פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) אינו גט:    ואין פוסל אפי' לכהונה כמ"ש ר"פ כל הגט וברמב"ם פ"ג א"כ אין קידושין של אחר תופסי' בה ואם כתב הכל לשמה והרי את מותרת כתב שלא לשמה יש לחוש לומר' אם קדשה אחר הואיל בטופסי גיטין הראשוני' לא היה כתב והרי את מותרת וכו' כמ"ש בתוס' דף כ"ו כן כתב הב"י בסימן קכ"ג, ולמ"ש בסימן קכ"ו אף ספר תרוכי' נמי תורף ע"ש:


(ב) כיצד סופר וכו':    המחבר השמיט הדין אם הסופר רשאי להזמין טופסי גיטין ונ"מ לדינא, והנה הרמב"ם מתיר להסופר שיזמן טופסי גיטין ורוב הפוסקי' חולקי' עליו אף למאן דס"ל אם כתבו חש"ו הטופס כשר ל"ד לשם דכתיבת חש"ו לא שכיח אבל כתיבת הסופר שכיח איכא למיחש שיכתוב גם התורף, ובזה פליגו לרמב"ן והרמ"ה אם ניתן לה גט כזה לא תנשא בו, ולהרא"ש אם כבר כתב מותר לגרש בו וה"ג והרשב"א פוסלי' גט כזה נראה דס"ל נמי כרמב"ן דלא תנשא בו אבל לא תצא דלא גרע משאר פסולי דרבנן דקי"ל דלא תצא ומ"ש הטור בסי' זה תצא לא כ"כ אלא לשיטות הרמב"ן דס"ל בכל פיסולי דרבנן תצא כמ"ש בהר"ן פ' המגרש, מיהו קשה על הטור בסי' ק"כ משמע דס"ל עיקר כרמב"ם דס"ל בפסולי דרבנן לא תצא ובסי' זה כתב כשיטות הרמב"ן, ובסי' קכ"ג הביא הרב רמ"א דעת ר"י הפוסל בכתיבת חש"ו הטופס לפי זה ה"ה כאן אם כתב הטופס שלא לשמה פסול:

סעיף געריכה


(ג) אינו גט:    אבל לגדולה יכול לגרש והיינו בע"מ כמ"ש בש"ס וכבר כתבתי אליבא דר"מ דס"ל ע"ח כרתי אז צריך שיהא מוכח בגט מי הוא המגרש והמתגרשת ולכתחילה בעינן שיהיה הגט כשר אף לר"מ לפי זה לכתחלה אסור לגרש בגט זה לגדולה ואם גירש כבר כתבתי בסי' ק"ל דנ"ל דתנשא בו ובתשובת ש"י לא כ"כ ולשיטות הפוסקי' דס"ל אף לר"א ע"ח כרתי ודי אם עדי' חתומי' בו אפילו לא נמסר לפני עדים י"ל לשיטת' אף לר"א בעינן מוכח בתוכו וכבר כתבתי מזה בסי' ק"כ ועיין בתוספ' ובהר"ן ר"פ כל הגט:

סעיף דעריכה


(ד) ה"ז ספק גירושין:    כ"כ הרמב"ם וכת' בכ"מ הא דקי"ל בדרבנן יש בריר' ובדאורייתא אין ברירה היינו לחומרא אין ברירה ולא לקולא וכ"כ הר"ן מ"ה פסק כאן ה"ז ספק גירושין בין שתלה בדעתו ואומר איזה שארצה או שתלה איזה שתצא הוי ס"ג וקידושין תופסי' בה ועיין בר"ן שם מיהו צריך ישוב הא שפסק הרמב"ם פי"א ה' יובל אחים מחזירי' זה לזה ביובל ותלי' נמי בדין ברירה כמ"ש בש"ס שם דס"ל אין ברירה גם פסק ספ"ו ה' בכורות אחים שחלקו גדים נגד גדים פטורי' ממעשר והיינו כמ"ד אין ברירה ועיין דינים אלו ביש"ש פ' מרובה ושם פסק בדאורייתא אין ברירה אפילו לקולא ואין קידושין תופסי' בה אלא שפוסל לכהונה ובח"ר כתב אחים מחזירי' זה לזה דמצו' דאורייתא הוא להחזיר מ"ה אזלינן לחומרא וכן מוכרח בש"ס אליבא דרב אסי דהוא אומ' בגיטין אם אמר לגרש איזה שירצה הגט פסול היינו מדרבנן וע"כ משום דס"ל יש ברירה והוא אמר בשם רבי יוחנן אחים מחזירי' זה לזה ביובל ע"כ צ"ל כמ"ש והא דפסק אחים שחולקי' פטורי' ממעשר י"ל משום דקי"ל ספק מעשר פטור:

סעיף העריכה


(ה) אף על פי שהעבי' עליו הקולמוס:    ס"ל לרמב"ם דיו על גבי דיו לא הוי כתב כלל ואינו פוסל אפי' לכהונה וכן פסק פי"א ה' שבת מיהו מ"ש המגיד פ"ג ה"ג אפילו לר' יהודה דאמר אם מעביר קולמוס מקדש השם מ"מ בגט לא מהני משום דבעינן גט כריתות ולא משמע בסוגיא כן ותוס' גיטין דף י"ט כתבו כשהכתב של השני מתקן חשיב יותר כתב לפי זה בגט מסתבר טפי דכתב השני הוי כתב א"כ ר"י דס"ל בעלמא דכתב השני הוי כתב מכ"ש גט לכן אוקמי רב חסד' לר"י כתב שני הוי כתב ולר"ח ולרשב"א דהיינו הי"א שהיא כאן ס"ל דחוששין לו היינו קידושין תופסין בה ופוסל לכהונה ומדברי הרמ"ה שהביא הטור בסי' ק"ל משמע דאין קידושין תופסי' בה ופוסל לכהונה:

סעיף ועריכה


(ו) ה"ז פסול:    אף על גב אם לא חתמו כלל כשר הגט אם כבר ניתן כמ"ש בסי' הקודם מ"מ כאן גרע טפי משום דהוי מזויף בתוכו ש"ס ריש גיטין ופירשו תוס' הזיוף הוא משום דגזרינן חתימה שלא לשמה אטו כתיבה ולכאורה קשה לפ"ז אם עכו"ם באו על החתום והם שמות מובהקי' אמרי' בש"ס דפסול משום דגזרינן אטו שמות שאינן מובהקי', ת"ל דיש לגזור חתימה אטו כתיבה אח"ז ראיתי בתר"ה סי' רכ"ח הקשה קושיא זו:


(ז) וי"א שגם זה אינו גט:    כ"כ הרמב"ם פ"ג דין ח' בשם י"א דס"ל אם חתמו שלא לשמה הוי מזויף בתוכו מודה אפילו אם נמסר בע"מ וי"א אלו ס"ל ג"כ אם חתום ע"א ונמסר בע"מ או אם א' מעדי' פסול הגט בטל כמה שכתב בהרי"ף פ' המגרש בשם הגאון וכמה שכתב בהמגיד פ"ג די"א אלו היינו דעת הגאון הנ"ל ולהרי"ף והרמב"ם אם חתמו שלא לשמה או ע"א הוא פסול הוי כמזויף ולא מזויף ממש ואינו אלא פסול מדרבנן, ואם ע"א חתום על הגט ונמסר לפני עדים ס"ל להרי"ף והרמב"ם דכשר ועיין ב"י סוף סימן ק"ל וצריך ישוב בסימן ק"ל סעיף י"ז פסק אם ע"א כשר וא' פסול הגט פסול ולא בטל כרמב"ם וכאן הביא דעת הגאון דס"ל הגט בטל:

סעיף זעריכה


(ח) וכן יאמר הסופר בפיו:    דגט לענין כמה דברי' ילפינן מתפילין וס"ת דצריך הסופר לומר בפיו ולא מהני מחשבה ועיין באורח חיים סימן ל"ב ומשמע דיש עיכוב בזה אפילו בדיעבד גם כשהבעל כותב בעצמו צריך שיאמר בפיו שכותב לשמה סמ"ג:

סעיף חעריכה


(ט) בשעה שמתחיל לכתוב:    היינו לכתחילה טוב שיהיה שם בעת התחלה מיהו לא גרע משליח דקי"ל אפילו שמע קול קולמוס לשמה די, ומסדר גט דהסמ"ק והמ' משמע אפילו לא שמעו קל קולמוס נמי כשר דוקא השליח צריך שישמע עכ"פ קל קולמוס ולא ע"ח:

סעיף טעריכה


(י) מקצת שמו:    ועדיין לא גמר שמו משמע אם גמר שמו אין תקנה אף ע"ג דקי"ל אם חתם רק בן יעקב עד כשר מ"מ בכה"ג דכתב שלא לשמו או לא אמר לשמו גרע טפי ופסול אא"כ דעדיין לא גמר שמו אז כותב מקצת שמו לשמו ובן פלוני עד וכותב לגמרי כדינו ועיין בסימן הקודם כמ"ש:


(יא) יש מכשירי':    ומהרד"ך חולק ע"ז וס"ל אף בכה"ג פסול מיהו בסי' קכ"ה בענין חק תוכות אם לא נגמר האות פסק הרב רמ"א בפשיטות כת"ה דמכשיר שם א"כ אף כאן כשר, ומשמע מלשון רמ"א אפילו אם היה כוונת העד לשמו לא מהני אם לא הוציאו בפיו ובמהרי"ו מתיר אם העד אמר שהיה כוונתו לשמה והעד נאמן ע"ז אף על גב בסופר הכותב יש לומר דאיכא קפידא אפילו בדיעבד אם לא הוציאו בפיו מכל מקום בעד החתום יש להקל: