדולים בין בקטנים לדברי הכל. ויש אומרים שאפילו אינו יכול להעמיד את עצמו פחות הרבה משיעור זה, אם כח הדוחה אינו יכול להיות גובר על כח המחזיק אלא רק על ידי סיוע שידחוק האדם את עצמו מעט כדי להוציא הפסולת, אין נקרא זה משהה נקביו בידיים כדי שיעבור על בל תשקצו, כיוון דכח הדוחה צריך לסיוע שלו שידחוק את עצמו מעט, וזה שאינו דוחה אינו אלא שב ואל תעשה הוא. אבל אם נתגברה תאוותו מאד עד שכח הדוחה גובר על כח המחזיק להוציא הפסולת מבלתי שיצטרך לסיוע הדוחק שידחוק האדם את עצמו, אפילו מעט, הרי זה עובר על בל תשקצו אם משהה נקביו. ר"ז במהדורא תניינא אות י"א. בן איש חי שם אות ג'.

(נא) כתב בספר חסידים סימן תתי"ח: אדם צריך להיות מבפנים כבחוץ, שנאמר: "וכל קרבי את שם קדשו", שלא יהיה בקרביו טנופת. לכך קודם שיתפלל, וקודם אכילה ושתיה שהוא צריך לברך, יעשה אדם צרכיו קודם שילך לבית הכנסת וקודם שיאכל. והביאו בן איש חי שם קודם אות א'.

(נב) צריך האדם לעיין שלא ידבק במנעליו צואה כשהולך לבית הכנסת, שנאמר: "שמור רגלך כאשר תלך" וכו', ולכך כתיב: "של נעליך מעל רגליך". ספר חסידים סימן תתכ"ב. ופירש אזולאי שם, ולכך כתיב — רוצה לומר: לכך כתיב "של נעליך" וכו', משום דבר הנדבק בהם.===ברכי יוסף ===