שולחן ערוך אבן העזר קכט יט
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קכט · יט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
יש מי שאומר, שכשנותן שני גטין לאשה, לא יתן לה שניהם בבת אחת, אלא זה אחר זה.
- הגה: ואין לתת שני גטין אלא מדחק. ויתן אותו גט שנראה לו לרב יותר כשר בתחלה, עם כל שאלותיו וקריאתו בסדר הגט, ואחר כך יתן השני גם כן בסדר הגט; ויאמר לעומדים בשעת הנתינה טעם למה נותן שני גטין (בסדר ר"י מינץ), ויאמר לבעל שיכון לגרשה בכל אחד מן הגטין. ואם נתן שניהם בזה אחר זה בסדר אחד, כשר.
לא נהגו לכתב בגט לא כהן ולא לוי ולא שום כנוי, אלא: פלוני בן פלוני וכל שם אחרן וחניכה דאית לי ולאבהתי. וכבר נתבאר דבמדינות אלו אין נוהגין כן:
מפרשים
(לח) לא יתן לה שניהם בב"א: דשמא דעתו על הגט שאינו כשר גם יש חשש משום ברירה גם כתיב ספר ולא שני ספרים תוס' סוטה דף י"ח גם יש חשש משום חציצה ב"ח בשם מהרש"ל ועיין בד"מ ובתשו' רמ"א סי' הנ"ל:
שני גיטין פי' בזה שאין קורין בשם הב' כלל:
לא יתן לה שניהם בבת אחת הטעם זכרתי בסי' קכ"ב סעיף א' ס"ק ב וכבר כתבתי שם מה שק"ל מכח דקי"ל דאין ברירה אח"כ מצאתי בתשובת רמ"א סי' פ"ד דמקשה כן אנתינת ב' ביחד ע"כ במקום שכותבים ב' גיטין עכ"פ לא יתנום אלא בזה אחר זה:
אלא מדוחק וא"כ כמ"ש הש"ע בסעיף י"ח ויש מי שמצריך ב' גיטין כו' כיון דאינה הלכה פסוקה ורש"ל ג"כ לא הוצרך בזה ב' גיטין כמו שמשמע בדבריו דבסמוך ע"כ אין לתת שם ב' גיטין כיון שאין לעשות כן אלא מדוחק.
שמות אנשים ונשים
דין השמות ע"פ א"ב אהרן ארון כתב בלבוש דא"צ לכתוב המכונה ארון דהוא קיצור שם ולפי מ"ש בס"ק כ' סברות רש"ל שאם יש שני כינוין לשם אחד כגון אליעזר ליזר וליפמן צריך לכתוב המכונה ליזר ה"נ היה לכתוב המכונה ארון כיון שיש לאהרן עוד כינוי דהיינו זעליג אבל כבר הוכחנו דאין קפידא בזה אלא באם יש לכינוי ב' שמות (של קודש) (אשר) המכונה אנשיל כ"צ לכתוב וכתב בסדר הגט לפי שיש אשר המכונה ענזיל או לעמיל ע"כ וזה כסברת רש"ל שהבאתי בסמוך קודם לזה אבל יש לתמוה טובא ע"ז במ"ש ס"ק י"ט ובשם איכל בסמוך אפי' בלאו הכי יש לכתוב המכונה דאין כאן קיצור השם דלאו הברה אחת הם כמו שיתבאר עוד בשאר שמות. אליה כתב ב"י דאם לא נודע אם שמו אליה או אליהו יכתוב אליהו כיון שברוב המקומות נכתב כן ובדיעבד כשר באליה ואזלי' בזה בתר החתימה או עלייה לס"ת ובגי' סדר גיטין כתב וכתבתי גט לפני מהר"ר שכנא אליהו אע"ג שאמר הבעל שלס"ת קוראים אותו אלי' ונראה דלכתחלה אזלי' בתר חתימה או ס"ת כל שלא נודע שום בירור:
איכל כינוי של יחיאל כתב בסדר גיטין הגליון בשם מהרי"ל ובת"ה סי' רל"ד דהוא קיצוד השם אבל מיכל שהוא ג"כ כינוי של יחיאל אינו קיצור השם וצריך לכתוב המכונה מיכל גם מזה מוכח דאין חשש אם יש להשם הקודש עוד שם כינוי דאל"כ גם שם איכל היה צריך לכתוב המכונה בו ותו דא"כ גם באיכל לא סגי ביחיאל דהא זה המגרש אין מוכח כלל דשמא יחיאל הנכתב בגט שמו יחיאל בלא שום כינוי אלא ודאי דלא בעי' הוכחה לזה וכמ"ש לעיל ס"ק י"ט. וכותבין איכל מיכל בכ"ף ולא בחי"ת וכן בכל תיבה שיש ספק אם לכתוב חי"ת או כ"ף כפופה מפני שיש מדינות שקורי' חי"ת כמו ה"א כגון האשכנזי' כ"כ ת"ה שם:
אלחנן המכונה כדלעיל שהוא שם בפני עצמו. אליקים בשני יודי"ן אייזק יצחק המכונה אייזק לפי שיש אייזק שהוא כינוי לשם שאלתיאל כ"כ בגי' סדר גיטין ובסדר גיטין כתב שיש יצחק המכונה זקלין וכן שאר שמות אע"ג דהביא עוד דעות דא"צ אלא במקום שקורים לס"ת מי ששמו אייזק מ"מ נראה לע"ד להחמיר לכתבו בפרט בעיר גדולה שאין בקיאי' בשמות בני העיר וכן מצאתי בהג"ה סדר גט וז"ל ראיתי גט שניתן לפני מהרי"ק כתוב בו יצחק המכונה אייזיק אבלי שהוא כינוי לאברהם א"צ המכונה ואין לחוש לשם אבא דלא מצינו שיהיה זה כינוי לאבא אלעזר מעשה בא לידי בא' שהיה שמו אלעזר וכך היה קורי' אותו לס"ת בשם אלעזר רק שחתם עצמו אליעזר ושאלתיו למה חותם כך והשיב כך אני חותם מנעורי ולא ידע שום טעם אמרתי דאין להשגיח בחתימתו כלל ואף ע"ג דfחתימתו מהני בסי' זה בכמה דוכתי היינו במקום שיש איזה ספק יתברר ע"י החתימה אותו הספק משא"כ כאן דשמו מבורר אלעזר רק שהיא משתבש לחתום אליעזר לא אזלי' בתר טעותו בחתימה אלא בתר הבירור דקריאת ס"ת ובין הבריות הוא עיקר וחתימתו אינו בכלל קריאה למכתב בשביל זה דמתקרי: אברהם עבריל כ' רמ"א דהוא קיצור השם ראיתי בסדר גיטין שמעתי בשם מהר"ר אנשיל היכא שיש ב' חברות שהכינויין דומין ללה"ק א"צ לכתוב הכינוין כגון אברהם עברילן וכה"ג ואני ראיתי גט שכתב מהר"ר מאיר מאזנים שכ' בו אברהם המכונה עברמן ונ"ל דכ"ש שצריך לכתוב אברהם המכונה עברלן דהא הברת המ"ם