שולחן ערוך אבן העזר קלא ו


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אפלו נכתב לשמו, אם לא חתמו העדים לשמו, אם נתנו לה בלא עדי מסירה, אינו גט. ואם נתנו לה בעדי מסירה, הרי זה פסול. ויש אומרים שגם זה אינו גט:

מפרשים

 

בית שמואל

(ו) ה"ז פסול:    אף על גב אם לא חתמו כלל כשר הגט אם כבר ניתן כמ"ש בסי' הקודם מ"מ כאן גרע טפי משום דהוי מזויף בתוכו ש"ס ריש גיטין ופירשו תוס' הזיוף הוא משום דגזרינן חתימה שלא לשמה אטו כתיבה ולכאורה קשה לפ"ז אם עכו"ם באו על החתום והם שמות מובהקי' אמרי' בש"ס דפסול משום דגזרינן אטו שמות שאינן מובהקי', ת"ל דיש לגזור חתימה אטו כתיבה אח"ז ראיתי בתר"ה סי' רכ"ח הקשה קושיא זו:

(ז) וי"א שגם זה אינו גט:    כ"כ הרמב"ם פ"ג דין ח' בשם י"א דס"ל אם חתמו שלא לשמה הוי מזויף בתוכו מודה אפילו אם נמסר בע"מ וי"א אלו ס"ל ג"כ אם חתום ע"א ונמסר בע"מ או אם א' מעדי' פסול הגט בטל כמה שכתב בהרי"ף פ' המגרש בשם הגאון וכמה שכתב בהמגיד פ"ג די"א אלו היינו דעת הגאון הנ"ל ולהרי"ף והרמב"ם אם חתמו שלא לשמה או ע"א הוא פסול הוי כמזויף ולא מזויף ממש ואינו אלא פסול מדרבנן, ואם ע"א חתום על הגט ונמסר לפני עדים ס"ל להרי"ף והרמב"ם דכשר ועיין ב"י סוף סימן ק"ל וצריך ישוב בסימן ק"ל סעיף י"ז פסק אם ע"א כשר וא' פסול הגט פסול ולא בטל כרמב"ם וכאן הביא דעת הגאון דס"ל הגט בטל:
 

ט"ז - טורי זהב

פסול וי"א שגם זה אינו גט האי י"א הוא הרי"ף דס"ל הוה מזויף מתוכו ע"כ לא מהני עידי מסירה ודיעה הא' הוא הרמב"ם דס"ל כיון שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העול' שאינו מזייף ממש והואיל ונמסר בפני עדים הוה גט פסול מדבריהם וכ' ב"י ואע"ג דהרמב"ם מכשיר בגיטין פסולין בעידי חתימה כגון שהרחיקו העדים מן הגט ב' שיטין וכיוצא בזה שנשתנה בעידי מסירה שאני התם שפיסול הגט ניכר על עידי חתימה אבל הכא שאין פיסול ניכר דמנא ידעי שחתמו שלא לשמ' חיישי' שמא אתו למסמך על עידי חתימה לפיכך פסול דרבנן עכ"ל וק"ל דהטור הביא דעת הרמב"ם משמע דהכי ס"ל וזה אינו דהא עיקר החשש דהיה פסול מדבריהם הוא משום דאתי למסמך על העדים והטור פוסק בסי' קל"ג דאפי' ביש עידי חתימה צריך לעידי מסירה וא"כ ביש לפנינו עידי מסירה אין חשש שיסמכו על עידי חתימה לחוד דהשתא יש עכ"פ עידי מסירה ובכל גט אין סומכין אפילו בעדים חותמין לשמה אלא דוקא בעידי מסירה ולמה ישנו עכשיו לסמוך על הנהו עדים החתומים אלא לשמה לחוד ואין כאן שמא אתו למסמך עלייהו דע"כ לא חיישינן דלמא אתו למסמך אלא לעיל סי' ק"ל בדין אם שמות ישראל כשמות הגוים כו' דשם הוה החשש דיטעו לומר שישראלים הם ויסמכו עליהם על חתימתן משא"כ כאן דאין כאן חשש כ"א לרמב"ם דס"ל בכל גט סגי לעידי חתימה לחוד וא"צ לעידי מסירה כמ"ש הטור בשמו סי' קל"ג אבל להטור צריך בכ"מ עידי מסירה ונ"ל דהטור מפרש טעם הרמב"ם כיון דתקנו חכמים להחתים עדים משום שמא ימותו העידי מסירה זה עשה שלא כתקנת חכמים כיון שחתימות אלו אינם כלום ע"כ פסול מדבריהם:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש