ט"ז על אבן העזר קסה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
אא"כ ניכר וידוע כו' בטור כ' כאן כגון שבא לב"ד לחלוץ ואומר לו אי צבית ליבמי יבם דאז ודאי אי מייבמין מכוונים לשם מצוה כיון שבא לחלוץ מתחלה וכיוצא בזה ואם רוצה כו' עכ"ל כנ"ל לגרוס ואם בוי"ו והוא מלתא אחריתא ומ"ש וכיוצא בזה הוא שייך למ"ש כגון שבא לב"ד ע"ז אמר ה"ה שאר הוכחות כיוצא בזה המורי' על הכוונה למצוה ובדרישה כ' דכיוצא בהן קאי אשלמטה מזה והעיקר כמה שכתבתי.
ואפשר להתייבם שאין חשש איסור ביבומו כולי לפי זה אם אומר עכשיו איני חולץ ה"ל כאומר ג"כ איני מיבם שהרי יש איסור לייבם וכמה שכתב בפירוש סדר חליצה סעיף מ"ו וא"כ יש לכופו לחלוץ ועיין מה שכתב בסעיף ד':
שלא ישלישו הממון פירוש במעמד שלשתן שכ"כ המרדכי פ' החולץ וז"ל שאם היא אמרה לשליש במעמד שלשתן תן לו אותן המעות לאחר שיחלוץ אז ודאי יש לו לשליש ליתן לו שהרי קנה אותן במעמד שלשתן מיד ליתן לאחר החליצה כו' והוה כאלו בא לידו כו' אבל אם לא אמרה לשליש תן לו אלא נתנם לו בשתיקה לעולם הן שלה עכ"ל ולפ"ז ה"ה אם קבלה קנין וכ"ש נשבעה לו ע"ז דחייבת ליתנם לו כנ"ל:
סעיף ב עריכה
בחיי בעלה שיש הוכחה שלא כוונה לאסור עצמה על היבם כופין אותו לחלוץ ואם יש פתח לנדר' מתיבמת כ"כ ב"י בשם רשב"ץ וא"ל הא כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה דכבר כתבתי לעיל סי' קס"ד סעיף א' דרש"י כתב דבשביל הך מלתא אין כאן פסול דיעבד כאן א"א בענין אחר ע"כ ה"ל כמו דיעבד ותו דלקמן סי' קס"ט סעיף מ' בפי' סדר חליצה דמחמת שבועה אמרי' כיון דשרי ליבומה אלא דארי' דשבוע' רביע עלה ראויה ליבום היא:
סעיף ג עריכה
אין שומעין לה הטעם דיכול לו' לא יתנו לי אשה כ"ז שאת אגידא בי ואפי' יש לו אשה מ"מ לא יהיה לו שלום בית כל זמן שאינו חולץ:
סעיף ד עריכה
אם יתרצו היבם והיבמה כו' הטעם לתקנות הקהלות בזה מבואר בת"ה סי' ר"ך משום תקנות עיגון שראו כמה פעמים שבאו הנשים לידי עיגון משום דזימנין דחפץ הוא ליבם והיא אינה רוצה משום דסניא ליה חשו שלא תתעגן ע"כ תקנו שיחלוקו הנכסים ויסכימו שניהם לזה לחלוץ ולפ"ז נראה דבאותן שכופין אותו לחלוץ אפי' בזמנינו אין לו כלום אלא היא נוטלת כתובתה והמותר ליורשי המת ואין לחולץ שום זכות על זה יותר משאר אחין וכ' במ"ב סי' ק"ה דהתקנ' לא היתה אלא בשביל החולץ ולא בשביל האב והאחין אבל במותר על כתובתה הדין עם האב והאחין כדתנן בפ' החולץ החולץ ליבמתו היא כאחד מן האחים לנחלה ואם יש שם אב נכסים של אב ואפי' אם חצי נכסים אינן מגיעין לכדי כתובתה לא יפסיד האב ואחין ובתשו' מוהר"ם פאדוואה סי' י"ח כתב בא' שאמר שרוצה לייבם והיה ידוע שלא נתכוין רק לממון כ' שם שאעפ"כ אין לכופו לחלוץ כיון שהרמב"ם ושאר פוסקים מקצתן פוסקים כרבנן דאבא שאול דס"ל יבמה יבא עליה מ"מ אפי' לשם נוי ונ"ל דדוקא שם פסק כן כיון שרוצה לייבם ושם היה היתר לייבם אפי' היה לו אשה שכן נוהגין במדינות אחרות שבמקום מצוה לא תיקן ר"ג הן אם היה פנוי (או נשוי) דאין איסור כלל אבל מי שהוא נשוי ולדידן שאנו חוששין לדברי ר"ג אפי' במקום מצוה כמה שכתב רמ"א בסי' א' בשם י"א א"כ מי שהוא אומר שאינו רוצה לחלוץ והוא א"א לו ליבם שהוא נשוי נראה שאם היא רוצה תוכל לכופו לחלוץ כי בודאי יש חשש עיגון בזה ובסי' קע"ב ראיתי בדרכי משה וז"ל כתב באור זרוע ראובן צוה לגרש אשתו שלא תפול לפני יבם ואחיו מיחה בו שלא יגרשנה ונפלה לפניו ליבום כתבו הגאונים דאסורה ליבום מאחר שעיניו נתן בה בחיי אחיו אינו מכוין לשם מצוה ומנדין אותו עד שיחלוץ ע"כ וא"כ כ"ש אם אנו רואין שמכוין לשם ממון ורוצה לעגנה דכופין אותו ולא אמרו דאין כופין אלא דוקא אם היא אינה רוצה לחלוק בנכסים כתקנות הקהילות דהא קי"ל באם יש לו אשה דכופין לחלוץ אפילו אם הוא רוצה לייבם וכ"ש בזה שא"א לייבם שיש לסמוך ע"ז ע"פ הדרך שזכרנו והכל מודים בזה ואע"ג שכתבו קצת פוסקים שבשעת החליצה אומרים שאין חרם ר"ג ואם רוצה לייבם מ"מ אנן לא קיי"ל כן כמה שכתוב בסוף ס"ח סעיף מ"ז דלא קי"ל כר"א ע"ש כנלע"ד וכן כתב מהר"ם מלובלין בתשובה סי' ל"ח לכופו בחרמות:
סעיף ה עריכה
נולדו בה מומין כו' דנסתחפה שדהו כמו דאמרינן גבי אשתו בהגהת מרדכי דכתובות כתב בתשובת מהר"ר אביגדור המתחילה אלכה לי אל הגדולים במי שהיה משודך עם האשה ונפלה לפניו יבמה דא"א דמחמת זיקה עם היבמה אסור לו להכניס משודכת שלו משום חרם דר"ג שלא לישא ב' נשים דלא גזר אלא שלא לישא מעצמו משא"כ כזה דזכו לו משמיא ע"ש וכתב בתשובת מהר"מ מ"ץ דלכתחלה אסור לשדך משום מראית עין כתב בית יוסף בשם תשובת רשב"א על ש"מ שגירש ויש ספק בגט והיבם רוצה לעגנ' כופין אותו לחלוץ כדי שלא לעגנ':