פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) ואם לא היה דרך נשי העיר לעשות כל המלאכו':    משמע דאין עושין שום מלאכה ויושבים בטל אפילו בנות משפחתה ג"כ יושבים בטל יכול הוא לכוף אותה שאל תשב בטל ותעשה מלאכה בצמר ומתני' דתנא עושה בצמר ולא בפשתן איירי נמי בכה"ג דיושבים בטל אבל אם דרכן לעשות בפשתן כופין אותה שתעשה פשתן ומגירסת הרמב"ם משמע אם אין להן מלאכה מיוחד אלא קצתן עושים מלאכה אחת וקצתן עושים מלאכה אחרת כופין אותה על צמר ולא על פשתן:


(ב) דחקה עצמה וכו':    הן שעשתה בלילה הן שעשתה ב' וג' מלאכות בפעם אחת הכל נקר' מחמת דחק לשיטת הרי"ף והרמב"ם וי"א אם עשתה ב' וג' מלאכו' בפעם אחת לא זכה הבעל ואם עשתה בלילה זכה הבעל וי"א הכל לעצמה וכתב ב"ח מנהג שלנו שאין מוציאין מידה דמי מלאכה שע"י דחק, כתבו תוס' בכתובו' דף נ"ט וביבמו' דף צ"ג ובמ' מה ששייך לה לוקחים בהם קרקע והוא אוכל פירות:


(ג) ודוק' שנותן לה מעה כסף:    לאו אדחק' קאי אלא בכל אשה תקנו חז"ל המותר מ"י תחת מעה הכסף שנותן לה בכל שבוע להוצאת קטנים:

סעיף בעריכה


(ד) אינה יושב' לבטלה:    אפילו אומרת איני ניזונ' ואיני עושה חייבת לעשות דבטלה מביאה לידי זימה וע' בר"ן שם מביא פלוגת' בזה אם מעשה ידיה לעצמה כיון דאינה חייבת לעשו' אלא כדי שלא תבוא לידי זנות והר"ן סביר' ליה דמ"י לבעלה דאל"כ מי ישגיח עליה לפי זה י"ל אילו אם הוא עושר גדול דאינה חייבת לעשות וגם אמרה איני ניזונת ואיני עושה מכל מקום חייבת לעשו' ומעשה ידיה לבעלה ואפשר שאמרה איני ניזונ' ואיני עושה לא חיישינן שלא תעשה כיון דאין לה מזונות ממנו אז מסתמ' תעשה מלאכה לטובתה ואז מ"י לעצמה:

סעיף געריכה


(ה) המדיר את אשתו:    אפי' התיר לה שחוק מ"מ יש חשש זנות כן הוא לשיטת תוס' והרי"ף והרמב"ם ומה שפליג הרא"ש אינו אלא לדחות הראי' אבל לדינא י"ל דס"ל נמי כוותיה והא שיכול להדירה איירי שתלה בתשמיש לפ"ז מ"ש יוציא היינו אחר שיעור המפורש לעיל סי' ע"ד ואם היא נדרה שלא תעשה מלאכה ואינה חייבת לעשות אלא משום חשש זנות י"ל דא"י להפר כיון דאינה חייבת לעשות מלאכה וליכא עינוי נפש ולא דבר שבינו לבינה וזמן הדרה אין מפורש בש"ס ועיין במגיד:

סעיף דעריכה


(ו) וי"א דמחויבת להציע כל המטות:    לכאורה תמוה מנ"ל דעשירות מחוייבת להציע כל המטות ובח"מ כ' דהג"ה זו שייך לסעיף ו' מיהו בסמוך מ"ש וי"א דוקא באינן סמוכים על שלחנו ג"כ ק' מנ"ל דעשירות חייבת לשמשה לאנשים דסמוכות ע"ש לכן נראה דרמ"א כ"כ לשיטות הרמב"ם דס"ל מצעת המטה דתנא במתני' וברייתא הכל א' היא וה"ק בברייתא אף על גב דתנא במתני' כשהיא מכנסת לו ג' שפחות אינה מצעת מ"מ אמרו חז"ל אחר המתני' דמצעת וכ"כ המגיד ובמתני' מה דתנא מצעת המט' איירי דחייבים למצעת כל המטות אפי' לסמוכים ע"ש כמ"ש הר"ן והמגיד א"כ לפי התקנה אחר המתני' חייבת למצעת כל המטות אפי' עשירה דהכניס' ג' שפחות ויש להביא ראיה לזה מש"ס דהא הקשה שם אם הכניסה שתי שפחות אינה מבשלת הא שארה עבדה והיינו מצעת מטה ותימא הא הכניסה שפחה במקומה ותירץ קמי ארחי ופרחי מאן טרח משמע דהיא חייבת הצעות המטה לפני אורחי ופרחי ודוחק לו' דה"ק מאן טרח לפני ארחי ופרחי אלא השפחה היא משרתת קמי ארחי ופרחי והיא מצעת רק מטתו ומז' נלמד נמי דעומדת ומשמש' לפני כל הסמוכי' ע"ש דנלמד מן הצעות המטה כמ"ש בר"ן:

סעיף העריכה


(ז) מלאכות אלו עושה:    משמע דמחייבים לעשות וכן משמע מתו' דף ס"ג וכן הוא דעת המ' והג"א ולא כרש"י שכ' עצה טובה היא שתעשה מלאכות אלו ובטור משמע דס"ל כרש"י:

סעיף ועריכה


(ח) מטחנת:    היינו יושבת ברחים ומשמר' קמח או או מחמרת אחר בהמתו או ברחי' של יד ומכבס' כתב בהגמ"י ובהג"א נשי דידן אין דרכן לכבס וכן אין דרכן לטחון:


(ט) לפני בהמתו:    כאן אי' גירסא מוחלפת וע' ברש"י ובהרי"ף ובתוס' אי' גירסא לפני בהמתו ולא לפני בקרו ואפש' דאיירי כשהכניסה /כשלא הכניסה/ לו נדוניא וכ"כ הר"ן:

סעיף זעריכה


(י) או נכסים:    היינו שהכניסה לו נדוניא או אם מצמצמת משלו הוי כאלו הכניס' כ"כ תוס':

סעיף טעריכה


(יא) עלי' להביא ראיה:    כיון שהיא חייבת במלאכות א"י לפטור אלא בראיה וכתב הרמב"ם אין כאן מקום שבועה וב"ח כ' דהיא יכולה להשביעו אחר שעשתה מלאכה יכולה לומר השבע לי שאין לך כדי לקנות שפחה ואפשר גם הרמב"ם ס"ל כן ומ"ש אין כאן מקום שבועה היינו כשתרצה לפטור את עצמה מן המלאכות אין כאן מקום שבועה אלא היא חייבת לעשות מיהו אח"כ יכולה להשביעו:

סעיף יעריכה


(יב) כל אלו המלאכות וכו':    ל"ד כל המלאכות דהא היא חייבת לעשות בצמר אפילו כשבני משפחתה אין עושים וכן חייבת למזוג הכוס וכיוצא בזה אפילו אם בני משפחתה אין עושות אלא המלאכות המפורשים במתניתין קאמר אם בני משפחתה אין עושים היא ג"כ פטורה לעשות:

סעיף יאעריכה


(יג) ומוסיפים לה על מזונותיה:    בטור כתב מוסיפים ונותנים יין וכו' משמע דמוסיפים לה מזונות מצד עצמה אפילו מאכלים שאין מוסיפים חלב אבל לשון המחבר משמע דאין מוסיפים לה רק מה שיפה לחלב:


(יד) צריכ' לאכול משלה:    כתב בח"מ דהבעל צריך לשלם לה מה שהוציאה משלה והראב"ד ושאר פוסקים ס"ל דאיירי הסוגיא אם נתן הילד למניקות צריכה לאכול משלה לטובת הילד משמע אפילו אם שכרה בשכר קצוב חייב' לאכול הרבה משלה לטובת הילד:

סעיף יבעריכה


(טו) שצער גופ' קודם:    כ"כ הרמב"ם וכתב בח"מ אם מגיע מזה לולד ספק סכנה ולה אין סכנה אלא צער מהי תיתי דמכח צער תסכן הולד ואם גם לה סכנה לא ידעתי מי שחולק ע"ז דחייה קודמים בודאי ואפשר לומר אף על גב דמגיע לולד ספק סכנה מ"מ מותרות לאכול כמה שאי' בש"ס נדרים דף פ' כבסית' וחיי אחרים כבסית' קודם אף על גב דאינו אלא צער מיהו שם רבי יוסי ס"ל כן ורבנן פליגו ע"ז וס"ל חיי אחרים קודם ומנ"ל לרמב"ם לפסוק כר"י:

סעיף יגעריכה


(טז) וי"א דמניק' שניהם:    בדינים אלו היכא דאיכא פלוגתא היא פטורה וע' בהרא"ש ר"פ מציאת האשה:

סעיף ידעריכה


(יז) אם בנה הבעל מעכב:    כן כ' הרמב"ם ומשמע אם אין לה בן אין הבעל מעכב לה וכן מדיוק בהר"ן וכ"כ רש"י היא אומר' להניק שומעים לה משום צער דידה דחלב הרבה בדדי' מצטער לפ"ז אם רצונה להניק בן חברתה ואין לה ולד אין הבעל יכול לעכב ולא כח"מ:


(יח) ואפי' בנה מאיש אחר:    כ' הב"י מצינו דהיא מניק' ונשאת לאחר כגון שגרשה בעלה קודם שיכיר הולד מותרת להנשא מיהו בסי' י"ג מפורש לכמה פוסקי' אסור' להנשא ומהרש"ל ובד"מ כתבו דמשכחת לה כגון דהיא מניקה הולד יותר מכד"ח ואז מותרת להנשא:

