שולחן ערוך אבן העזר צ א
שולחן ערוך אבן העזר · צ · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
הבעל יורש את אשתו. בין נכסי מלוג בין נכסי צאן ברזל. במה דברים אמורים, במוחזק; אבל לא בראוי, כגון ירושה שראויה לירש ומתה בחיי מורישה, אינו עומד במקומה לירש.
- הגה: שטר חצי זכר, שנוהגין בו האידנא, שכותב האב לבתו ליטול בירושתו כחלק חצי זכר, ואם תלך הבת בלא זרע קיימא יתבטל החוב, ומתה הבת בחיי אביה והניחה זרע קיימא, ומת הזרע ואחר כך מת אביה, הבעל יורש כח אותו השטר, מכח זרעו שירש אמו והוא יורש זרעו (מהרי"ו סימן ט"ז). כתבו לה מורישיה קרקע מחיים ופירות לאחר מיתה, הבעל יורש אותה קרקע ממנה (מרדכי ריש יש נוחלין).
אבל שבח נוטל במה שיורש ממנה, שהרי ברשותו השביח. ואינו יורש מלות אשתו, כגון שמתו מורישיה והיתה להם מלוה ביד אחרים כשנשאה, ומתה קדם שגבתה אותם.
- הגה: אבל אם הניחו מורישיה נכסים, אף על פי שלא גבתה הבת מחיים, ואפילו אם היו משועבדים לכתובת אלמנה, נקראים מוחזקים לבת והבעל יורש אותם (מרדכי פ' כל הנשבעין).
וכן אם היה לה מלוה ביד אחרים כשנשאה, ומתה האשה קדם שגבתה אותה, אינו יורשה, אבל אם הלותה מנכסי מלוג, ומתה קדם שגבתה, בזו יורש אותה בעלה.
- הגה: כל הנכסים שהיו לאשה שאין לבעלה רשות בהן, והלותה אותן לאחרים, אין הבעל יורש אותן (בית יוסף בשם תשובת הרשב"א):
מפרשים
(א) בין נ"מ בין נצ"ב: אפילו אותן נכסים שלא היה לבעל בהן אכילת פירות כמבואר לעיל סי' פ"ה אפ"ה יורש אותן:
(ב) ומת הזרע ואח"כ מת אביה: אף על גב דאומדן דעתא הוא שאבי הבת לא היתה כוונתו על זרע קיימ' שימות בחייו רק כוונתו היה שיבא ממונו לבתו או לזרעה לא לבעלה בזמן שאין לבתו זרע ממנו מ"מ מאחר שהודה חייב להבת לא אמרינן אומדנ' בהודאה ע"כ נראה דטוב לכתוב אם תמות בתי בלא זרע קיימא אחר מיתתי ואז צריך שיהיה הזרע קיים אחרי מיתת האב וכן ראיתי נוהגין לכתוב עתה:
(ג) הבעל יורש כח אותו השטר: דדוק' באשתו אינו נוטל בראוי אבל את זרעו יורש אף שלא בא עדיין ליד זרעו מ"מ השטר היה של זרעו והוא יורש השטר:
(ד) ופירות לאחר מיתה: אף על פי שמתה בחיי מוריש' ולא זכתה בפירות מ"מ הבעל יורש הקרקע והפירות לאחר מיתת מורישי' דה"ל מוחזק מאחר שהיה גוף הקרקע שלה קודם מיתת מורישיה:
(ה) שהרי ברשותו השביח: כלו' בשלמ' כתובה אינה נגבית מן השבח שהשביחו הנכסים לאחר מיתת הבעל דברשות יורשים השביח דנכסי קמי יתמי נפלו וכן הדין גבי בכור אבל גבי בעל הכל ברשותו השביח:
(ו) מלו' ביד אחרים כשנשאה: כבר כתב בב"ח דתיבת כשנשאה הוא טעות ובפסקי הרא"ש ליתא ואין הפרש בין היה להם מלוה ביד אחרים כשנשאה או הלוה לאחרים לאחר שנשאה דסוף סוף הוי ראוי לגבי אשה מאחר שלא גבתה האשה קודם שמתה ודוק' מלוה אבל היה להם פקדונות ביד אחרים כל היכא דאיתנהו ברשותיה דמרי' איתנהו ולא הוי ראוי וכ"כ בב"ח ואם היה מלוה שיש עליה משכון, יתבאר בסמוך עוד פרטי דינים אלו:
(ז) ואפילו היו משועבדים לכתובת אלמנה: ה"ה לשאר בעלי חובות דהא ק"ל ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ועיין מ"ש בזה לקמן סי' ק' לחלק בין ראוי דירושת הבעל לראוי דכתובה וכמ"ש בתשובת מהרי"ל סי' ע"ד:
(ח) וכן אם היה לה מלוה ביד אחרים כשנשאה: במרדכי ר"פ י"נ כתב במלוה שיש עליה משכון הכל מודים דבכור נוטל פי שנים דבע"ח קונה משכון וכו' ועיין בחושן משפט סי' רע"ח סעיף ז' ונראה דכל הדינים שייכי נמי הכא דמלוה שיש עליה משכון יורש הבעל דכגבוי דמי אפילו משכון בשעת הלואה ואם היתה לאשה חוב ביד בעלה קודם שנשאה ואח"כ נשאה ומתה היה נראה דהוי מוחזק ממש ויורש החוב אעפ"י דגבי בכור אמרינן שם בסי' רע"ח היה לאב מלוה ביד בכור הרי זה ספק אם נוטל בה פי שנים הואיל וישנה תחת ידו או לא ליטול הואיל ומחמת אביו יורשה ועדיין לא באה ליד אביו לפיכך לא יטול ממנה חצי חלק בכורה שאני התם דכתיב בכל אשר ימצא לו לאב אבל הכא לא נקר' ראוי מאחר שהמעות ביד הבעל אבל בתשובת הרשב"א שהבי' ב"י פסק דיורש מחצה כמו בכור ועיין עוד שם מה שמחלק בין משכון של כותי למשכון של ישראל ובין אתר' דמסלקי במשכון של קרקע לאתר' דלא מסלקי ועיין עוד אם גנבו נ"מ של אשה ולא הוחזר עד לאחר מיתה הוה ראוי ואם גזלו קרקע אינה נגזלת וכן אם גנבו ספרים עיין בחושן משפט סי' הנ"ל ושכר פעולה שלא גבתה קודם מיתה מיקרי ראוי:
(ט) אבל אם הלותה מנ"מ ומת' וכו': שהרי שלא כדין הלותה קרן של נ"מ שלה שהקרן ברשותו ולא עדיף ממכרה שהבעל מוציא מיד הלקוחות כ"כ הרא"ש ומשמע שאם היה בידה נ"מ שאין לבעל בהן אכילת פירות כמו שנתבאר לעיל סי' פ"ה שאז הרשות בידה להלות למי שירצה וא"כ שפיר מקרי ראוי לגבי בעל כמו מלוה שיש לה ביד אחרים קודם שנשאה מיהו יש לדחות דמאחר כשנשאה הוי כלוקח ואף שאין לו אכילות פירות מ"מ אם מתה יורשה ואין בידה להפקיע הירושה ולשווי' ראוי בע"כ של בעל וכל שאין רשות בידה למכור אין רשות בידה להלות כדי שיהיה ראוי ומ"ש הרשב"א שהנכסים שאין לבעל רשות בהן שהלותן אין הבעל יורשן אותן היינו בכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך שמותר למוכרן דה"ה דמותר להלות אותן ועיין בב"ח:
(א) הבעל יורש את אשתו: הרמב"ם פ"א ה"נ פסק ירושת הבעל מד"ס והראב"ד והרשב"א ס"ל שהוא מדאוריית' ע"ש במגיד ובכ"מ ועיין סי' נ"ז שם מבואר כשמסר אותם לבעל או לשלוחו יורש אותה:
(ב) נ"מ: אפי' מה שהוא אינו אוכל הפירות כמ"ש בסי' פ"ה:
(ג) זרע קיימא: עיין סי' נ"ג וסי' סקי"ח מה הוא זרע קיימא:
(ד) הבעל יורש: דהשתא אין יורש אותה אלא יורש הזרע אף על גב דאיכא אומדנ' דלא היה כוונתו על זרע קיימ' שימות לא אמרי' אומדנ' בהודאה שם בתשובה מיהו קשה מ"ש מנדוני' דקי"ל אפי' אם נתן ש"ח ומתה בתו א"צ לשלם משום אומדנ' דכוונתו היה שתהנה בתו כמ"ש בסי' נ"ג ולמה לא אמרי' כאן ג"כ אומדנ' וכתב בח"מ טוב לכתוב אם תמות בתי בלא זרע קיימ' אחר מיתתי אז צריך שיהיה הזרע קיים אחר מיתת האב:
(ה) והוא יורש זרעו: אבל בשביל מלוה אשתו אינו זוכה אף על גב דקי"ל שטח"ז הוא חוב משום דהוי מלוה קודם הנשואין, וע' בחושן המשפט סי' רפ"ה שם מבואר שטח"ז הוא חוב גמור לכן א"י האב להתנות שום דבר אחר שכבר חייב חוב זה אף על גב דיכול להתנות ולעשות בין היורשים שלו מה שירצה מכל מקום בענין שטח"ז א"י להתנות שום דבר, וע' תשובת רש"ל ותשובת רמ"א ותשובת מהר"מ מלובלין, ואם כתב שטח"ז לבת אחד ולשאר בנות לא כתב ולא הניח בן רק הבנות חולקות בשוה ולא תטול בת זו קדימה סך השח"ז משום דאמרי' דלא היה כוונתו מה שנתן לזו שטח"ז רק נגד הבנים הזכרים ולא נגד הבנות ואם מתה הבת זו והניחה זרע ואח"כ מת אותו זרע אינו יורש בעלה כלום דהא ליכא כאן שח"ז אלא ירושה וקי"ל אין הבן יורש את אמו להנחיל לאחים שלו מן האב כן ה"נ אין יורש הזרע את אמו להנחיל לאביו תשובת צ"צ סי' צ"ו:
(ו) יורש אותה קרקע: משמע הפירות אינו יורש משום דהוי ראוי דהא המוריש יכול למכור אותה וע' בחושן המשפט סי' רנ"ו ולא כח"מ:
(ז) ואינו יורש מלות: כ"כ ר"ח ור"ה הגאון וכל הפוסקים כמ"ש בתוס' והרא"ש והר"ן והמגיד אלא כתבו בשם הר"י מיגש דס"ל דיורש מלוה לכן נ"ל אף אם תפס א"י לו' קים לי כהאי אף למ"ש המגיד פ"א ה"נ דהרמב"ם ס"ל כהר"י מ"מ הוי דיעה אחת כמ"ש בתשו' מהר"י לבית הלוי סי' נ"ה:
(ח) משנשאת: בהרא"ש ליתא תיבת משנשאת וב"ח כתב הוא ט"ס בטור, ואפשר לרבות' כתב אף על גב דמת המוריש קודם הנשואין והיה לו מלוה אשר בוודאי אשתו יורש והוא ידע מזה מ"מ הוי ראוי כיון שלא גבתה:
(ט) משועבדים לכתובת: בזה עדיף ירושת הבעל מכתובה ובמלוה גרע דאין יורש מלוה וע' סי' ק':
(י) מלוה ביד אחרים: ואם יש לה משכנו' של מטלטלין או של קרקע באתרא דלא מסלקי בעל יורש הג"א ותשובת רשב"א ואין נקרא אתרא דמסלקי אלא כשיכול לסלק בכל עת שירצה ואם הוא חייב לה קודם שנשאת משמע מתשו' הרשב"א שהביא הב"י כשנשאה זכה בהם ויורש אא"כ שכתב דין ודברים אין לי בהם אז יורש החצי ולא כמשמעו' בח"מ אף על גב בכור שהיה חייב לאביו אינו זוכה אלא החצי מ"מ באשתו זכה בתורת נ"מ אם לא כתב לה דין ודברים אין לי בהם וכשכתב לה דין ודברים וכו' אף על גב דיכולה להוציא ממנו וליתן לאחר מ"מ כיון דבידו הוא זכה בחציה מחמת הבעי' דלא אפשטא בבכור שחייב אביו וע' בחושן המשפט סי' רע"ח ושם מבואר איז' הלואה נקרא מוחזק לענין בכורה כן הוא נקרא מוחזק בירוש' הבעל:
(יא) קודם שגבתה: בסי' פ"ה כתבתי נזק אם לא גבתה מן החובל אינו יורש:
(יב) אם הלותה מנ"מ: הרא"ש מדמה דין זה למכרה נ"מ נראה דיכול להוציא מיד הלו' אף בחייה בלא רצונ' כיון דהפירות שלו הם וכן משמע מת"ה שהבאתי ריש סימן פ"ה אלא הכא איירי אם לא הוציא ולא גבתה יורש בעלה אף לדעת הרמב"ם דס"ל דאין מוציאים הגוף לא אמרינן דהוי ראוי חדא דהא הרמב"ם ס"ל דהבעל יורש מלוה כמ"ש במגיד פ"א ה"נ גם י"ל דהרמב"ם מודה במלוה דמוציאים ול"ד לקרקע דא"א להפסיד הקרקע ללוקח:
(יג) שאין לבעלה רשות בהם: היינו דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך אז יכולה למכור כמ"ש בסי' צ"ב כן יכולה להלות לאחרים אף על גב כל זמן שלא הלותה יש לו פירו' מ"מ יכולה להלות ואינו יורש המלו' ובח"מ מסופק באלו דינים שנתבאר בסי' פ"ה דאין לו פירו' אם יורש הלואה שהלות' ושם מבואר בשלשה דברים אין לבעל פירות א' במברחת ושם מכירת' קיימת והפירות הם של המקבל מתנה א"כ אין לספק בזה, השני במוכרת כתובת' בטובת הנא' ושם כתב הח"מ ס"ק י"ח בפשיטו' דרשאי ליתן הדמים למי שתרצ' א"כ הלואת' ג"כ קיימת השלישי כשנתן הבעל מתנו' לאשתו אחר הנשואין ובזה יש לו פירות היינו דמוכרים הפירות ולוקחי' בהם קרקע והפירות מן הקרקע שלו הם ממילא הלואת' בטל דהא כשיש לו פירו' אף לדעת הח"מ הלואת' בטל וא"י במה הוא מסופק ועיין סי' קי"א סעיף ט':
והוא יורש זרעו דלגבי זרעו אין חלוק בין ראוי למוחזק ויורש את הזרע אף במה שהוא ראוי לו אלא דלגבי אשתו אינו יורש ממנה מה שהיה אצלה ראוי:
הבעל יורש אותה קרקע לפי שהאשה בחייה קרויה מוחזקת בגוף הקרקע:
כגון שמתו מורישיה כו' בטור כתב והיה להם מלוה ביד אחרים כשנשאה פי' מים הנשואין עד יום מיתתה היה תמיד ע"ז שם מלוה אעפ"י שקודם הנשואין היה המעות בידה והיתה מוחזק מ"מ מן הנשואין ואילך לא בא המעות לידה בשום פעם אבל לענין מיתת מורישיה לית לן בה אם היה קודם מיתתה או לאחר מיתתה דאף אם מת המוריש קודם לה מ"מ הוה ראוי כיון שלא בא הממון לידה בחייה ובחנם טרח מו"ח ז"ל בהאי כשנשאה דנקט הטור והש"ע ומוחק הך תיבת כשנשאה (גם כאן נמצא חסר) דבסי' ק' סק"ד כתב ולעיל סי' צ' ס"ק י"ד כתבתי דמעות מחמת חזקה כו' והרי ל"ז כאן מזה כלום וגם לא ציין כלום בס"ק הנ"ל:
(א) אשתו: הרמב"ם פ"א מהלכות נחלה פסק ירושת הבעל מד"ס. והראב"ד והרשב"א ס"ל שהוא מדאוריית'. אשה שבעלה רוצה לגרשה ואינו יוכל מחמת חר"ג אעפ"י שאינו חייב במזונות יורשה הרא"ם ח"א סימן למ"ד ע"ל סי' ע"ז מש"ש.
(ב) נ"מ: אפילו אותן נכסים שלא היה לבעל בהן אכילת פירות אפ"ה יורש אותה ח"מ ב"ש. טבעת קדושין יורש הבעל מהר"י סג"ל סי' ס"ג וע"ל סי' נו"ן ס"ק ה' מש"ש.
(ג) מורישה וכו': ואם מת מורישה בחייה אעפ"י שמתה האשה קודם שיגיעו הנכסים לידה מוחזק מיקרי ויורש הבעל רשד"ם חא"ה סי' צ"ח. וכ"כ מהרמ"ט פ"ב סי' קמ"ו וכ"כ הרמ"א בסמוך בשם מרדכי.
(ד) קיימא: עיין סי' קי"ח מה הוא זרע קיימא.
(ה) השטר: דדוק' באשתו אינו נוטל בראוי אבל את זרעו יורש אף שלא בא עדיין ליד זרעו מ"מ השטר היה של זרעו והוא יורש השטר. מיהו קשה מ"ש מנדוני' דקי"ל אפי' אם נתן שט"ח ומתה בתו א"צ לשלם משום אומדנ' דכוונתו היה שתהנה בתו כמ"ש סי' נ"ג ולמה לא אמרינן כאן ג"כ אומדנ'. וכתב החלקת מחוקק ע"כ טוב לכתוב אם תמות בתי בלא ז"ק אחר מיתתי ואז צריך שיהיה הזרע קיים אחרי מיתת האב. ואם כתב שח"ז לבת אחת ולשאר בנות לא כתב ולא הניח בן רק בנות. הבנות חולקים בשוה ולא תטול בת זו קדימה סך השטח"ז דאמרינן דלא היה כוונתו מה שנותן לזו שטח"ז רק נגד הבנים הזכרים ולא נגד הבנות. ואם מתה הבת זו והניחה זרע ואח"כ מת אותו זרע אינו יורש בעלה כלום דהא ליכא כאן שטח"ז אלא ירושה וקי"ל אין הבן יורש את אמו להנחיל לאחים שלו מן האב כן ה"נ אין יורש הזרע את אמו להנחיל לאביו תשובת צמח צדק סי' צ"ו.
(ו) ממנה: והפירות אינו יורש דהוי ראוי דהא המוריש יוכל למכור אותה ב"ש. והחלקת מחוקק כתב דיורש אפילו פירות מאחר דהיה מוחזק בגוף הקרקע ע"ש. ראובן השיא את בתו בעוד יעקב אביו חי ונתן לחתנו שטח"ז כמנהג. ואח"כ מת יעקב והחתן תובע גם שח"ז מירושת יעקב כי אמר שהוא ראוי לגבי חמיו והוא כתב לי במוחזק ובראוי הדין עמו תשובת רש"ל סי' מ"ט ועיין תשו' רמ"א סי' ג' ובתשובת מהר"ם מלובלין סימן י"ד. ראובן שנתן מתנה לבתו מעכשיו כל זמן שלא יהיה לו בן מאשתו פלונית. ומתה בתו בחיי בעלה ואח"כ מת ראובן או אשתו בלא בן. מוחזק מקרי ויורש הבעל אותה הרמ"ט ח"ב סימן קמ"ו ועיין הרדב"ז ח"א סימן קמ"ד.
(ז) כשנשאה: ב"ח כתב דתיבת משנשאה הוא ט"ס דאין הפרש בין היה להם מלוה ביד אחרים כשנשאה או הלוו לאחרים לאחר שנשאה ועיין ח"מ ב"ש.
(ח) אלמנה: וה"ה לשאר ב"ח.
(ט) אחרים: ואם יש לה משכנות של מטלטלין או של קרקע באתר' דלא מסלקי בעל יורש הג"א והרשב"א והרמ"ט ח"ג סי' רי"ט. ואין נקר' אתר' דמסלקי אלא כשיוכל לסלק בכל עת שירצה. ואם היתה לאשה חוב ביד בעלה קודם שנשאה ואח"כ נשאת ומתה. החלקת מחוקק פסק דיורש מחצה. וב"ש פסק דיורש הכל אא"כ שכתב לה דין ודברים אין לי בהם אז יורש החצי ע"ש. ראובן שחייב מנה לשמעון חמיו ומת חמיו וירשה אותו בתו אשתו של ראובן ושוב מתה אשתו. ראובן יורש החצי ונותן החצי האחרת ליורשי שמעון הרדב"ז ח"א סי' קס"ט. ועיין בש"ע ח"מ סי' רע"ח דשם מבואר איזה הלואה נקר' מוחזק לענין בכורה כן הוא נקר' מוחזק בירושת הבעל.