שולחן ערוך אבן העזר קסד א
שולחן ערוך אבן העזר · קסד · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
היבמה לא תחלץ ולא תתיבם עד שיהיו תשעים יום ממיתת הבעל, חוץ מיום המיתה ויום היבום או החליצה. ואם יבם או חלץ תוך זמן זה, ולא נמצאת מעוברת, הרי זו נפטרה ואינה צריכה כלום; אבל לא תנשא לאחר אף על פי שחלצה, עד שישלימו תשעים יום למיתת הבעל. ואם מת היבם תוך התשעים יום או אחריהם, יש אומרים שצריכה להמתין תשעים יום אחר מיתתו. ואם היו שני יבמים ומת אחד מהם, מותרת להתיבם לשני תוך תשעים יום למיתתו של זה.
- הגה: ויש אומרים דכל שחלצה תוך ג' חדשים, בין נמצאת מעוברת והפילה, או לא נמצאת מעוברת, הוה לה חליצה פסולה וצריכה חליצה אחרת מכל האחין (הגהות מרדכי סוף גטין). ועין לקמן סימן ק"ע סעיף ה':
מפרשים
(א) לא תחלוץ וכו': אפי' בידוע דאינה מעוברת כיון דאינה עולה ליבום תוך ג"ח דקי"ל אפי' יבא אלי' ואמר דאינה מעוברת אסור' ליבם כמ"ש בש"ס פרק החולץ:
(ב) ואם יבם וכו': משמע אם יבם תוך ג"ח אין מפרישין אותה דוקא כשהיא מעובר' מפרישין אותה ולא בספק מעוברת:
(ג) ואם מת היבם צריכה להמתין וכו': כ"כ התוספות דיבמה יותר קרובה לביאה מארוסה וארוסה צריכה להמתין ג"ח ואפשר בזמן הזה דכופין על חליצה א"צ להמתין ג"ח דהא אינה קרובה לביאה:
(ד) וצריכה חליצה אחרת מכל האחים: ואם אין אחים אחרים יחלוץ זה אחר ג"ח שם בהג"מ, ולמ"ד חליצה פסולה חוזרת ע"כ האחים אחר ג"ח צריכה חליצה מכל האחים ומזה א"צ כי חליצתו גרועה משל האחים ועיין סי' קע"ה:
צ' יום דאין העובר ניכר עד צ' יום מט"ז תמתין צ' יום מלהתיבם שמא יפגע באשת אח שלא במקום מצוה וכל שאינו עולה ליבום אינה עולה לחליצה:
וא"צ כלום זה דעת הרמב"ם והטור והי"א שמביא רמ"א הוא דעת הגהות מרדכי סוף גיטין שצריכה חליצה אחר' מטע' שכיון שאינה ראויה אז ליבום ע"כ אינו עולה לחליצה ואיני כדאי להכריע בין הרים גדולים אבל נלע"ד עיקר כדברי הרמב"ם והטור דזה פשיטא שעכ"פ יש עליה שם חליצה דהא שנינו בריש החולץ אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובתי' ופסלה מכהונה ש"מ אע"ג דאינה עולה ליבום בשעת חליצה אפ"ה מקרי חלוצה אלא דצריך אתה לומד דלחומרא דוקא הוה חליצה וא"כ ע"כ הך מלתא דאינו עולה ליבום אינו לעכוב לומר דוקא בזה תלוי וא"כ מנלן לומר דלקולא אזלינן דוקא בתר עולה ליבום ותו שכן משמע להדיא בברייתא דפ' החולץ ת"ר חלצה תוך ג' צריכה להמתין עד ג"ח מיום המיתה ש"מ דאחר ההמתנה סגי לה ומותרת להנשא דאל"כ המתנ' זו מה צורך יש בה וא"ל דקמ"ל דצריך להמתין קודם שיחלוץ שנית זה אינו דהא קתני סיפא חלצה לאחר ג' א"צ להמתין ג"ח (הני ג"ח שאמרו) מן זמן המיתה וא"כ ודאי דכי היכא דבסיפא א"צ להמתין ותנשא מיד אחר החליצה ה"נ ברישא דתנש' אחר ההמתנה דאין בין דישא לסיפא אלא המתנ' ומ"ש הגהות מרדכי לפסול משום דאינו עולה ליבום אין בזה פסול החליצה אם נעשית כבר אלא שלכתחלה לא תחלוץ משום זה וזה מבואר בהדיא בפ' החולץ (יבמות דף מ"א) במשנה לא תחלוץ תוך ג"ח ופרכינן לר' יוחנן דאמר חליצת מעוברת שמה חליצה ומשנינן דאפילו ר' יוחנן מודה דלא תחלוץ לכתחילה משום דר' יוסי דאמר כל שאינ' עולה ליבום כו' ופירש"י ולר' יוחנן לא תקשה דאי חלצה ודאי חלצה דהאי אינה עולה לחליצה לאו חליצה פסולה משמע שהרי כמה נשים שנינו חולצת ולא מתייבמת היכא דלא אפשר אלא חליצה היא ומיהו היכא דאפשר לאמתוני עד שתראה ליבום משהינן עכ"ל וכתבו התו' דלר' לקיש דאמר חליצת מעוברת לאו שמה חליצה נמי דרשינן כל שאינה עולה ליבום לא תחלוץ ונראה דר"ל לא פליג בהאי מלתא דתוך ג' דדוקא במעוברת פליג עליה אבל תוך ג' מודה לר' יוחנן דמנלן לעשות פלוגת' בזה פי' דמעוברת לא הוה חליצה כלל אלא דבתוך ג' מ"מ לכתחלה לא תחלוץ וכשעברו ג"ח ואינה מעוברת אין כאן פסול ולדברי הגהות מרדכי ודאי קשה עליו למה קראה חליצה פסולה הא בין לר' יוחנן בין לר"ל ע"כ אין כאן פסול דיעבד להצריכה חליצ' שנית תו מביא ראיה בהגהת מרדכי שם וז"ל וכן משמע בירושלמי דהוה חליצה פסולה דאמר בהחולץ חלצה תוך ג' מהו שתחלוץ אחר ג' נשמיענה מן הדא קטנה שחלצה תחלוץ לאחר שתגדיל ור' מאיר היא דאמר אין קטנה חולצת ואם חולצת חולצת עכ"ל ונראה פשוט דהירושלמי פליג אתלמוד דידן בזה ותו דאפי' להירושלמי אין כאן פסול דיעבד דהרי תוספ' פ' מצות חליצה (יבמות דף ק"ה) כתבו וז"ל ומיהו בירושלמי גרסינן תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצת' כשירה וסובר הא דמקיש רבי מאיר אשה לאיש היינו מדרבנן אבל לרבי יוסי חולצת קטנה לכתחלה כדאשכחן בעובדא דלקמן ובירושלמי נמי מוקי לה כר"מ עכ"ל וא"כ כ"ש בחולץ תוך ג' דכשרה החליצה בדעבד ומזה תימא על הג"ה הנ"ל דטרח לתרץ שם אמאי לא חשיב להך תוך ג' בין שאר הפסולין והנך רואה דאין כאן פסול בדעבד ע"כ נלע"ד להלכה דודאי העיקר כדברי הרמב"ם והטור ורש"י ותוספות דאין כאן פסול כלל ובעל הגהות מרדכי יחיד בזה ואפי' למאן דחש לההיא דירושלמי אינו אלא לכתחלה להצריכה חליצה שנית כמו שזכרנו ואם לא חלצה שנית כשירה החליצה שהיתה תוך ג' כנלע"ד:
יש אומרים שצריכה להמתין צ' יום אחר מיתתו דדוקא חלץ שהחליצה מוכחת שלא בא עליה אבל אם מת היבם אחר ג"ח צריכה להמתין ג"ח דיותר קרובה היבמה לביאה מארוסה דגזרו אטו נשואה:
ואם היו ב' יבמין כו' דאין שייך כאן לגזור אטו נשואה דמאי חזית שהיא כנוסה של זה שמת אדרבה נימא שהיא כנוסה של זה החי ואפ' אם הי' זה שמת גדול הא מ"מ אינו אלא למצוה דהא קטן ובא עליה קנאה ול"ד לארוסה שהיא עומד לביא' הארוס מלעלמ' ע"כ דמיא לנשוא' משא"כ הכא:
וצריכה חליצה כבר נתבאר כסמיך הלכה:
(א) יום: אפילו בידוע דאינה מעוברת. ב"ש.
(ב) להמתין: דיבמה יותר קרובה לביאה מארוסה וארוסה צריכה להמתין ג"ח. ואפשר בזמן הזה דכופין על החליצה א"צ להמתין ג"ח דהא אינה קרובה לביאה ב"ש. אם עשה מאמר ואח"כ נתחרט ונתן גט למאמרו וחליצה לזיקתו אם צריכה להמתין ג"ח עיין כנה"ג בהגהת ב"י דיש פלוגתא בין הפוסקים.
(ג) האחים: ואם אין אחים אחרים יחלוץ זה אחר ג"ח. ולמ"ד חליצה פסולה חוזרת ע"כ האחים. אחר ג"ח צריכה חליצה מכל האחים ומזה א"צ כי חליצתו גרוע משל האחים עיין סי' קע"ה . ב"ש.