סעיף טועריכה


(יט) וכן ב"ד משמתי':    כלומר אינו זנה אותה או משמתי' אותה:


(כ) וכל זה באומרת איני עושה וניזונית:    אז לפעמים שומעין לה ונותנים לה מזונות וכופין אותה בשאר כפיות אבל אם אומר' איני ניזונית אז אין עושין לה שום כפי' ואפי' אם היא מניקה אין בידו לעכב אותה ומניקה דמוסיפים לה מזונות כמ"ש בסמוך ואומר' איני ניזונית ואיני עושה נראה אותה הוספה בשביל הנקה ג"כ אין מוסיפים לה:


(כא) צריכה לעשות:    הר"ן ס"ל דצריכה לעשות כל צרכי הבית טוחנת ושאר מלאכות וחייבת להניק אלא דאינה עושה בצמר וכתב הרשב"א דמעכב מן הכתובה כנגד שכר מי שישמשנו באותן מלאכות או שוכר עליה ממקום אחר הא יתר מכאן לא עכ"ל ותוספות והרא"ש כתבו כשאמרה איני ניזונות ואיני עושה פטורה מכל מלאכות ופטורה להניק אלא חייבת במזיגת הכוס והרחצת פניו והצעת המטה, וכבר כתבתי במקום במקום פלוגתא היא פטורה וי"ל לשיטות הר"ן אם אין לה לזון את עצמה יכול הבעל לכוף אותה שתעשה כדי מזונות של מניקה, גם נראה אלו ג' דברים של חיבה מזיגת הכוס וכו' אין כופין אותה בכפיות דהא תוס' כתבו אלו ג' דברים חייבת לעשות ומ"מ כתבו אף למ"ד דס"ל מורד' ממלאכה הוי מורדת לא קאמר אלא מה שמפורש במתני' אבל אם היא מורדת מאלו ג' מלאכות לאו מורדת היא כן י"ל לענין כפי' נמי אין כופין אותה אף על גב דיש לדחות את זאת מ"מ עיקר הוא דאין כופין אותה בכפיות דהא כבר כתבתי בשם רש"י דס"ל דאינו אלא עצה טובה שתעשה אלו ג' מלאכות וכן ס"ל הטור:

סעיף טזעריכה


(כב) מושיבין אשה ביניהם:    ולא תקנו שהיא תשבע היסת דא"כ בכל עת ושעה יהיה עסק שבועה ואין שלום בביתו וע"כ האמינו לאשה היושבת ביניהם אף על גב דאשה פסולה לשאר עדות ח"מ:

סעיף יזעריכה


(כג) בעת שעשתה מלאכות וכו':    בירושלמי ובתו' פ' הכותב לא כתבו בעת המלאכה אלא אפילו שלא בעת המלאכה אם שברה פטורה וכ"כ בח"מ ועיין ברמב"ם ובראב"ד פכ"א:

סעיף יחעריכה


(כד) אין מ"י שלו:    וכן הדין אם פוסק לזון בת אשתו וכן אם זן יתום כמ"ש בחושן המשפט סי' ע"ר דאין מ"י תחת מזונות אלא מי שאוכל מצד תקנות חז"ל ריב"ש:


(כה) אין הבעל צריך לשלם וכו':    עיין סי' ע' שם מבואר אם מכרה נ"מ שלה בשביל המזונות א"צ הוא לשלם לה:


(כו) אף על פי שאין כתובת' בידה:    לשון הרשב"א שהרי יושבת תחת בעלה וחזקה של זו שיש לה כתובה ומזונות עד שיטעון הבעל ברי שמכרה או מחל' לו הכתובה ולא עוד אלא אפי' אם מכרה או מחלה הכתובה יש לה מזונות בחייו ולא כרמב"ם וס"ל דאם מחלה הכתובה אין לה מזונות בחייו כמ"ש בסי' צ"ג ומ"ש כאן דאינו נאמן לו' שמחלה היינו אם יטעון שמחל' המזונות בפירוש אינו נאמן שתמחל מזונו' להבא אלא היא נאמנ' בלא שבועה כ"כ הרשב"א בשם הרי"ף וכתב בח"מ אפשר שבועת היסת צריכה היא לישבע ונראה דין זה תליא בדין הטוען פרעתי תוך הזמן כמ"ש בחושן המשפט סי' ע"ח ומחילה דומה לפרעון כמ"ש שם:


(כז) על מזונו' שעברו וכו':    ול"ד למה דכתב בסמוך אשה ששתקה ולא תבעה בודאי מחלה דכאן איירי דהיא אומר' דתבעה אותו והבטיח אותה לשלם והוא אומר שמחלה לו היינו דלא תבעה אותו אז ממילא מחלה לו כנ"ל פשוט ולא כח"מ שכתב דאיירי כשהיא חולי אז אפי' אם היא שותקת ולא מחלה: