הגהות רבי עקיבא איגר/אבן העזר/סימן קנה

סימן קנה

ס"ג המיאון הוא. נ"ב אם כשהמקדש ביקש להכניס' נפל קטטה בינו ובין אמה ואמרה לו האם אינו אינו רוצה בך והבת אמרה לא ארצה אלא כשתאמר אמי אין זה מיאון עד שתאמר אי אפשר בבעלי תשו' הגאונים סי' ך"ז:

סעי' י"ב הגה אע"ג שהביאה ב"ש. נ"ב בחי' הריטב"א פ"ק דקדושין כ"ב כ' בשם הראב"ד בנעשית איילונית למפרע משעה דנראו בה סי' איילונית וע' במ"ל פ"ב מה' עבדים ה"א:

ב"ש אות כ"א ואמרו דיש לה שערות. נ"ב לשון רש"י דאי משתכחו הוי גופיי' לאחר הפרק וכו' משמע דוקא בתמידים ביחוד שראו שערות אלו קודם הפרק אבל במעידות סתם שראו שערות קודם פרק ל"ח לשמא הנך שערות שרואים אחר הפרק הן אותם שהיה מקודם וצ"ע. ועיין תשובת גנת וורדים כלל א' סי' ח':

ב"ש אות ך"ט גם י"ל אם נשרו. נ"ב בתשו' הראנ"ח ח"א סי' מ"א רצה לומר כן וכ' דדחוק הוא בסברא והעלה דכוונתם דאיירי בבעל אלא שהיה אפשר לומר דבדיקה מועיל לענין אם תביא ב"ש תוך הפרק דנדע דהם שומא דבכה"ג ל"ה נשרו ומש"ה הוצרכו לדחות דלקולא ל"א:

ב"ש אות ל' השני היה לה ונשרו. נ"ב לענ"ד למ"ש תוס' נדה מ"ח ד"ה אב"ע דהא דחיישי' שמא נשרו היינו מכח חזקה דרבא ממילא אמרי' דמיד כשהגיע לשנים הביאה סי' ונשרו קודם קדושי הא' וכל שאתה אומר דתחת הא' לא היה לה סי' א"כ יצאה מחזקה דרבא ושוב ל"ח לנשרו ודו"ק. אח"כ ראיתי לדייק מדברי תו' ך"ב ד"ה בודקים כהב"ש ועדיין צ"ע:

סעיף כ היה קדושין גמורים. נ"ב והיכי דבא עליה תוך שנת י"ב וילדה ב"ק דקיי"ל לעיל סי"ב דמשעת עיבור היא גדולה מסתפקנא אם א"צ גט משני די"ל כיון דמיעוטא דמעוטא הם גדולים בשנת י"ב לא אסיק אדעתיה לבעל לשם קדושין וע' תוס' יבמות דף י"ב ד"ה ואפי' לר"י דלא משמע כן וצ"ע לדינא:

סעיף כ"א ואם לא גירשה ועמדה. נ"ב דוקא נתפייסה מיד אבל אם חטפה בחזקה אף דלבסוף נתרצתה מ"מ כיון דעבד שלא כהוגן אפקעינהו רבנן לקדושין מיניה כ"כ הנ"י: