שולחן ערוך אבן העזר קנה יב

עד מתי הקטנה ממאנת? עד שתביא ב' שערות אחר י"ב שנה, או עד שתלד. ומשעת הריון הוי כגדולה (א"ז). וכל זמן שלא הביאה ב' שערות ולא ילדה, חשובה כקטנה, אפילו נולדו לה סימני אילונית. אבל אם היא בת עשרים, ונולדו בה סימני אילונית, חשובה כגדולה למפרע, מזמן שהיתה בת י"ב, אף על גב שהביאה אחר כך שתי שערות (בחשן המשפט סי' רל"ה), ואינה יכולה למאן. ובת י"ט שנה ושלשים יום, דינה כבת כ', דל' יום בשנה חשוב שנה. ויש מי שאומר, שאינה חשובה בת כ' שנה עד שתהיה בת כ' שנה פחות ל' יום:

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(יח) או עד שתלד: פ"ק דיבמות איכא פלוגתא לרב ספרא בנים הרי הן כסימני' ולר' זביד אין בנים בלא סימנים כתבו התו' והרא"ש ברוב פעמים כשתלד אית לה סימנים ולא בעי למימר אין בנים בלא סימנים אלא אין בנים מצוי בלא סימנים ואפי' אם בדקוה ול"ל סימני' חיישינן שמא נשרו משמא אפילו ליכא ספק דאורייתא היינו שלא בעל אחר שגדלה מ"מ בבנים חיישינן שמא נשרו ולהרי"ף ותוס' והרא"ש לרב ספרא אפי' כשתלד בעת קטנות' הרי הם כסימנים אחר שגדל' וכן משמע הריון בעת קטנות' ה"ה כסימנים אחר הזמן ולא ה"ל להרב רמ"א לכתוב דין בזה בשם א"ז כי מבואר כן בתו' וכן לר"ז אין בנים בלא סי' ומהני אף בקטנות' והרי"ף והרא"ש הביאו דברי ר"ז משמע דס"ל דהלכתא כוותיה לפ"ז אפילו אם ילדה אחר יב"ש ולא הביאה סימנים אינו אלא ספק שמא נשרו כי לר"ז בנים לאו סימנים אלא דחיישינן שמא נשרו א"כ לענין חליצה לאו גדולה היא אף על גב מרמב"ם וסמ"ג משמע דס"ל בנים ה"ה כסימנים מ"מ מהרי"ף והרא"ש לא משמע כן עיין סי' קס"ט ולשיטת הרמב"ם אינה גדולה לענין חליצה אלא כשילדה אחר יב"ש כמ"ש פ"ב ה"א אז הוי בנים כסימנים ולענין מיאון כתב המגיד שם דס"ל כשילדה אף בעת קטנותה א"י למאן דאל"כ תמצא חמות' דממאן אז ודאי בעת קטנותה ג"כ א"י למאן אחר שילדה ומיהו בעת הריון יכול' למאן והיינו מ"ש פי"ט בת ממאנ' היינו שנתעברה ממנה ולכן צ"ל מ"ש ומשעת הריון הוי כגדולה היינו לענין מיאון דוקא ולא לענין חליצה ולענין מיאון יש להחמיר דאין ממאנת משעת הריון אפי' בעת קטנותה מיהו מבואר בתוס' דוקא כשהוא בן קיימא אבל אם הפילה ממאנת ולענין חליצה אם ילדה בעת קטנותה אפילו בעת גדלותה לא הביא' סימנים אין חולצת דאינו אלא ספק שמא נשרו לר"ז ואין מהני אלא לענין מיאון דחיישינן שמא נשרו אף על גב בעלמא כי ליכא ספק דאוריית' לא חיישינן שמא נשרו משא"כ בבנים חיישינן שמא נשרו ועיין תשו' מ"ב:

(יט) למפרע: לכאורה תמוה א"כ איך ממאנת ומותרת לאחר ליחוש שמא ימצא בה סימני אילונית והרי היא גדולה למפרע אף על גב דלא חיישינן למיעוטא שמא אילונית היא כמ"ש בש"ס בכמה מקומות דקי"ל כחכמי' ולא כר"מ מ"מ הכא דליכא /דאיכא/ ריעות' דלא הביאו ב' שערות ומכ"ש כשנולדו בה סימני איילונית למה תמאן וראיתי בדרישה שתירץ דמיירי דלא בא עליה הראשון אחר יב"ש אז לא הוי קידושין דאורייתא מ"ה לא חיישינן שמא ימצא בה סימני איילונית כמו דלא חיישינן שמא נשרו הסימנים ועיין ס"ג כ' א"נ י"ל למ"ש בסימן מ"ד איילונית לכמה פוסקים א"צ גט אלא מדרבנן ולתוספות ולהרא"ש ודאי איילונית א"צ גט כלל אלא ספק איילונית היינו שאין ניכר הסימנים בה היטב אז צריכה גט נמצא להפוסקים הנ"ל אף בבא עליה אחר יב"ש אינו אלא ספק דרבנן דהא אם נמצא שהיא איילונית א"צ גט אלא מדרבנן לכן לא חיישינן שמא ימצא בה סימני איילונית, ולתוס' והרא"ש אין חשש כלל דאם נמצא בה סימני איילונית אם כן א"צ גט ואם לא ימצא בה ס"א א"כ היא קטנה ולדעת הרמב"ם שכתב פ"ד ה"א איילונית שנתקדשה הרי זו קידושין גמורים משמע קידושין דאוריית' הי' מקום להקשות עליו קושיא הנ"ל אם היא איילונית למפרע למה לא חיישינן שמא ימצא שהיא איילונית מאחר דהוא ספק דאורייתא, מיהו בסימן הנ"ל כתבתי ע"כ לא כתבה רמב"ם דהוי קידושין אלא בהכיר בה אבל אם לא הכיר בה לא לכן לא חיישינן כאן דהא אם ימצא בה ס"א אחר כך הוי לא הכיר בה אלא לפי לשון המחבר שם דמשמע אפילו לא הכיר בה איירי קשה כהנ"ל:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

למפרע מזמן שהיתה בת י"ב כו' וכתב בפירש נלע"ד דה"ה קטנה שנולדו בה סימני איילוני' אלא שצ"ע אם מיאנה וניס' לאחר ואח"כ נודע שהיתה גדולה למפרע נמצא שבניה ממזרים וי"ל שאף אם ניסת לאחד בגדולה אם לא בא בעלה הא' עליה מן י"ב ואילך אין קדושיה קדושין מדאוריית' אלא מדרבנן ואין כאן אלא חשש איסור מדרבנן לא חיישינן עכ"ל ואישתמיטתי' סוגיא שלימה דריש פ' האשה בתרא דפליגי ר"מ ורבנן דר"מ חייש בקטן וקטנה שחולצין לר"מ ולא מייבמין דשמא תמצא איילנות ונמצא פוגע בערו' ורבנן ס"ל אזלינן בתר רובא דלא הוין סריס ואיילנות ה"נ כן הוא דלא חיישינן לשמא יולדו בה סימני איילנו' קי"ל כרבנן שם:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}