שולחן ערוך אבן העזר פ יח
<< · שולחן ערוך אבן העזר · פ · יח
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
מי שהתנה עם אשתו שלא יתחיב במזונותיה וכן היא לא תתחיב לו במעשה ידיה, אם אחר כך רצה ונתחיב הוא לתת לה (במתנה) מזונותיה, אין מעשה ידיה שלו.
- הגה: אשה ששתקה ולא תבעה מזונות ולא מעה כסף, מן הסתם מעשה ידיה עם המותר שלה, ולא אמרינן שמחלה מעשה ידיה (הר"ן פרק אף על פי). אבל מה שאינו מספיק לה, אין הבעל צריך לשלם לה, דודאי מחלה. אשה שהלכה מבית בעלה מכח קטטה, ואינה רוצה לשוב לביתו עד שיקרא לה בעלה, לא הפסידה משום זה מזונותיה, דבושה ממנו לשוב, מאחר שיצאה בלא רשותו ואינו מראה לה פנים, ואם הוא יבוא אצלה אינה מונעתו מכלום. אבל אם אינה רוצה לבוא אצלו עד שיפרע מה שלותה, אבדה מזונותיה, דהוי כמורדת, דכל מורדת טענה אית לה. וכל אשה יש לה מזונות אף על פי שאין כתובתה בידה, ואינו נאמן לומר שמחלה לו, רק בראיה ברורה. ואפילו על מזונות שעברו, אם לא טען לא טענינן לה, וצריך לישבע שמחלה לו (כל זה בתשובת הרשב"א הובאה בבית יוסף סימן ע"ז):
מפרשים
(ל) אין מעשה ידיה שלו: ראיה לדבר הפוסק לזון בת אשתו אין מעשה ידי הבת שלו כדאי' בגמ' ובתוספת' וע' בריב"ש סי' ת"פ:
(לא) ולא אמרינן שמחלה מעשה ידיה: כלומר לא אמרי' מאחר ששתקה ולא אמרה בפירוש איני ניזונת ואינה נוטלת מעה כסף ואני אעשה הכל לעצמי דה"א דויתרה לבעל המעה כסף והמזונו' רק רוצה לצמצם ולסגף עצמה וליתן הכל לבעל ולא תקח במעשה ידיה רק כדי חיותה אלא אדרבה אמרינן מסתמ' אדעת' דנפשה עבדה והכל לעצמה עד שיתן לה הבעל מזונו' בעד מעשה ידיה ומעה כסף בעד המותר וכן הוא בר"ן ס"פ אף על פי בשם הרמב"ם/ הרמב"ן /:
(לב) אין הבעל צריך לשלם דודאי מחלה: ע' לעיל בסי' ע' סוף סעיף ח' כ' לא לותה רק מכרה נכסיה ופרנסה עצמה אין לה עליו כלום וכבר כתבתי שם ס"ק ל"ב שכ"כ הרמב"ן והר"ן הניח הדבר בצ"ע דף תקכ"ו בפרק אלמנה ניזונית וע' לעיל סי' הנ"ל סעיף ה' כתב גם כן בשם הריטב"א דאין פוסקין לה מזונות למפרע כל שלא לותה בעדים וע"ש סוף הסי' היכ' שבעלה הכריז שלא ילוה לה אדם:
(לג) דכל מורדת טענה אית לה: ל' הרשב"א בתשובה זו עילה מצאה לצערו ותולה בפרעון מה שלותה כלומר ולמה תהיה ידה על העליונה תבא אליו בתחלה ואח"כ יפרע מה שלותה:
(לד) אף על פי שאין כתובתה בידה: ל' הרשב"א שהרי יושבת תחת בעלה וחזקה של זו שיש לה הכתובה ומזונו' עד שיטעון הבעל ברי שמכרה או מחלה לו כתובתה ולא עוד אפילו מכרה או מחלה כתובתה לבעלה יש לה מזונו' בחייו וכו' שאין מזונו' אלו מתנאי כתובה כו' עד שיבי' הבעל ראיה שמחלה לו המזונו' בפירוש:
(לה) וצריך לישבע שמחלה לו: כלומר מזונו' להבא אינו נאמן בלא ראיה אבל מזונו' שעברו נאמן לטעון וצריך לישבע היסת והיה נראה דבמזונו' להבא אף שהיא נאמנת מ"מ צריכה לישבע היסת אבל הרשב"א כתב בשם הרי"ף דהיא נאמנת בלא שבועה ואפשר לומר דכוונתו בלא שבועת המשנה קאמר והא דכ' כאן הרב מהרמ"א בשם הרשב"א דצריך לישבע שמחלה לו ואם לא טען לא טענינן ליה ולפני זה בסמוך בהג"ה זו כתב אין הבעל צריך לשלם דודאי מחלה אפשר לחלק דלעיל מיירי דבת מלאכה היא ולפעמים יש לה מותר אף שלפרקים חסר לה ודאי מחלה כדי שלא יבואו עמה לחשבון וכאן מיירי הרשב"א באשה שהיתה חולה ולאו בת מלאכה דצריך לשלם לה אפילו מזונות שעברו כל זמן שלא טען בפי' מחילה ומ"מ קשה דלא היה לו להרב לסתום אלא לפרש חילוק זה:
(כד) אין מ"י שלו: וכן הדין אם פוסק לזון בת אשתו וכן אם זן יתום כמ"ש בחושן המשפט סי' ע"ר דאין מ"י תחת מזונות אלא מי שאוכל מצד תקנות חז"ל ריב"ש:
(כה) אין הבעל צריך לשלם וכו': עיין סי' ע' שם מבואר אם מכרה נ"מ שלה בשביל המזונות א"צ הוא לשלם לה:
(כו) אף על פי שאין כתובת' בידה: לשון הרשב"א שהרי יושבת תחת בעלה וחזקה של זו שיש לה כתובה ומזונות עד שיטעון הבעל ברי שמכרה או מחל' לו הכתובה ולא עוד אלא אפי' אם מכרה או מחלה הכתובה יש לה מזונות בחייו ולא כרמב"ם וס"ל דאם מחלה הכתובה אין לה מזונות בחייו כמ"ש בסי' צ"ג ומ"ש כאן דאינו נאמן לו' שמחלה היינו אם יטעון שמחל' המזונות בפירוש אינו נאמן שתמחל מזונו' להבא אלא היא נאמנ' בלא שבועה כ"כ הרשב"א בשם הרי"ף וכתב בח"מ אפשר שבועת היסת צריכה היא לישבע ונראה דין זה תליא בדין הטוען פרעתי תוך הזמן כמ"ש בחושן המשפט סי' ע"ח ומחילה דומה לפרעון כמ"ש שם:
(כז) על מזונו' שעברו וכו': ול"ד למה דכתב בסמוך אשה ששתקה ולא תבעה בודאי מחלה דכאן איירי דהיא אומר' דתבעה אותו והבטיח אותה לשלם והוא אומר שמחלה לו היינו דלא תבעה אותו אז ממילא מחלה לו כנ"ל פשוט ולא כח"מ שכתב דאיירי כשהיא חולי אז אפי' אם היא שותקת ולא מחלה:
(כב) שלו: וכן הדין אם פוסק לזון בת אשתו וכן אם זן יתום דאין מעשה ידיה תחת מזונות אלא מי שאוכל מצד תקנו' חז"ל ריב"ש ב"ש ח"מ.
(כג) שעברו: עיין ח"מ וב"ש.