של אברהם אינה בשל עברל עכ"ל ונראה דלא קי"ל כן דהא ביצחק חקין מודין כ"ע דהוא קיצור השם והברת צדיק לא ניכרת בחקין אלא די במה שיש הברה אחת בעיקר התיבה. אכשיל ראד המכונה בענד"ט כן הוא בהג"ה בסדר גט בשם מהר"מ יפה (אלעזר) המכונה לזן (אלכסנדר) סענדר והוא קיצור שם. מהרי"ו. בנימן חסר יו"ד בתרא בהג"ה דסדר גיטין וז"ל מצאתי בקיבוץ שא' מהגדולים כ' שמהרי"ל פסל בדיעבד ע"כ נראה להחמיר אף שמהרא"י כ' שיש לכתבו חסר ושוב מצאנו בדרשת מהר"ש דלא מצינו בב' יודי"ן אלא בחושן ובלידה וצ"ע עכ"ל נראה מזה דאם כ' בנימן מלא דלא מהדרינן עובדא אפי' אם לא ניתן הגט עדיין. (בינוש) נראה דיש לכתוב בנימין המכונה בינוש ולא הוה קיצר השם וגרע טפי מקלונימוס המכונה קלמן שזכרנו בס"ק י"ז אבל אם מכנין אותו בינא הוא ודאי קיצר השם וא"צ לכתוב אלא בנימן ושם בינא יהיה באל"ף בסוף דהא אינו אלא כינוי ואין שם זה עצמו לשון קודש. בילא באל"ף בסוף וכן כל שם שאינו לשון קודש וסימנך רב אדא בר אהבה דאדא אינו לשון קודש יש בו אל"ף בסוף אבל באהבה הוא לשון הקדש יש בו ה"א בסוף וכ' בסדר גט כל שיש בו ספק אם סופו אל"ף או ה"א שיש לכתוב ה"א כגון אושעיה עקיבה סעדיה שמריה שבמקרא לא תמצא אלא סופו ה"א עכ"ל וע' מ"ש:
בֶעלָא גרשון וגרשם ב' שמות הם בתרי גברא גרשון בן לוי וגרשם בן בן משה ולא מועיל כאן דאתקרי אלא אין לגרש בשם אחד מהם אא"כ ידוע הבירור מהו ע"י חזקת אבותיו או הוחזקו לקרותו לס"ת בשם א' מהם וכן בין הבריות ואם הדבר ספק לא תינשא אפי' אם תתעגן עד שיבורר ששמו היה כך כמו שכתוב בגט ואם ידוע מהו ושינה בו בשם אחד תצא אפי' ניסת כ"כ בפסקים סי' י"ד ובס"ק צריך ב' גיטין כמ"ש לעיל סעיף י"ט:
גדליה כ' רמ"א שיש לכתוב גדליהו אם לא שאומר בודאי ששמו גדליה עכ"ל והוא תמיה בעיני דאע"פ דאי' גדליהו בן אחיקם מלא מ"מ מצינו ג"כ גדליה דהיינו בנביא צפניה בן כושי בן גדליה והא בידא גם גדליה זה חשוב היה כדאשכחן כל שנזכר שם אביו של הצדיק ידוע שגם אבותיו היו צדיקים ומאי שנא מגרשון וגרשום שאין לגרש מספק כיון דתרי שמות הם בתרי גברא ול"ד לאליה ואליהו דהתם אליהו הנביא עצמו מצינו לו ב' שמות אלו וע"כ אזלי' בתר רוב הנמצא בו ע"כ יש לכתוב לכתחלה אליהו משא"כ כאן דהוה ממש כמו גרשון גרשום ותו דגבי חזקיהו דאמרי' נמי יש לכתוב חזקיה בלא ו' וה"נ כן הוא וכיון דאפי' אם הי' שמו גדליהו היה סגי בדיעבד בגדליה דהוה כמו חניכתו כמ"ש גבי חזקיהו משא"כ להיפך אם כ' גדליהו על גדליה פסול דהוה שינה שמו ע"כ נראה ברור דמספיקא יש לכתוב גדליה מטעם שזכרנו.
דברי המגיה כתב ב"ש ובט"ז מדמה דין זה דהיינו גדליה אם יש לכתוב בוי"ו לבסוף או לא מדמה הט"ז לשם חזקיה דכותבי' לכתחלה בלא וי"ו משום דלא גרע מכינוי דכשר ה"נ אמרי' דשם גדליה בלא ו' הוא כינוי לשם גדליה בוא"ו ויש לדחות כי בחזקיהו עיקר הטעם הוא מדמצינו בש"ס חזקיה בלא ו' אמרי' מדתפסו בש"ס בלא ו' כותבי' ג"כ בלא ו' ממ"נ אם שמות אמוראי' כן הוא בלא וא"ו מסתמא מסקינן על שמם וא"ת בש"ס מקצר מ"מ מדתפסו בש"ס בלא ו' הוי ככינוי וכשר משא"כ בשם גדליה דלא מצינו בש"ס עכ"ל ולדעתי לא מצא יד לדחוק זו דמ"ש ממ"נ אם שמות האמוראים הוא בלא ו' מסתמא מסקי' בשמם מי הגיד לו זה דאדרבא לימא כמו דאמוראים לא אסקו שמייהו בתר ראשונים הכתובים בקרא בוי"ו כן אנחנו לא מסקינ' בשמם בלא ו' ועוד מאן לימא לן דכשמם מסקי' דלמא בתר הכתובים בקרא מסקי' ובקרא כתיב גם בוא"ו אלא ודאי צ"ל דגם אמוראים אסקו שמייהו בתר ראשונים וכמ"ש בת"ה סי' רל"ג והובא בט"ז ובב"ש באות ח' ומסתמא גם אנחנו תופסים כן ויהיה הממ"נ כך אם היו קוראים האמוראים שמם חזקיה בלא וא"ו דהיו תופסים שם זה הנכתב בקרא בלא ו' לעיקר גם אנחנו נתפוס כן מסתמא ואם היה הש"ס מקצר יהא כן והוה כחניכה וכשר א"כ גם בגדליה שייך ממ"נ זה אם נקרא שמו על שם גדליה הכתוב בקרא בלא ו' א"כ שפיר יש לכתוב בלא ו' ואף את"ל דנקרא בשם גדליהו בוא"ו מ"מ כיון דאנן קורין אותו גדליה בלא ו' היה כחניכה וכשר דמה לי אם הש"ס מכנה אותו כן או אנחנו מכנין אותו כן דאטו מה דש"ס מכנה אותו עדיפא ממה שאנחנו מכנין אותו בפרט אם מצינו כנוי כזה בש"ס דמה שנכתב בוא"ו מכנין בלא וא"ו דבשלמא הת"ה הוכרח להביא ראיה מהש"ס דמצינו שם כן חזקיה בלא ו' דבלא"ה לא היה יכול לומר ממ"נ אם שם חזקיה עיקר כותבי' שפיר בלא ו' אם חזקיהו בוא"ו עיקר כיון שאנחנו קוראים אותו חזקיה בלא ו' הוי ככינוי וכשר דהייתי אוסר מנ"ל דזה הוי כינוי כלל מה שאנחנו קורין אותו כן לכן הוכרח להביא מהש"ס דהוי כנוי כיון דהש"ס מכנה אותו כן אבל אחר שמצינו בש"ס כינוי כזה דמה שכתב בוי"ו מכנין בלא ו' וא"כ ה"ה אם גם אנחנו מכני' בלא ו' מה שנכתב בוא"ו ג"כ מועיל הכנוי וכשנדמה לי שאנחנו מכנין אותו כן או הש"ס א"כ יפה ויפה הביא הט"ז ראיה מחזקיה ולא דמי לאליה ואליהו אע"ג שקורין אותו אליה בלא ו' כותבין לכתחלה בוא"ו דהתם כיון דרוב הנמצא בו בוא"ו אזלי בתרא ואינו מועיל מה שאנו קורין אותו כך דהא אין לנו ראיה מש"ס שיועיל כינוי שלנו נגד ריב הנמצא בו דשא"כ כאן. אחר זה כתב הב"ש ולא כט"ז שהפריז על מדותיו וכתב אם גדליה חתם עצמו באל"ף וכתב בגט בה"א פסול דהוי שינוי השם ותצא וכן ב' הב"ש באות ב' ובאות יו"ד ובאות פ' בשמו ולא נמצא זה כלל בספר ט"ז רק בסעיף י"ד מזכיר שהניח לכתחלה לחתום עד שהיה שמו גדליה ואמר שמנהג משפחתו לחתום באל"ף והניחו לחתום באל"ף דאין אנו מקיד' אלא בשם הבעל אבל לא זכר כלל מבעל דאפי' בדיעבד אם ניסת תצא וגם באיזה מקומות כ' הב"ש ג"כ בסדר שמות בשם הט"ז מה שלא נמצא בט"ז כלל ויש מהם נמצא להיפך עכד"ה:
[גאלדא] גנענדל נראה דאין לכתוב יו"ד בין גימ"ל לנו"ן ולא בין דל"ת ללמ"ד ויתבאר בסמוך גבי זנוויל גננא בלא יו"ד אחר גימ"ל דהא אין מרגישין חירק תחת הגימ"ל וכן גבי גנענדל כנ"ל. גומפרכט בכ"ף כמ"ש באיכל. דוד בלא יו"ד שכן הוא בכל התהלים ואע"ג דבדברי הימים כתיב הרבה פעמים ביו"ד אזלינן בתר תהלים שדוד עצמו כתבו. דבורה מלא בוא"ו שכן הוא בדבורה הנביאה ואע"ג דדברה מינקת רבקה כתיב חסר ו' מ"מ אזלי' בתר הנביא' ותו דכל שיש לנו לפרש שלא לטעות עדיף טפי ואם יכתוב חסר אפשר לטעות ולא לקרות בחולם וכן נ"ל בכל השמות לא סמכי' אמה שנמצא בקרא חסר וכל שאפשר לפרושי מפרשי' כיון דלא הוה שום שינוי שם ובלבוש כ' ול"ד לשם אליה ואליהו דיש שינוי במבטא עכ"ל ודבריו בטעות דהא גם גבי אליה כשר דעבד כמ"ש הוא עצמו בסעיף כ"ב. הילל מלא יו"ד דאיתא במסורת לית חסר משמע שמדינא צ"ל מלא. הונקא יהודא המכונה הונק' צריך לכתוב דאע"פ שהוא קיצור השם מ"מ אין לו דמיון אלא מעט והוה כמו תיבה אחרת (הובש) יהואש המכונה הובש כן הוא בהג"ה סדר גיטין.
(הירץ) ע' בנפתלי העשל יהושע המכונה העשל (וואלף) בשני ווין וכלל גדול כמ"ש רמ"א סעיף נ"ח שהולכי' אחר ל' של אותו המקום ה"נ בזה אע"ג שיש מקומות אומרים וואלפא או וועלפין וכן בסדר גיטין הרבה נשים רעכליין שכליין אין אנו משגיחין במדינתינו בפולין ורייסן בזה וע"כ אף שתמצא ורידי בוי"ו וכן ורומט מ"מ אנו כותבי' פרידא פרומט בפ"א רפה כדרך שאנו קוראי' בינינו וכן פיגלה או פיגל הכל בלשונינו ואין לילך אחר הנמצא בסדר גיטין בזה ובלבוש כתב כאן ורידא ורומט רק בפיגל טרח למצוא טעם לכתוב בפ"א ולא נהירא כלל דהא הוא עצמו כתב לילך בתר לשונינו ולמה לא נימא אף כאן כן ורמ"א מביא בהדיא פייבש ווייבש הולכים אחר ל' המדינה וכן הביא הוא עצמו א"כ פשוט הוא שכן גם בורידא ורומט הוא כן ודברי הלבוש בזה שלא בדקדוק.
(זנוול) בהג"ה סדר גט כתוב וז"ל מצאתי מהרי"ק בתב זנוויל ומהר"ד כתב זנוול וראיתי בגט אשר סידר הגאון מהר"י ב"ר בצלאל כתב זנוויל עכ"ל ואיני כדאי להכריע על אמ"ז מהר"י ב"ר בצלאל אבל דעתי שאין לכתוב יו"ר שהרי אין מרגישין החירק תחת הוא"ו והוה כמו איכל מיכיל שנזכר הרבה אחרונים ולא מצינו מיכיל וכן בכל כיוצא פריידל ריקל רעכל גם יעקל נזכר בסדר גיטין ולא נזכר יעקל כנ"ל ויש ראיה עוד מירחמיאל ע"ש. זלמן אם שם הקודש שלו שלמה אפ"ה צריך לכתוב המכונה זלמן שיש זלמן שקורי' אותו משולם או יקותיאל (זוסא) כתב בסדר גט זוסא בת יצחק אע"פ שרוב קורין זוסלין מאחר שאמה קראה אחר אם אמה ועוד דזוסא זוסלין חדא היא מזה יש ללמוד אין הולכי' בתר מה שקורי' ריכ' רובא דעלמא (זעליג) יו"ד אחר הלמ"ד כיון שמדגישי' החרי"ק תחת הלמ"ד. חזקיה כתב ת"ה סי' רל"ג שיש לכתוב חזקיה בלא יו"ד בתחלה ולא וי"ו בסופו שכן כתוב בתחלת מלכותו ואע"ג דבכל דברי הימים נכתב חזקיהו ובגמרא נמי אשכחן יהודה וחזקיה בני ר' חייא מסתמא האחרונים היו נקראים על שמות הראשונים וכיון דתפסו כן אנן נמי נתפוס סתמא בן ואף את"ל דהתלמוד קיצר הל' יהא כן מ"מ ה"ל כחניכתו דכשר אם כן אם כותבין חזקיה לא הפסיד אבל איפכא הוה הפסד עכ"ל עמ"ש בגדליה מזה. חֵת נראה דעכ"פ שהוא כינוי של חזקיה מ"מ יש לכתוב המכונה כיון שאין שם אלא אות אחת מעיקר השם. חנלא הוא קיצר שם של חנה וכתב בלבוש דגם חנלה הוא קיצור שם של חנה וא"צ לכתוב מכונה חנלא ולי נראה דהיינו במדינה שקורי' חי"ת וה"א בשוא אבל במדינות אלו הוה כמו תיבה אחרינא קצת ויש לכתוב המכונה חנלא וזה אם ידוע אם עיקר שמה חנה אבל אפשר דגם חנלא לא שייך לזה טוב יותר לכתוב חנלא לחוד כמו שכתבתי גבי רעכיל. טרייטיל כותבי' בטי"ת ולא בתי"ו מטעם דבתי"ו אפשר לטעות ולקרות רפויה וכן בכל שם של לע"ז (טוביה) המכונה גוטקינד.
(טשארנא) היינו אם קורין אותה בפת"ח אבל בסגול כותבין טשערנא:
(ידידיה) ע' בעמינדב תמצא דינו.
(יצחק) איצק א"צ להזכירו כי הוא קיצור השם (יעקב יעקל) צריך לכתוב המכונה מטעם שזכרתי בסעיף ט"ו ויעקב כותבי' בלא וי"ו (יהודה) המכונה ליב נזכר בסעיף ט"ז:
(יקיר) ביו"ד ע"ש הפסוק הבן יקיר לי אפרים כצ"ל (יונתן) כתב ת"ה סי' רל"ג דקדקתי בספר שמואל ביהונתן בן שאול דמשכרת ברית עם דוד נכתב בכ"מ יהונתן ומקודם לכן נכתב ברוב מקומות יונתן ובדברי הימים מצאתי גם שמות אנשים אחרים אחד יונתן ואחד יהונתן ויונתן בן שאול ביחוסו נכתב יונתן ובנפילתו יהונתן ובגמרא מצינו יונתן בן עוזיאל וא"ת הגמרא קיצר הל' יהא כן מ"מ ה"ל חניכה וכשר ולכן יש לכתוב מספק יונתן אם לא שידוע אם שמו יהונתן או עלה בו לקרות ברורה דאין לנו אלא שם שהוא מחזיק לעצמו וכל מה שדקדקנו כמה דקדוקים היינו היכא דלא ידעי' האיך חתם הוא או עלה לקרות בתורה כגון באבי האיש או שהוא עצמו מסופק בשמו עכ"ל ועמ"ש בס"ק י"ב בשם אביו (ירחמיאל) כתב בפסקי מהרא"י סי' י"ח דע כי שאלתיהו פעמים אם שמו כך כי לא ימצא בכתיבה רק ירחמאל ואמר להדיא ששמו ירחמיאל ודחק בלשונו החיר"ק כו' דכך כותבי' חנה מזה ראיה למ"ש בשם זנוול במקום שאין דוחקין החיריק אין לכתוב שם יו"ד
(ירמיה) כתב בלבוש ירמיהו או ירמיה בלא וי"ו מסתפקי' בו משום שמצינו ב' אנשים בפסוק א' אחד הוא ירמיהו והוא הנביא וא' הוא ירמיה בעזרא לכך כותבי' ב' גיטין כו' עכ"ל ותימא עליו מ"ש מיונתן שכ' מהרא"י שיש לכתוב יונתן דהוה עכ"פ חניכה וה"נ כן הוא וא"צ ב' גיטין בשביל זה בפרט שאין כותבין ב' גיטין אלא מדוחק בדלעיל (יאכנט) כ"ב מו"ח מהר"ר יואל באל"ף כיון שיש פתח תחת היו"ד:
(יוסף) המכונה יוזל כ"צ לכתוב דלא היה קיצור השם אלא ביו"ד לחוד ותו דאפשר לטעות דיוזל נמשך מיוחנן כנ"ל אבל שם יוזפה א"צ להזכיר דהוה ודאי קיצור השם דיוסף:
(יוטה) יטה כצ"ל לכתוב בה"א דכן הוא במקרא ביהושע סי' ט"ו בשם מקום ה"ה נמי בשם אדם ע"כ לא אזלי' בזה בתר ל' לעז הנזכר באות ע' אלא נראה לכתוב יטה בלא וי"ו שכן מצינו עוד ביהושע סי' כ"א את יטה ואת מגרשיה ע"כ מקומות שאומרים יטה בלא וי"ו יש לכתוב כן ובמקומות שאומרים בוי"ו יש לכתוב בוי"ו:
(כתריאל) בגי' של סדר גט כתב קסריאל יש חותמים בקי"ף ויש חותמים בכ"ף ובתשו' מהר"ם באגרת שלומים בענין עסק כתב כשריאל וע"כ הכל הולך אחר החתימה שהוא רגיל בה וכן ראיתי הלכה למעשה בשרגיל לחתום כן עכ"ל משמע באינו רגיל לחתום כן יכתוב כתריאל וכנ"ל דודאי ניחא לן ליחד השם אחר מה שנמצא בשמו של הקב"ה אכתריאל ה' צבאות וניחא לו יתברך לקרו בשמו כדאיתא במדרש רבה בפסוק ראה נתתיך אלהים לפרעה כנ"ל להכריע בזה דרבר פשוט בל' לעז אין שינוי אותיות פוסל בו כמ"ש בסדר גט ע"כ ניזל בתר מאי דמסתבר בשום סברא איך לנהוג
(ליזר) ראיתי בשם רש"ל שצריך לכתוב אליעזר המכונה ליזר כיון שיש לאליעזר כינוי אחר דהיינו ליפמן וככר כתבתי לעיל דקשה לי מיצחק חקון דהזכירו כל הפוסקים דא"צ לכתוב המכונה חקין והא שם יצחק מצוי נמי לאייזק או לשאלתיאל כדלעיל.
(לובקא) כתב בלבוש שהיה ויכוח בימיו אם לכתוב לובקא או לופקא והסכים שיש לכתוב בב' שהוא בלשון רוסיא לשון אהבה אבל בפ"א הוא לשון גזל בל' רוסיא ולע"ד דלא דרשינן לשון הדיוט ללך בתר טעם השם אלא אזלינן בתר כללא דיש לן למיזל בתר לשון המורגל בפי האנשים כמו שזכרנו בשם וואלף לגבי פרידא וכן בכל שם שאין ידוע לנו מקור שלו צריך לכתוב כמות שהוא
(מתתיה) כ' בת"ה סי' רל"ג דיש לבתוב מתתיהו בוי"ו כיון שכן הוא במתתיהו כ"ג והוא שגור בפי כל אע"ג דמצינו בפסוק מתתיה סברא הוא שע"ש אותו צדיק נקרא וכתב ב"י ולפ"ז כיון שאנו קורין במעשה דחנוכה מתתיה בלא ו' הוה איפכא ודבריו תמוהים דבכל הנוסחאות בעל הניסים יש מתתיהו אבל בלא"ה נראה נכון לכתוב מתתיה דבזה כשר בדיעבד אפי' אם שמו מתתיהו כדלעיל דהוה עכ"פ כנוי משא"כ להיפך ודבר פשוט שאין לכתוב יו"ד בין תי"ו לתי"ו בזה השם:
(מיכל) כתבתי לעיל בשם איכל שיש חילוק בין איכל למיכל דבאיכל א"צ לכתוב יחיאל המכונה איכל ובמיכל צריך לכתבו:
(מירוש) ומצאתי אם ידוע שנקראת מעריסתה או ע"פ אבותיה או על שם מרים צריך לכתוב מרים המכונה מירוש אבל אם א"א לידע כן אין לכתוב אלא מירוש דאי כ' מרים גרע טפי דלמא לא היה שמה מרים כלל וא"ל דגם בידוע א"צ לכתוב המכונה מירוש כיון דכותב מרים היה מירוש קיצור השם דשם מירוש אינו כ"כ הברה אחת עם שם מרים כ"כ רש"ל ונ"ל דאותן ששמן מירא אין לכתוב כי אם מירא לחוד אבל לא מירש אפי' אם יכתוב המכונה מירא דשמא שמה לא היה רק מרים אם לא שידוע בזה ששמה באמת מירוש אז לא יכתוב רק מירוש לחוד (משלם) חסר ו' וכן היא שעוסקים אם לא שידוע בקבלה ממשפחתו לכותבו מלא כ"ה בלבוש ולי נראה לכותבו מלא בוי"ו דלא לטעי ביה לקרותו לשון מְשַלֵם ולא משגחינן במה שנמצא בפסוק שם זה וראיה מן נוסח הגט ודון דיהוי ליכי דהוא צ"ל חסר ובתרגום הוא מלא בכל מקום וכמו שזכרני בסי' קכ"ט סק"ט ה"נ בדבורה בסי' זה וראוי לעשות ע"צ היותר טוב במה דאפשר וכמ"ש רמ"א בשם הילל כאן בסעיף כ"ח:
(מענדל) בלא יו"ד קודם הלמ"ד וכעין שזכרנו בשם זנוול לעיל:
(מענכן) צ"ל מנחם המכונה מענכן כיון שאין הברה שוה כל כך:
(מילכה) יש לבתוב ביו"ד אע"ג דבקרא כתיב בלא יו"ד מ"מ בגט צריך ליזהר שלא יבואו לטעות שהיא מַלְכָּה בפת"ח וכעין שכתבתי בדבידה ומשולם וכן ראיתי בספר מ"כ:
(נפתלי) המכונה הירץ ואם מכנין אותו הערצקא יש לעיין אם סגי בזה לכתוב המכונה הירץ או דוקא העדצקא וכה"ג:
(קלמנקא שמעלקא) לכאור' נ"ל דאין שום חילוק בזה דאם בשם הלעז הבנוי יש קיצור בו בעצמו דהיינו הירץ הערצקא א"צ לכתוב רק המכונה הירץ דהא בל' הלעז עצמו אין בו צורך רק שדרך לשון המדינה לומר בסוף לשון קא בררך אנשי רוסיא והכל יודעים שהקיצור בו הוא שמו בל' לעז וכן קלמן קלמנקא אבל בשאין בדרך זה כגון שמעלקא צריך לכתוב דוקא שמעון או שמואל המכונה שמעלקא דהאי קא הוא מעיקר הכנוי ובלא"ה אין שום משמעות לכנוי שמעל לחזד אבל אחר שמצינו בסדר גט שמעתיק בשמות נשים גוטליין רוקליין בריינלין וכיוצא בזה שאותיות ליין אינם מעיקר התיבה רק מדרך לשון מדינה שלהם ה"נ בהאי קא שבמדינתו אלו וע"כ צריך לכתוב המכונה ממש כמו שקורין אותו בל' בני אדם כנלע"ד. נחום הוא שם קודש נחום האלקושי ובמשנה נחום המדי אלא שראיתי שקורין לו נחום ובס"ת קורין לו מנחם א"כ הוי ליה נחום קיצור השם ומ"מ צריך לכתוב כאן מנחם דמתקרי נתום כיון שהוא שם בפני עצמו כדלעיל באלחנן וא"כ כל שבא לגרש ושמו נחום יש להסתפק מה שמו לקריאת ס"ת אם הוא ג"כ נחום אין צריך יותר ואם שמו מנחם צריך לכתוב מנחם דמתקרי נחום ואין לכתוב המכונה נחום:
(נשקא) שם אשה במדינת רוסיא והגידה לי ששמה נחמה וא"כ צריך לכתוב נחמה המכונה נישקא ואם יזדמן שאיזה אשה ששמה נישקא ולא יודעת מעיקר השם שלה נחמה יש לסמוך ע"ז לכתוב נחמה המכונה נישקא אלא שכיון שעכ"פ כשר בשם נישק לחוד דהוי כחניכתה ע"כ טוב שלא להזכיר רק נישקא: נטה הזא קיצור השם מן נתן ואין צריך להזכיר המכונה נטה:
(סיריקא) לכאורה נראה דיש לכתוב בסמ"ך אע"ג דיש סברא לכתוב בשי"ן דלפי הנראה שם זה הכינוי משם שרה אפ"ה נראה יותר בסמ"ך מטעם שזכרנו בשם איכל דיש לכתוב בכ"ף משום דיש לטעות ולקרות כמו ה"א וכן בשם טרייטל דלא לקרות בתי"ו רפויה ה"נ יש לטעות בשי"ן שיקראו בשין בנקוד' ימין אלא דנראה לא מהני סברא זו אלא במקום שאין לנו טעם בירור לשום צד בלא"ה משא"כ כאן שיש טעם לקרות בשי"ן כיון שהוא נגזר לא משגחינן בזה והוא כמו שמעריל כנ"ל עיקר ולא כמ"ש בלבוש לכתוב סירקא בסמ"ך וכן מצאתי לרש"ל ע' בשם שערבין:
(סאייא) כינוי לשרה ונראה דצריך לכתוב המכונה בזה ולא הוי קיצור שם כמו מירוש מן מרים כדלעיל בשם רש"ל ולא כמ"ש כאן בלבוש דאין צריך לכתוב המכונה גם כתב סאייה בה"א ג"כ אינו דהא לשון לעז הוא ונתבאר בשם בילא דצריך א' בסוף (עמינדב) פדהצור צורי שדי ודכוותייהו איתא במסורת חד מלה כ"כ בסדר גט וכן הוא בפסקי מהרא"י סי' קפ"ט נעתיק פה וכן הוא בב"י ובעל הלבוש שכתב בשמות אלו אם ירצה הסופר לחלקם לשני תיבות רשאי ותמהתי למה כן כיון דתיבה אחת היא איך לחלקם כמו בידידיה לרב חסדא בסמוך ומ"מ כשר הוא בדיעבד כמו שנכתב לקמן וכן הוא בב"י דידידיה דוקא אם ירצה יחלוק אבל פדהצור חד תיבה הוא והנה נבאר האי מילתא במאן דשייך בו תיבה אחת או שתים בס"ד דיתבאר בזה דין ידידיה איתא פ' ע"פ דף קי"ז אמר רב חסדא אמר ר' יוחנן הללויה וכסיה וידידיה אחת הן ואין נחלקות לשנים רב אמר כס יה מרחב יה אחת הן אבעיא להו ידידיה לרב מאי ת"ש דאמר רב ידידיה נחלק לשנים לפיכך ידיד חול יה קודש אבעיא להו הללויה לרב מאי ת"ש דאמר רב חזינא תהלים דבי חביבי דהיינו ר' חייא דכ' בהו הללו בחד גיסא ויה בחד גיסא פי' הללו בסוף שיטה ויה בתחלת שיטה אחרת ופליגי דריב"ל דאריב"ל מאי הללויה הילול הרבה אלמא תיבה אחת היא ופליגא דידי' אדידי' אמר ריב"ל כי' מאמרות של שבח נאמר ספר תהלים בנצוח כו' בהללויה גדול מכולן הללויה שכוללן שם ושבח בבת אחת נראה דכל עיקר סוגיא זאת היא לענין שם יה שבסוף תיבות אלו אם הוא קודש בפסוקים שהם נזכרים שם דלמ"ד תיבה אחת לא הוה קודש אלא שייך לסוף התיבה כמו שמביא רשב"ם תסתי' ולמ"ד שתי תיבות הם הוה יה קודש ומ"ה ההיא קמייתא דריב"ל שאמר הילולים הרבה ממילא לא הוה יה קודש אלא שייך לתחלת התיבה כדי שיהיה לשון רבים וא"כ הוה תיבה אחת ובתרייתא דריב"ל ס"ל דיה היא קודש ממילא הוה שני תיבות אע"פ שהם שייכי להדדי שכולל שם ושבח בבת אחת מ"מ הם ב' תיבות וכ"ז פשוט ונראה כי היכא דהללויה דרב הוה ב' תיבות ויכול לחלקם לב' שיטות ה"נ בידידיה דלא מצינו חילוק ביניהם לרב וא"ל דידידיה הוא שם אדם ואין לחלקו ולדמותו לכדר לעומר דאיתא בפ' אלו טריפות דבנות היענה מפסקי לשני תיבות ואפילו לשני שיטות אבל כדר לעומר נפסק לשני תיבות אבל לא לשני שיטות דהא ע"כ הכא בהללויה מפורש בהדיא דמפסיק בשני שיטות ה"נ ידידיה וק"ו הוא דהרי לבתרייתא דריב"ל שייכין טובא להדדי דהא אמרו בזה דכולל שם ושבח בבת אחת ואפ"ה יכול לפוסקה בשני שיטות דהא בתרייתא דריב"ל אתיא כרב וא"כ כ"ש בההיא דידידי' שיפסקם בב' שיטות וכ"כ בפסקי מהרא"י סי' ק"ח וז"ל ושם ידידיה אם כותבין אותו תיבה אחת או שתים והביא ראיה מטופס דהרז"ך שכתב פדהצור ועמינדב כה"ג תיבה אחת ל"ד דאותן שמות לא אשכחן דמחלקינן להו בתרי שיטי כמו ידידיה כדאיתא פ' ע"פ אליבא דרב דנחלק לשנים ומסתמא ר"ל דומיא דהללויה דתהלים דבי ר' חייא דהוה בתרי שיטא כדפי' רשב"ם שם. אמנם היה נראה דכיון דאמרי' ופליגי דריב"ל בהללויה ובריב"ל קי"ל אפילו נגד רבי יוחנן כו' אמנם לגבי ר' חייא לא ברירא כלל אי קי"ל כריב"ל מ"מ נוכל לומר דהא דאמר רב ידידיה נחלק לשנים ר"ל אם ירצה אבל ה"ה אם יכתוב תיבה אחת דש"ד בו' ולכך נראה דכותבין ידידיה וכה"נ תיבה אחת בגט לא הפסיד עכ"ל מבואר כוונתו דלכאורה היה נראה שיש לפסול אותו גט שכ' בתיבה אחת ידידיה לרב דהוה ב' תיבות כמו שיש פסול לר' יוחנן אם נכתב בשני תיבות כיון דתיבה אחת היא ע"ז כתב דאין ראיה ממ"ש פדהצור בחד תיבה דהתם לכ"ע חד תיבה היא ובזה ודאי פסול אם נכתב בשני תיבות משא"כ בידידיה דהוה לרב ב' תיבות ויכולין לכתבו ידיד בסוף שיטה ויה בתחלת שיטה אחרת כעין שאמר בהללויה מש"ה יש לפסול לרב אם נכתב בתיבה אחת אלא דלענין הלכה לא בירור לן אם הלכה כרב או לא וע"ז מסיק דאין פסול אם נכתב בתיבה אחת אפי' לרב דהוה שני תיבות דהיינו אם ירצה יכתוב שנים ואם ירצה יכתוב אפי' בתיבה אחת כל זה הצעתי וביררתי לפי שכתב הרב ב"י על דברי מה א"י אלו וז"ל ומ"ש שם ידידיה דיחלוק לשני תיבות אם ירצה נ"ל דהיינו דוקא בשיטה אחת אבל לא בשני שיטין דלא עדיף מכדרלעומר דלא פסקינן ליה אלא בשיטה אחת ואם הפסיקם בשני שיטות משמע דפסול עכ"ל ותיוהא טובא חזינא בזה חדא דמ"ש בשם מהרא"י דאם ירצה יכול לכתוב ידידיה בשני תיבות זה לא (עלה) על דעת מהרא"י לחדש דבר זה אלא בא ללמדנו אפי' בתיבה אחת כשר לכ"ע אבל לענין ב' תיבו' זה תליא בפלוגתא דר' יוחנן ורב אם הוא נכתב בתיבה אחת או אפילו בשנים ומהרא"י לא נחית לזה ותו מאן דפוסל דהוא ר' יוחנן פוסל אפי' בב' תיבות אלא דוקא בתיבה אחת ורב דמכשיר אפי' בב' תיבות מכשיר אפי' בב' שיטין כמו בהללויה כמ"ש מהרא"י בהדיא ואנן הוכחני לעיל מהסוגיא דכן הוא כרב וא"כ פסק הרב ב"י דלא כמאן דמחלק בין שני שיטין או חד שיטה בזה ואין כאן דמיון לכדרלעומר דהא אמרי' בהדיא דמותר אפי' בב' שיטין בהללויה וממילא ה"ה בידידיה ונ"ל דטעמא דהך יה הוא קודש כדאמרי' וע"כ שפיר יש לחלק בין קודש לחול משא"כ כבדרלעומר ותו נראה לע"ד דכל החלוקים הנזכרים הם לענין כתיבה בתורה האיך תהיה אבל לענין גט אע"פ שחלק תיבה אחת לשנים כגון ידידיה אף אם היה דינו להיות אחת למה יהיה הגט פוסל בשביל זה דלא גרע מחניכתו דכשר בדיעבד וכל מה שפלפלו הפוסקים בזה לענין גט היינו לכתחלה היאך יכתוכ כהלכה ע"פ מה שנמצא בתורה אבל פסול אם שינה ממה שכתוב בתורה לא ידענו כלל ע"כ תימה לי מ"ש ב"י דאם הפוסקים לשנים משמע דפסול מנא ליה האי כל הנ"ל נראה לי נכון להלכה ולכתחלה ודאי ראוי לכתוב ידידיה בחד תיבה וזה מותר לדברי הכל ואין אנו צריכין לדברי מהרא"י דמ"ש דאפי מ"ד שני תיבות היינו אם ירצה דזה דוחק דיש סברא לומר דוקא בשני תיבות כיון דידיד חול ויה קודש אלא כשר עכ"פ לכ"ע בגט דשאני בקרא דבעי' יהיה שם יה קודש ע"כ יפסוק אותו מן החול וכן למ"ד תיבה אחת אין להפסיקו לשנים דלא לישוויה להאי יה קודש והוא חול להאי מ"ד דשייך להשם של ידיד אבל בגט מאי חסרון יש לנו אם יכתבנו בחד תיבה לכ"ע ובדיעבד אין פסול בזה אם כתבו בב' תיבות ואפי' בשני שיטין דמחמיר ב"י אין פסול אם ניסת או א"א להשתדל גט אחר רק בדוחק גדול דודאי כדאי הוא מהרא"י לסמוך עליו ובפרט שהוכחנו שהסוגא מוכח' כן כנלע"ד. עלא באלף בסוף כי היא ל' אשכנז ומבואר בב"י בשם קונטרסין שהוא סדר גט דכל שהוא לשון קודש כותבין בה"א כמו חומה דביתהו דאביי חובה דביתהו דרב הונא וכל שאינו לשון קודש כותבין באל"ף כגון אדא אבא חסדא וכתב ב"י על זה אבל יש לדחות כ"ז מדאשכחן שם רבה ורבא ששניהם ל' בבלי ואחד כתוב באל"ף ואחד בה"א אלמא דכל שאינו לשון קודש בין באל"ף בין בה"א ש"ד עכ"ל ונלע"ד לתרץ דבחד תיבה אזלי' אם היא בלה"ק כגון רבה דהוא תיבה בלה"ק וכן חוב' חומה כתבינן להו בה"א משא"כ שם רבא אינו תיבה בלה"ק בב' רפויה ע"כ הוא באל"ף אלא דק"ל בשם עזרא הסופר למה נכתב באל"ף בסוף והלא הוא נכתב בפסוק ונראה כיון דנתגדל בבבל ששם לשון ארמי ע"כ (נכתב) כמו שכותבין שמות לשון ארמי: עמנו אל נראה דכל הדינין שישנן בידידיה ישנן כאן דמה לי יה בסוף ומה לי אל בסוף.
(עקיבא) אועקיכה כתב בסדר הגט לשניהם יש ראיה ע"כ יש ליתן ב' גיטין כמ"ש בס' עץ חיים שמעתי בשם מהר"ר שמואל מהא דאמרי' תחת הנחש' אביא זהב נדרש על ר' עקיבא וחבריו הרוגי מלכות ואמר מ"ו דיליף לה מדכתיב קודם האי קרא וגואלך אבי"ר יעק"ב הם תיבות של רבי עקיבא נמצא שצריך אל"ף בסוף אבל רבינו יצחק בר משה חולק עליו ומצאתי ששאל לבעל חלום האיך לכתוב והשיב לו הפסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה סופי תיבות רבי עקיבה ומרוב חיבה שמצא זה הפסוק קרא שם ספרו שחיבר אור זרוע נמצא שצריך ה"א בסוף ומהרי"ל ראה מרבותיו שכתבו בה"א דאפשר אם בא לידו היה כותב באל"ף כמו בה"א וכ' בלבוש כמדומה לי שהמנהג הוא שאין כותבין אלא גט א' וכותבין בה"א לבסוף עכ"ל ובודאי סברא טובה הוא שאין צריך כאן ב' גיטין דהא לכ"ע ודאי שניהם כשירים וראוי לכתוב בה"א בסוף כמ"ש בסדר הגט שהעתקתי בשם בילא ואם נכתב באל"ף פשיטא שאין צריך לכתוב אחר (עוזיאל) כנ"ל שצריך ו' ולא ידעתי למה כ' בלבוש לכתוב בלא ו'.
(פריווא) ולא פריבא בבי"ת כיון דאיכא למטען למקרא בדגש וכבר כתבתי הרבה פעמים דלא כתבינן במקום דיש לטעות:
(פייבוש) כן צרוך לכתוב במדינותינו כמ"ש רמ"א שהכל הולך אחר לשון המדינה וע' מ"ש בשם וואלף.
(פעריל) וכ' רש"ל שאין לכתוב כלל מרגליות וכן איפכא כי יש קבלה ששני שמות הן ואם בא במקרא ששם העריסה מרגלית וקורין אותה פעריל בודאי אם לא היו כותבין אלא פעריל לחוד כשר דכולי עלמא לא ידעי אלא משם פעריל לחוד ולא משם העריסה אכן אם לא היו כותבין אלא שם העריסה מרגלית לחוד נראה דהוה שינוי שמה ממש ואינו דומה לשדה ושערכין דחד הברה הוא ומ"ה אפי' כתכו שרה לחוד כשר אבל הכא ב' הברות ומשפחות חלוקות שיש משפחה ששם הנשים מרגלית ויש ששמן פעריל ומ"ה נראה נמי דיש לכתוב מרגלית דמתקרי פעריל אף שגבי שערכין א' לכתחלה נמי לא בעי למכתב שם העריסה שרה שאני התם דהברה אחת וכ"ע ידעי דחד שמא הוא כדפרישית משא"כ בנדון זה איכא למיחש שמא ידוע ששם העריסה היה מרגלית ואיכא למיחש ללעז אבל פשיטא דליכא למיחש כלל עכ"ל וע' בסמוך אח"ז. צפרה חסר במקרא ואם כתבו מלא בוי"ו ודאי אין לפסלו. צביה בה"א שכן הוא במלכים צביה מירושלים ובד"ה איתא באל"ף וע"כ נראה דהדרינן לכללא דכל לשון קודש כתבינן בה"א. צארטל צימל ציבא ציפה בכולהו הנך וכן דכוותייהו שלא נקראו מעודם אלא בשם זה נראה דאם נודעים שם מעריסתן שהיה להם שם העצם אלא שזה בא ע"י כינוי שנתכנו אח"כ יש לכתוב שם העצם המכונה על שמות אלו וכן בפעריל שזכרתי בסמוך ואף שרש"ל כתב לכתוב דמתקרי פעריל הוא אזל לשיטתו דכל שהוא ביאור לשם העצם כותבין דמתקרי אבל לשון רמ"א לא משמע כן כמ"ש לעיל אלא כל לשון לעז יש לכתוב המכונה ה"נ כותבין המכונה ואם לא נודע שם עריסתן אין לכתוב שם עצם מסברא לומר דודאי בא זה הכינוי משם עצם זה אלא אין לכתוב אלא זה השם בלבד דבזה ליכא ספיקא וכמו שזכרנו בשם לובקא. קילא כ' בלבוש וז"ל כבר ידוע שכל שמות של לעז כותבין אותו בקוף כגון קרעסיל קריינדל קולא וכיוצא בהן עכ"ל והאי כללא לא משמע כן בב"י דכ' בסוף הסי' העתיק וז"ל ולענין שמות הנשים כתוב בקונטרסין יש לכתוב כולא בכ"ף כו' עכ"ל אע"ג שם לא נתכוין אלא על האלף בסוף מ"מ מהמשך לשונו משמע שכותבין בכ"ף ולפמ"ש כשם טריוטיל שאין לכתוב תי"ו דאפשר לקרות רפויה ה"נ נכון יותר לכתוב קוף כיון שבכ"ף אפשר לטעות לקרות רפויה.
(קלמן) כתבתי בשם רש"ל סק"ח דצריך לכתוכ קלונמוס המכונה קלמן (ריקל) רעכל בלא יו"ד כמו שזכרתי בשם זנוול וכתב מהרי"ו סי' ק"ך שערלין יש לכתוב שרה וע' בסמוך בשם שערל שערכין.
(שלום) נקרא לס"ת שר שלום צריך לכתוב המכונה שלום סדר גיטין והטעם דשלום הוא שם בפני עצמו (שמעריל) א"צ לכתוב אלא עיקר השם שמריה בלא וי"ו וא"צ בזה ב' גיטין כמ"ש בסדר גט:
שמעון המכונה שמעלקא כ"צ לכתוב כיון שגם שמואל יש המכונה שמעלקא. שבתי המכונה שעפטיל.
(שערל) שערכין וכל כיוצא בזה כ' רש"ל וז"ל אם נקראת כן מן העריפה ולא קראוה שרה אפי' בעריסה אין לכתוב שרה כלל רק שערל ואם כתב שרה פסול ואם נקראת בעריסה שרה ואח"כ שערל א"צ לכתוב רק שערל ומ"מ שרה נמי כשר לכתחלה מאחר שנקראת כן בעריסה וכן נראה בשארקא או שורקא שאם נקראת כן בעריסה כך כותבין בגט וכותבין בשי"ן ולא בסמך מאחר שהוא קרוב מאד לשרה והא ראיה שאם נקראת בעריסה שרה ונקראת אח"כ שארקא או סירקא אין כותבין המכונה לפי שהוא מעין שם המובהק עכ"ל וזה חולק על מהרי"ו שזכרתי בשם רעכל בסמוך ורמ"א הביא דברי מהרי"ו וכתב שכותבין שם רחל שהוא עיקר השם ואם שינה בדיעבד כשר ובלבוש כתב ע"ז ותמהני כזה כי אנו נוהגין כן דרעכל כותבין לכתחלה רעכל רחל ולא ראיתי שום מורה מהנדס ע"ז עכ"ל ולע"ד נראה להכריע בזה דאם נקראת כן מעריסה רעכל אין לכתוב רק רעכל לחוד ויש פסול אם נכתב רחל כמ"ש רש"ל וכן בשם שעריל לא יזכור שרה כלל אבל בשם שארקא יכול לכתוב שרה אף אם היה שם העריסה שארקא והטעם בזה לפי שנקודת הקמץ תחת שרה כמו תחת שארקא ידוע לכל שהכל אחד משא"כ בשערל ובשורק' שנשתנ' הנקודה תחת השי"ן מן שרה לאלו וכן מן רחל לרעכל לא ידעו הבריות ששמה של זה רחל או שרה ובזה נראה דאין לכתוב רק אלו לחוד ואם ידוע הוא ששם העריסה היה שרה בפי' או רחל ואח"כ נשתנו לשערל ורעכל יכתוב שרה המכונה שעריל ולרחל המכונה רעכל כנ"ל נכון דהא אין שום ריעותא בכתיבת המכונה אפי' שא"צ מדינא. וכן בהרבה שמות נשים כנוים שמכנים כגון רבקה ריסא וקורין אותה תמיד בשם ריסא. מרים מכנין מעסא וזה שמה תמיד הינדיל הִיסָא כל שיודעין שם העצם שלה מעריסה יכתוב המכונה ע"ש שקורין אותה ואם הוא שם כנוי שאין ידוע מה שם העצם שלה ודאי כותבין זה השם לבד וצ"ל כל שכותבין המכונה והוא בא משם לשון הקודש כגון רוסה שבא מן רבקה יש לכתוב בה"א לבסוף כיון שבא מן לשון הקודש אבל אם בא מלשון לעז כגון הינדל היסא יכתוב באלף בסוף וכל מה שזכרנו בענין של הכינוים היינו שהעולם קורין בשם זה לשם העיקרי משא"כ הכנוי שבא על צד המקרה כגון מחמת צורתו או מחמת מעשיו אע"פ שכנוי זה מצוי ורגיל בפי כל אין הולכין אחריו ולא זוכרין אותו כלל וכמו שהוכחתי בס"ק כ"א על שכ' רמ"א ול"נ דא"צ לכתוב כנוי כלל:
תרצה חסר במקרא גבי בנות צלפחד. כ' בלבוש כשיש לאדם ב' שמות בל' קודש ולא בא השני ע"י חולה כגון שמו עוזר וקורין לו עזריה או יהונתן וקורין לו נתן כותבין עוזר דמתקרי עזרי' יהונתן דמתקרי נתן אבל כשיש לו ב' שמות ע"י חולי אין כותבין דמתקרי רק כמו שקורין אותו בתורה עכ"ל ודבר זה מבואר בת"ה סי' רל"ד שנהגו בעסטררייך כן מסיק ע"ז דמ"מ נראה עיקר לכתוב דמתקרי בהם ומהרי"ק כ' לפסול אם לא דמתקרי רק השני שמו' ביחד וכבר העתיק זה בש"ע סי"ד וכ' שם רמ"א דאם נקרא ב' השמות ביחד או שעולה כך לס"ת כשר משמע לכתחלה יכתוב דמתקרי בכל גווני ומשמע דאין חילוק בין שינוי ע"י חולי או לא וגם בעל לבוש עצמו בסעיף י"ח סיים ע"ז ואנו נוהגין לכתוב דמתקרי ומאד יש לתמוה היאך שכח מ"ש הוא עצמו בסי' זה ופסק כאן שלא לכתוב דמתקרי:
(לד) אחת: דספר כתיב ולא ב' ספרי' תוספות דסוטה דף י"ח עיין ב"ח וכנה"ג.