שולחן ערוך אבן העזר קסא א

מי שהיו לו נשים רבות, ומת, ולו אח, ביאתה או חליצתה של אחת מהם פוטרת כלן, ואין היבם יכול ליבם אלא אחת מהן:

מפרשים

בית שמואל

(א) אלא אחת מהם: ואם חולץ לאחת לדעת הב"י אין איסור לחלוץ לשניה אלא שא"צ חליצה וב"ח כתב דאיכא א"ד לחלוץ לשניה דכתיב בית חלוץ הנעל בית א' הוא חולץ ולא ב' בתים ודייק כן מתוס' וליתא אלא כוונ' תוספות כיון דאין עולה לחליצה כלומר דא"צ חליצה אין עולה ליבום היינו אסורה ליבם דהוי אשת אח שלא במקום מצוה ואישתמט' ליה הסוגיא ר"פ ר"ג האי חליצה פסולה אין אחרי' כלום מאי לגזור לגזר חליצה אחר גט אטו חליצה אחר חליצה כל כי הני תחלוץ ותיזיל ועיין סימן קס"ז ובדרישה כתב לכתחלה אינו רשאי לחלוץ אלא לא' מהם שלא תאסר על כהן וכתב ב"ח אם חלץ אף לשניה אסורה לכהונה מפני מראית עין שיאמרו שכנס חליצה:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

ואין היבם יכול לייבם אלא א' מהם בגמר' פרכינן ולייבם לתרווייהו ומשני דכתיב בית אחיו בית א' הוא בונה ואינו בונה ב' בתים ובטור סיים ע"ז ולא חולץ אלא א' מהם בגמ' פריך ולחלץ לתרווייהו ומשני דכתיב בית חלוץ הנעל בית א' הוא חולץ ואין חולץ ב' בתים וכתב ב"י כלומר א"צ לחלוץ אלא א' וכדי נסבא שהרי כבר כתב שחליצתה של אחת מהם פוטרת כולן וכן הוא בודאי דהא דפריך ולייבם לתרווייהו היינו שיהיה חיוב מן התורה ממילא לא יהיה זה בכלל אשת אח ומשני דל"צ לייבם לתרווייהו וממילא ישנו באיסור אשת אח וחייב כרת וכן נמי בחליצת תרווייהו פריך שיהי' חייב כן ומשני דאין בזה חיוב מן התורה ובזה אין איסור כלל אם יחלוץ גם לשנים דמה יזיק זה כיון שהותר' לשוק בחליצת הראשונה ה"ל כחולץ לפנויה מן השוק וזה פשוט אלא דמ"מ אביא ראיה מדברי תוס' פ' החולץ (יבמות דף מ"ד) ד"ה כי איכא תרתי לא תתקיים יבום תימא א"כ ל"ל קרא דאין חולץ לב' בתים עכ"ל דהיינו דפרכינן שם דלמא לא צותה התורה מצות יבום אלא כי איכא חדא אבל כי איכא תרי לא צותה התורה יבום כלל בזה מקדים התוס' דא"כ ל"ל מיעוט דלא יחלוץ לב' בתים כיון שאין שם מצות יבום ואי ס"ד שיש איסור מן התורה בחליצות ב' בתים הרי שפי' צריך קרא לזה דלא יעשה איסור ולא נימא דאין חיוב בחליצות ב' בתים אבל איסור אין בהם קמ"ל דיש איסור אלא פשוט דאין כאן איסור כלל ועוד ראיה ממ"ש בסי' ק"ע סעי' ח' דיבם א' וב' יבמות צריך לחלוץ לשתיהן היינו מדרבנן ואם יש איסור מן התורה לחלוץ לב' יבמות האיך תקינו רבנן לעבור על איסור דאורייתא אלא ע"כ דאין בזה איסור כלל מן התורה ולא מדרבנן וא"ל ממ"ש התוס' בדף ההוא לעיל מיניה ד"ה ולייבם חדא כו' כיון דחליץ לחדא א"א לייבם שנית כיון דאינו עולה לחליצה דאין חולץ לב' בתים משמע דהשנים מותרת לשוק עכ"ל וכ"כ התוס' בפ"ק דף י' אל תטעה לומר שמ"ש שאינה עולה לחליצה פרושו שיש איסור בחליצתה של שניה (אלא) ה"ק דאינה במצות חליצה מן התורה ממילא מותרת לשוק וא"כ הוא באיסור אשת אח והיאך ייבם אותה ומ"מ נראה ליישב יותר לשון של הטור שכ' שנית ולא חולץ אלא א' מהם (ור"ל) דודאי אין מן הראו' לעשות כן כיון דהתורה פטרה והאיך ניקום ונתייבם ונראה ככופר במדרש חכמים בקרא דבית א' הוא חולץ ותו דיפסלנה מכהונה לפי דעתו שהיא ראויה לחליצה ע"כ כתב הטור שנית דאין ראוי לעשות כן אבל פשוט הוא דאי מקרי א' מן השוטים וחלץ גם לשניה דאין כאן חליצה כלל ומותרת לכהונה ול"ד למ"ש סי' קנ"ו סעי' י"ב דלא תחלוץ ולא תתייבם עד שיבואו עדים מטעם דאתא מצריכה כרוז להיות מותרת לכהן ואיכ' דלא שמע הכרוז ויראה חלוצה שריא לכהונה ויאמר חלוצה מותרת לכהן שאני התם דאי אנן מצריכינן לה חליצה מספק ימשך מכשול מתחת ידינו ע"כ גזרו רבנן דלא תחלוץ משא"כ בהאי מלתא דודאי שום ב"ד לא יניחו לחלוץ לשניהן אלא דאי מתרמי שיעשה איזה אדם שלא כדין בודאי במלתא דלא שכיח' כלל כי האי לא גזרו רבנן ואין עליה שם חלוצה כלל ומותרת לכהן כמו מי שחולץ לפנוי' מן השוק דודאי לא גזרו רבנן בזה כ"ז נ"ל פשוט וברור אלא שראיתי למו"ח ז"ל שחלק על הב"י בזה ושויה לטועה ח"ו וכתב שיש איסור מן התורה בחליצת השניה וראייתו מן התורה שזכרתי שכתבו שאינה עולה לחליצה כו' דמסיק שאם עבר וחלץ לה אסורה לכהונה מדרבנן כמו בסימן קנ"ו שזכרתי וכ"ז אינו נראה כלל אלא כדברי הב"י עיקר וכמו שזכרנו:

באר היטב

עריכה

(א) מהם: ואם חלץ לאחת לדעת הב"י אין איסור לחלוץ לשניה אלא שא"צ חליצה. וב"ח חולק עליו וכתב דאיכא איסור דאוריית' לחלוץ לשניה דכתיב בית חלוץ הנעל בית א' הוא חולץ ולא ב' בתים ודייק כן מתו' ע"ש שדבריו נכונים. רק תחלת דבריו שכתב על הב"י ושרי ליה מריה דא"כ מ"ש דאינו יוכל ליבם אלא א' מהן נמי כדי נסבא ע"ש בזה הוא דלא דק. דהא לפי שיטת הב"י דמ"ש הטור דלא חלץ אלא אחת מהן כלומר אינו צריך לחלוץ אלא א' מהן ולא יוכל קאי רק איבום ע"ש. א"כ שפיר כתב הב"י דמ"ש ואינו חולץ אלא א' מהם כדי נסבא שכבר כתב שחליצה של אחת מהן פוטרת את כולן משא"כ על מ"ש ואין יוכל ליבם אלא א' מהן ל"ק מידי דאיצטרך לאשמעינן דאינו יוכל ואיסורא קא עביד עיין ודו"ק. והב"ש חולק על הב"ח וכתב כוונת התוס' הוא כיון דאינו עולה לחליצה כלומר דא"צ חליצה אין עולה ליבום היינו אסורה ליבם וכו' ע"ש. לא הבנתי דהא קיי"ל כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאין עולה ליבום אין עולה לחליצה. א"כ כיון דאסור ליבם אחר חליצה ה"ה נמי דאסור לחלוץ אחר חליצה. וכ"ה בברטנורא משנה י"א פרק כ' וא"ל א"כ ל"ל בית חלוץ הנעל ללמוד דבית א' הוא חולץ ולא שני בתים כדאי' ביבמות דף מ"ד ע"א. הא ממילא ידעינן כי היכא דאסור ליבומי אחר חליצה ה"ה נמי אסור לחלוץ אחר חליצה דכל העולה ליבום עולה לחליצה. עיין בסוגיא זו ועיין ביבמות דף יו"ד ע"ב תוס' ד"ה איהו הוא דקאי בלא יבנה וגו'. ועיין בחידושי בית יהודה מה שהביא בשם הגלאנטי ומ"ש הוא ויתורץ לך הכל. ועיין בתשובת כנסת יחזקאל שאלה ס"ח. ומה שהקשה הב"ש סי' קס"ז ס"ק ב' מהא דאיתא בגמר' דיבמות דף ל"א ע"ב ואי זיקת ב' יבמין דאורייתא חליצה נמי לא תבעי וכו' ע"ש ולפי דברי הב"ח האיך חולץ לשתיהן הא יש לחוש נמי שיאמרו ב' יבמות מבית א' חולצין לתרווייהו דאיכא איסור דאוריית' ע"ש. י"ל כיון דמדאוריית' הוי ב' בתים וצריך לתקוני לתרווייהו. והחשש שמא יאמרו שהם מבית א' הוא לעולם. בין אם יבמו תרווייהו בין אם יחלוץ לתרווייהו בין אם יבם א' וחלץ לא' כמבואר. א"כ בחרו חז"ל את הרע במיעוטו לחלוץ תרווייהו דלא גרע מאם יבמו את שתיהן. דהיכא דיחלוץ לשתיהן איכא ריעותא לפנינו למה חלץ לשתיהן הא קי"ל מצות יבום קודם ובודאי ישאלו. ויודעין דלא הניחו חכמים ליבם. משא"כ אם יבמו שתיהן או יבם א' וחלץ לא'. א"כ יותר רחוק החשש שמא יאמרו וכו' בחלצו לשתיהן ומש"ה בחרו שיחלוץ לשתיהן. וזהו בכלל לא אפשר עיין תוס' י"ט פרק ב' דיבמות משנה יו"ד. ועי' בברטנורא בפרק ב' דסנהדרין משנה ב' ועיין תוס' י"ט שם. ומ"ש עוד הב"ש ואישמיטתי' ליה הסוגיא דיבמות דף נו"ן ע"ב כל הני תחלוץ ותיזל וכו' ע"ש. י"ל דה"ק דחליצה פסולה דהיינו אחר הגט הוי חליצה מעולה. ולא אמרינן דלא הוי מעולה וצריכה לחליצה אחרת אטו חליצה אחר חליצה. א"כ השתא נמי הוי חליצה אחר חליצה ומאי מרווחינן בזה ודו"ק. ובדרישה כתב לכתחלה אינו רשאי לחלוץ אלא לאחת מהן שלא יאסרם על כהן. וכתב ב"ח אם חלץ אף לשניה אסורה לכהונה מפני מראית עין שיאמרו שכנס חלוצה.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}