שולחן ערוך אבן העזר קסה ד

כל יבמה שדינה שתחלץ ולא תתיבם, הרי זו נוטלת כתובתה ושמין לה בגדים כמו לאלמנה (ריב"ש סי' ש"כ). וכן אם היה יבמה מכה שחין או שאר מומי אנשים שנתבארו בסימן קנ"ד, חולץ לה ונוטלת כתובתה. ואפילו היו המומין ההם בבעלה, יכולה היא לומר: לאחיך הייתי יכולה לקבל ולך איני יכולה לקבל.

הגה: והוא הדין למאן דאמר מצות חליצה קודמת, אף על פי שאין כופין אותו לחלץ, צריך ליתן לה כתובתה מיד, שהרי דינה כחלוצה (תשובת ר"ד כהן). וכל זה מדינא, אבל הקהלות תקנו תקנה, אם יתרצו היבם והיבמה בחליצה, יחלקו כל הנכסים שהניח, ואפילו אין מגיע החצי לכדי כתובה, ומנכין לה מחלקה כל מה שבזבזה בחיי בעלה, וצריכה לשבע, אם לא שהתפשרו עצמם בלא שבועה. ומה שנתן הוא במתנת שכיב מרע, אין מנכין לה מחלקה כלום (מרדכי פרק החולץ). ואותו החצי שמגיע לחלק יורשי הבעל, נוטל החולץ, ואין לאב ולא לשאר אחין חלק בו. ואפילו תפסו, מוציאין מידן. דעקר התקנה היתה כדי שיתרצו בחליצה, ולכן החולץ עקר בזה (ת"ה סימן ר"כ). ואפילו אם רוצין שאר האחין לחלק עם גדול האחין, ואומרים שהם רוצים לחלץ, אין שומעין להם אם גדול האחין רוצה לחלץ. וכל זה שאין מגיעין חצי הנכסים לכדי כתובתה, דודאי אינה נוטלת יותר מכדי כתובתה. ויש דעות אחרות בענין תקנות הקהלות; על כן נוהגין להתפשר ביניהם, ואפילו יש לה שטר חליצה מן האחין צריכה להתפשר עמהם בממון, אם לא שפרשו בהדיא לחלץ לה בחנם (מהר"ם פדוואה סימן י"ז וכ"ג):

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(י) אבל הקהילו' תקנו וכו': דין זה נובע ממ' פ' החולץ שהקהילות תקנו כדי שאל תעגן אותה דזימנין טובא שהוא חפץ ליבם והיא אינה רוצה ואין בידינו לכופ' כשיטת התוספ' גם לא רצו לפסוק דינה כמורדת דהא לשיטת תוס' מח"ק ותבא לידי עיגון ותצא לתרבות רעה לכן תקנו לחלוק עמה וענין חלוקה עיין בתשו' ש"י סי' ס"ה ותשו' מהר"ם סימן י' ותשו' מ"ב סימן ק"י דאין חולקין אלא שיעור כתובה ונצ"ב חולקי' כמ"ש בסמוך החולץ והחלוצה ואין לאב ושאר אחים חלק בזה והמותר אם יש אב נוטל האב ואם אין האב חולקין כל האחים והחולץ שוה בשוה ואין להחולץ שום קדימה אלא החצי מכתובה ועיין סי' קס"ג מ"ש דהרב רמ"א לא ס"ל כן ומבואר שם אם בכל זאת לא התרצה היבם לחלוץ אין לפחות מחלק האב והאחים ליתן לו דמה להם בעיגון היבמה והקהילות א"י לתקן לפחות חלקן וצריכה היא לפייס אותו משלה, לפ"ז נראה מה שפסק בתשובת מהרי"ו והבאתי בסימן ק"ס בשם מהר"א בן ששון היכ' דיבמה מתה ויש ב' אחים יורשים כל העזבון של בעלה והיבם ליקח חצי מנצ"ב ואין האב יורש כלום לית' לפי תיקון הקהילות דהא אין לבנים שום זכות בעזבון אלא בכתובה כשהיא חי ולמה ישתנה הדין אחר מותה אף על גב דנשתנה הדין לענין הכתובה שאני כתובה שהיא חלקה והיא מתה אבל מהיכי תיתי לומר דישתנה הדין לענין נצ"ב ואפשר ליישב דאוקמי' על דינא דש"ס כשחולץ מבואר בש"ס דאבא יורש לכן אין לחולץ שום יתרון אלא בכתובה אבל כשמתה מבואר בש"ס דהאחים יורשים אף על גב דלדידן אסורה ליבם מ"מ לענין ממון דינו כיבם ויורשים הכל האחים, ובסי' ק"ס הבאתי מ"ש מהרי"ק שורש צ"א ובשורש ק"ב ובתשו' מהר"י לבית הלוי פסק כמ"ש בשורש ק"ב דלענין ממון דינם כיבם ולכאור' נ"ל מכל תשובו' האחרונים הנ"ל ומפסקי מהר"י סימן רס"ג ובת"ה סי' ר"כ דס"ל כמ"ש בשורש צ"א דהא כאן הוא רוצה לייבם ואנוס בתקנת' של חז"ל דאסור ליבם אין יורש כלום אלא מחלק כתובה הוא נוטל כדי שיחלוץ לה לש"מ אך לענין ממון לא הוי כיבם נגד אביו ואחיו כה"נ לענין יורשי האשה י"ל דהוא אינו יורש אותה כיון דא"י ליבם אותה ואפשר לחלק שם אין עושה שום דבר ומדין דש"ס האחים יורשין אמרינן אף לדידן יורשי' הם כי לענין זה לא תקנו משא"כ כשהוא חולץ אז מדינ' דש"ס כשחולץ אינו יורש לכך אף לדידן אינו יורש, וע"ש בת"ה ובפסקיו מ"ש בשם א"ז ונ"מ לדידן אם שניהם רוצים ליבם וכוונת' ידוע לש"מ אלא שיש לו אשה וא"י ליבם מחמת חר"ג אז הוא נוטל הכתובה לגמרי ואין לה כלום, ול"ד לשאר חולץ דחולקים שם איכ' איסור מצד יבום גופא אז דינו כחולץ אלא מצד התקנה הוא נוטל חצי' משא"כ אם הוא אנוס מצד תקנות ר"ג דלא שייך מידי יבום, ועיין בתשובת בן ששון סי' כ"ט אם היא אסורה ליבם מחמת שהיא ספק אם הולד בן קיימא הוא נותנים לה הכתובה משלם ואין חולקת עמו, ומבואר שם בפסקים דחולקים כתובה ות"כ והנדוניא וראיה שלו מלשון מהר"ם שכתב בסתם ותנתן לה כל חצי ממון ולא פרט מידי דש"מ הכל בכלל החלוקה אפילו הנדוניא, ולכאורה היה נ"ל מזה גם נ"מ בכלל החלוקה מדלא פרט מידי מיהו בד"מ כתב בשם מהר"י מינץ דהיא נוטלת נ"מ בראש ואח"כ חולקים, וצריך לומר דמהר"ם לא היה צריך לפרוש נ"מ כיון בידה הוא ותופס' מה שבידה משא"כ נצ"ב אף אם אחר מיתת בעלה בידה הם מכל מקום ידו כידה והוי כאלו בידו ג"כ והיה לו לפרוט:

(יא) אם לא שפירשו בהדי' וכו': ואם אח"כ אומר שרצונו לייבם אותה אין כופין אותה לחלוץ כי שמא הלכה מי"ק והוי כמתנה ע"מ שכתב בתורה כן אית' בכמה תשובות וכ"כ ב"ח, ובתשובות מהר"ש ד"מ לא"ה סי' ע"א ובתשובות מהר"א בן ששון סי' כ"ח איתא מ"מ יכולים לעשות הרחקה של ר"ת שלא לדבר ושלא לישא וליתן עמו ולא שיאמרו שלא לדבר עמו עד שתחלוץ דאז הוי כפי' אלא לעשות הרחקה סתם שלא לדבר עמו ובזה יש לתרץ מה שקשה לכאורה מה מהני השטר חליצה לחלוץ בחנם דהא אף בלא שטר אם אומר שאינו רוצה לא לחלוץ ולא לייבם כופין אותו אלא כשאומר שרצונו לייבם אין כופין אותו ועכשיו ג"כ אין כופין אותו אבל למ"ש דעושין הרחקה הנ"ל אז שפיר אם לא נתן ש"ח ואומר שרצונו לייבם אין עושין לו שום כפי' אפילו הרחק' הנ"ל והיינו שאין לו אשה אבל נתן ש"ח עושין הרחקה הנ"ל ואם נותן ש"ח ולא כתב שיחלוץ בחנם אז י"ל השטר נותן שא"י לומר שרצונו לייבם אבל חליצה שיתן כוונתו כתקנו' הקהלו' מ"ה צריך לכתוב שיחלוץ בחנם ודע מצות יבום כשרצונו לייבם רק לקיים המצות יבום ורוצה לגרש' מיד אחר ביאה הראשונה נמי בכלל מצות יבום אף ביבמה מן האירוסין דא"א להתעבר ממנו מביאה הראשונה וליכ' כאן להקים שם אחיו מ"מ מ"י לא תלינן כלל בזה אלא אם ראוי' להקים שם אחיו שייך מ"י לאפוקי איילונית וסריס דא"י להקים שם אחיו כנ"ל מדברי תוספות ביבמות דף ך' ועיין לקמן סי' קע"ד מ"ש אם מהני קנין סודר על החליצה:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

אם יתרצו היבם והיבמה כו' הטעם לתקנות הקהלות בזה מבואר בת"ה סי' ר"ך משום תקנות עיגון שראו כמה פעמים שבאו הנשים לידי עיגון משום דזימנין דחפץ הוא ליבם והיא אינה רוצה משום דסניא ליה חשו שלא תתעגן ע"כ תקנו שיחלוקו הנכסים ויסכימו שניהם לזה לחלוץ ולפ"ז נראה דבאותן שכופין אותו לחלוץ אפי' בזמנינו אין לו כלום אלא היא נוטלת כתובתה והמותר ליורשי המת ואין לחולץ שום זכות על זה יותר משאר אחין וכ' במ"ב סי' ק"ה דהתקנ' לא היתה אלא בשביל החולץ ולא בשביל האב והאחין אבל במותר על כתובתה הדין עם האב והאחין כדתנן בפ' החולץ החולץ ליבמתו היא כאחד מן האחים לנחלה ואם יש שם אב נכסים של אב ואפי' אם חצי נכסים אינן מגיעין לכדי כתובתה לא יפסיד האב ואחין ובתשו' מוהר"ם פאדוואה סי' י"ח כתב בא' שאמר שרוצה לייבם והיה ידוע שלא נתכוין רק לממון כ' שם שאעפ"כ אין לכופו לחלוץ כיון שהרמב"ם ושאר פוסקים מקצתן פוסקים כרבנן דאבא שאול דס"ל יבמה יבא עליה מ"מ אפי' לשם נוי ונ"ל דדוקא שם פסק כן כיון שרוצה לייבם ושם היה היתר לייבם אפי' היה לו אשה שכן נוהגין במדינות אחרות שבמקום מצוה לא תיקן ר"ג הן אם היה פנוי (או נשוי) דאין איסור כלל אבל מי שהוא נשוי ולדידן שאנו חוששין לדברי ר"ג אפי' במקום מצוה כמה שכתב רמ"א בסי' א' בשם י"א א"כ מי שהוא אומר שאינו רוצה לחלוץ והוא א"א לו ליבם שהוא נשוי נראה שאם היא רוצה תוכל לכופו לחלוץ כי בודאי יש חשש עיגון בזה ובסי' קע"ב ראיתי בדרכי משה וז"ל כתב באור זרוע ראובן צוה לגרש אשתו שלא תפול לפני יבם ואחיו מיחה בו שלא יגרשנה ונפלה לפניו ליבום כתבו הגאונים דאסורה ליבום מאחר שעיניו נתן בה בחיי אחיו אינו מכוין לשם מצוה ומנדין אותו עד שיחלוץ ע"כ וא"כ כ"ש אם אנו רואין שמכוין לשם ממון ורוצה לעגנה דכופין אותו ולא אמרו דאין כופין אלא דוקא אם היא אינה רוצה לחלוק בנכסים כתקנות הקהילות דהא קי"ל באם יש לו אשה דכופין לחלוץ אפילו אם הוא רוצה לייבם וכ"ש בזה שא"א לייבם שיש לסמוך ע"ז ע"פ הדרך שזכרנו והכל מודים בזה ואע"ג שכתבו קצת פוסקים שבשעת החליצה אומרים שאין חרם ר"ג ואם רוצה לייבם מ"מ אנן לא קיי"ל כן כמה שכתוב בסוף ס"ח סעיף מ"ז דלא קי"ל כר"א ע"ש כנלע"ד וכן כתב מהר"ם מלובלין בתשובה סי' ל"ח לכופו בחרמות:

באר היטב

עריכה

(ה) תקנו: ענין החלוקה עיין בתשובת שארית יוסף סי' ס"ה ובהר"ם לובלין סי' יו"ד ובמ"ב סי' ק"י דאין חולקין אלא שיעור כתובה ונצ"ב. ואין לאב ושאר אחים חלק בזה. והמותר אם יש אב נוטל האב ואם אין אב חולקין כל האחים והחולץ שוה בשוה ואין להחלוץ שום קדימה אלא החצי מכתובתה ונצ"ב שחולק עם החלוצה. ומבואר עוד שם אם בכל זאת לא התרצה היבם לחלוץ אין לפחות מחלק האב והאחים וליתן לו דמה להם בעיגון היבמה והקהלות א"י לתקן לפחות חלקן וצריכה היא לפייס אותו משלה. לפ"ז מ"ש לעיל סי' ק"ס ס"ק ז' בשם מהר"א ששון בשם מהר"י ווייל היכא דיבמה מתה האחים יורשים הכל ואין האב יורש כלום. ליתא לפי תיקון הקהלות עיין ב"ש ומבואר בפוסקים דחולקים כתובה ות"כ והנדוניא חוץ נ"מ שלה נוטלת היא בראש. עב"ש.

(ו) בחנם: ואם אח"כ אומר שרצונו לייבם אותה אין כופין אותו לחלוץ כי שמא הלכה מצות יבום קודמת והוי כמתנ' ע"מ שכתוב בתורה ב"ח ב"ש. ובתשובת מהרשד"ם חא"ה סימן ע"א ובתשובת מהר"א ששון סימן כ"ח איתא מ"מ יכולים לעשות הרחקות של ר"ת ושלא לדבר שלא לישא וליתן עמו ולא יאמרו שלא לדבר עמו עד שתחלוץ דאז הוי כפיה אלא לעשות הרחקה סתם שלא לדבר עמו ואם נתן שט"ח ולא כתב שיחלוץ בחנם אז י"ל השטר נותן שא"י לומר שרצונו לייבם אבל חליצה שיתן כוונתו כתקנת הקהלות מש"ה צריך לכתוב שיחלוץ בחנם. מי שאינו רוצה ליתן לאחיו שטר חליצה יש כח ביד ב"ד לכופו בזמן הזה שאין מתחתנים עם מי שאין לו שטר חליצה מ"מ אין לכופו ליתנו בחנם ויש לו ליתן כפי ראות עיני ב"ד תשו' שבות יעקב ח"ב סי' קכ"א אשה א' שהיא זקוקה לחלוצה ויש לה שט"ח מכל האחין ואח הגדול רוצה לדחות שתלך אל שאר האחים שהם רחוקים במדינות אחרים אין יכול לדחותה. שבות יעקב ח"ב סי' ק"ל. ודע מצות יבום כשרצונו לייבם רק לקיים המצות יבום ורוצה לגרשה מיד אחר ביאה הראשונה נמי בכלל מצות יבום. עיין ב"ש.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}