שולחן ערוך אבן העזר קסד ה
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קסד · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת, מפרישים אותם וממתינים לה, אם הפילה יחזר ויקיים.
- הגה: ויש אומרים דוקא שכנסה קדם שהוכר העובר, אבל אם כנסה משהוכר העובר צריך להוציאה אף על פי שהפילה (נ"י פרק החולץ). וכשמקיימה, צריך לחזר ולבעול, דביאת מעוברת לא שמה ביאה (ב"י בשם רבי' ירוחם). ואם רצה להוציאה, צריכה גט וחליצה:
מפרשים
בית שמואל
(ח) וי"א דוקא וכו': הנה בתוס' ריש החולץ מבואר דלא ס"ל כן דהא פירשו מתני' ה"ה אם חלץ והוכר דהיא מעוברת והא דקתני ונמצאת מעוברת משום סיפא נקיט דאם היתה מעוברת לא היה חייב קרבן ש"מ אבל מה דתני בסיפ' וקיים אתי' שפיר אף הוכר דהיא מעוברת דאל"כ ה"ל לתרץ דתני משום יקיים אף על גב דקי"ל אם נשא מעוברת חייב לגרש אפילו נדר ע"ד רבים ואסורה איסור דאורייתא מחמת הנדר אפשר לומר גם שם אם הפילה מותרת לו או י"ל דס"ל לתוס' כאן משום מצות יבום אל יגרש שמא יהיה הולד נפל ויקיים מצות יבום לכן ימתין עד שיודע איך יהיה וי"ל להיפך אף למ"ד דאסורה לו אף אחר שהפילה י"ל דוקא כאן דאיכא א"ד ליבם אשת אחיו שלא במקום מצוה משא"כ שם אפשר יש להקל:
(ט) צריכה גט וחליצה: היינו אם ירצה להוציאה קודם שבעל לשם יבום אחרי שהפילה צריכה גט משום ביאה דמעיקרא וחליצה משום הזיקה דקי"ל ביאת מעוברת לחומרא הוי ביאה ולא לקולא, וכן אם ילדה ולד ומת בו ביום אז מדאורייתא ולד מעליא הוא כמ"ש בסי' קנ"ו אם כן אסורה להתיבם צריכה גט וחליצה מטעם הנ"ל:
(י) ה"ז מוציאה בגט: והרמ"ה ס"ל דלא תצא כיון דספיקא הוא אם הולד קיימא וכאן השמיט המחבר דעתו כי הב"י בספרו תמה עליו דראוי להחמיר הואיל וספק דאורייתא, וראיתי בב"ה דתירץ וכתב דהוי ספקא דרבנן והא כתב הרמב"ם ספ"ב והיינו מש"כ בש"ע סס"ז כל יבמה שהי' ספק מדבריהם אם יש עליו זיקה כגון שמת הולד תוך ל' יום וכו' אלמא ספק דרבנן הוא, ודברי תימא הוא בוודאי לענין אם נשאת לאחר הוי ספיקא דרבנן משום דאורייתא ולד מעליא הוא אף שמת מיד כמ"ש בסימן קנ"ו אבל אם נשאת ליבם אז הוי ספיקא דאורייתא ואפשר מ"ה חזר ממ"ש בב"ה והשמיט דעתו בש"ע:
ט"ז - טורי זהב
מפרישין אותם וא"צ גט ואע"ג דלענין נושא מעוברת חבירו אי' בסי' י"ג דצריך לגרשה דוקא ולכשיגיע זמנה יכנסנה שאני התם דאסורא דרבנן הוא וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה והכא דאיסור תורה הוא אשת אח שלא במקום מצוה לא הוצרכו לקנסו דבדילי אינשי מיני' וכה"ג אי' בפ' החולץ (יבמות דף ל"ו) והפריש' נתן חילוק בזה דשאני הכא דמצוה קעביד וכ"כ בנ"י ותמהני למה לא חלקו כמו ששנינו בגמ':
באר היטב
(ו) שהפילה: כ"כ הנ"י והב"ח וכן הסכים התוס' י"ט. והב"ש כתב דתוס' ריש פרק החולץ לא ס"ל כן. דאל"כ ה"ל לתרץ דתני משום יקיים וכו' ע"ש. אינו מוכרח די"ל באמת וקיים לא אתי שפיר ותוס' חד מתרי טעמא נקט וכהאי גוונא אי' ביבמות דף מ"ח ע"ב. ותוס' כתובות די"א ע"א וכהנה רבות.