שולחן ערוך אבן העזר פה יב
<< · שולחן ערוך אבן העזר · פה · יב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
נמצאו ביד האשה מעות או מטלטלין, והיא אומרת: מתנה נתנו לי, והוא אומר: ממעשה ידיך הם, ושלי הם, נאמנת, וילקח בהם קרקע והוא אוכל פרות. ויש לו להחרים על מי שטוען שקר. ואם אמרה: על מנת כן נתנו לי שלא יהא לבעלי רשות בהם אלא שאעשה בהם מה שארצה, עליה להביא ראיה.
- הגה: ויש אומרים הא דאינה נאמנת, דוקא במעות טמונים, אבל במעות שאינן טמונים נאמנת לומר: שלי הם (רש"י והרא"ש סימן פ"ו). ודוקא בשאינה נושאת ונותנת תוך הבית (בית יוסף בשם הרשב"א), ועין לקמן סימן פ"ו. ויש אומרים דאם לא ראו ממון בידה, ויש לה מגו לומר שאין לה או שהחזירה לו, נאמנת בכל ענין (תשובת מוהר"ם סימן רס"ח). ועין בחשן המשפט סימן ס"ב.
ואם אמרה: אתה נתתם לי במתנה, נשבעת שבועת היסת שנתנם לה הבעל, ואינו אוכל פרותיהם:
מפרשים
(כז) והוא אומר ממעשה ידיך הם: כלומר שמא מעשה ידיך הם ע"כ אין לו עליה רק חרם סתם אבל אם היה טוען ברי היתה צריכה לישבע היסת:
(כח) עליה להביא ראיה: שאין יכולת בידה להפקיע מבעלה לגמרי וכל ממון הנמצא ביד האשה הוא בחזקת בעלה לפירות וגם ליורשה לאחר מיתתה כדין נ"מ ועיין בכ"מ מ"ש בשם בעל התרומות דמשמעות דבריו שאין לה נאמנות על הפקעת ירושה ואכתוב עוד מזה בסמוך:
(כט) וי"א וכו' נאמנת לומר שלי הם: משפט הג"ה זו משמע דבמעות שאינם טמונים נאמנת להפקיע מבעלה לגמרי ולטעון שניתן לה המעות ע"מ שלא יהיה לבעלה רשות לא בפירו' ולא בירושה ואני לא ראיתי זה בדברי הרב רבי שמשון והרא"ש שהם לא כתבו רק שבמעות שאינם טמונים לא מהני תקיפת הבעל כמו שמהני במעות טמונים אבל מ"מ הם בחזקת נ"מ ואף שהמ"מ כתב שאין הכל מסכימין עם הרמב"ם והרמב"ן בזה והרשב"א הוא מהחולקים וס"ל דנאמנת האשה לומר שלי הם לגמרי ונתנו לה ע"מ שאין לבעלה רשות בהן וכן דעת הר"י והריטב"א כמו שכתב נ"י אבל מ"מ הביא הב"י בשם הרשב"א בתשובה שלא החליט הדבר למעשה וגם לא חילק בין טמונים לשאינם טמונים דאפשר אף בטמונים כל זמן שהם בידה תוכל לטעון ששלה הם על מנת שאין לבעלה רשות כלל ואין חילוק בין טמונים לשאינם טמונים אלא כשהבעל מוחזק בהם אבל כשהם ביד האשה אין מי שיחלק בין טמונים לשאינם טמונים:
(ל) ודוקא בשאינה נושאת ונותנת: ואפילו אינה נושאת אלא שהבעל מאמין לה ומפקיד מה שיש לו בידה גם כן כל מה שברשות' בחזקת הבעל הם וכך כתב הטור בסימן פ"ו על כן כתבו הפוסקים שסתם אשה מיקרי נושאת ונותנת דסתם נשים הבעל מאמין לה ומפקיד שלו בידה וכן פסק בשלחן ערוך בחושן משפט סימן ס"ב והראיה שצריכה להביא הוא שיש לה ממון מיוחד ואז נאמנ' לומר שמה שנמצא בידה הוא מאותו ממון המיוחד לה ועוד יתבאר דין נושאת ונותנת בתוך הבית בסי' שאח"ז:
(לא) נאמנת בכל ענין: כלומר אפילו נושאת ונותנת תוך הבית מאחר דיש לה מיגו ואם היו שטרות כתובות על שמה ומתה אף שהיתה נושאת טוענין ליורשי' אם היתה בחיי' היתה מביאה ראיה שהיה לה ממון מיוחד אבל אם מתה והניחה מטלטלין אין טוענין ליורשי' ועיין כל זה בחושן משפט סימן ס"ב ובסמ"ע שם ועין בריב"ש סימן קס"ט ועיין בתשובת מהר"ם ב"ב סימן רס"ח:
(לב) ואם אמרה אתה נתת לי במתנה: כלומר ואין לך פירות כמ"ש לעיל סעיף ז' שאין לבעל פירות במה שנותן לה מתנה אעפ"י שכבר נתבאר שעליה להביא ראיה כל שרוצה להפקיע הפירות מיד בעלה מ"מ הכא שאני מאחר שמעיזה בפניו נאמנת כ"כ המ"מ ולדעת בעל התרומות שהביא הכ"מ א"צ לתירוץ זה שגם הפירות נאמנת להפקיע מיד בעלה רק הירושה אינה נאמנת להפקיע לאחר מיתה:
(כה) מתנה נתנו לי: ולא חיישינן שמא גנבה מבעל' כמו דחיישינן במציא' כמ"ש לעיל משום מתנה יש קול וא"י להעיד לשקר במתנ' נתנו וכשאומרת כן אמרי' בוודאי אינה משקרת בה"ת שם והמגיד והא דפסק הרמב"ם פ"ט ה"נ אם שטרות יוצאים על שמה אין נאמנת לומר שלי הם וצריכה להבי' ראיה כמ"ש בחושן המשפט סימן ס"ב שאני התם דאיירי דהיא נושאת ונותנת בבית כ"כ בה"ת שער ו' גם י"ל מטלטלין שאני כמ"ש בה"ת בשער נ"א ובטור שם בשם הרמ"ה:
(כו) ממעשה ידיך הם: כלו' שמא מ"י הם ולאו בטוען ברי איירי מ"ה אין לו שבועה עליה:
(כז) עליה להביא ראיה: דסבירא ליה להרמב"ם כל ממון הנמצא ביד האשה הם בחזקת נ"מ:
(כח) דוק' במעות טמונים: היינו מ"ש הטור בסי' פ"ו בשם הר"ש והרא"ש אם תקף הבעל מעות והיא אומרת שלי הם או של פלוני נאמנת כשהמעות לא היו טמונים מכ"ש כאן כשהמעו' בידו /בידה/ דנאמנת להפקיע ממנו דהא שם כשאמרה של פלוני הם אינו יורש הוא ואינו אוכל הפירו' ובפרישה מאריך בזה וכתב אף לדעת הר"ש והרא"ש אינה נאמנת לו' שלי הם להפקיע מבעל ומ"ש שם דנאמנת לו' שלי הם פירושו שלי הם בתורת נ"מ ואישתמט' מיניה מ"ש המגיד ספ"ב ה"מ וספ"ז ה"ש בשם הרשב"א וכמה פוסקים דנאמנת לו' שלי הם ואין לבעל רשות בהם וכ"כ הנ"י, אבל מה שמחלק בהגהה בין מעות טמונים לגלוי' לא מצינו חילוק בזה כבר האריכו בזה הדרישה וב"ח ומ"ש ב"ח אנ"ל וכן כתב מהרש"ל לדעת הר"ש נאמנות אפילו במעות טמונים ולהני פוסקים דס"ל נאמנות לומר שאין לו רשות בהם ע"כ לא ס"ל חזקה מה שביד האשה בחזקת נ"מ היא מיהו קשה בתשובת הרשב"א שהבי' הב"י סוף סימן פ"ו משמע דס"ל להרשב"א חזקה זו וכאן ס"ל דנאמנות לומר שאין לו רשות בהם וצ"ל בתשובה איירי בנושאת ונותנ' וע' בגידולי תרומה שם ולהני פוסקים אף אם קנתה ממנו קרקע ג"כ נאמנ' לומר במתנה ניתן לה ע"מ שאין לו רשות ואינו אוכל הפירות והא דאי' בש"ס דאוכל פירות איירי כשאינה טוענת כן גם י"ל כשקנתה קרקע וכתב שטר על שמה תו אין לה מיגו של פלוני הוא לכן אינ' נאמנת לו' שאין לו רשות דאינה נאמנת אלא במיגו של פלוני הם:
(כט) ודוקא בשאינ' נושא': קאי גם על הרישא כשהיא נושא' אינה נאמנ' לו' במתנ' ניתן לי רק הם לגמרי של בעל ועיין בתשו' הרשב"א שהביא הב"י ועיין בכ"מ, וכשהוא מפקיד אצלה הוי כנושאת כמ"ש בהרא"ש וטור סי' פ"ו ועיין בחושן המשפט סי' ס"ב, ומבואר בתוספות שם בנושאת אינה נאמנ' לו' שלי הם או של פלוני אפי' אם מת הבעל ואין מי שטוען ברי כנגדה כמ"ש באונו' ושטרות היוצאים על שמה ושם איירי במת בעלה ויתומים טוענים שמא כמ"ש בתשוב' רשב"א שהביא הב"י סוף סימן פ"ו, מיהו בנושא' ואומר' אתה נתת לי במתנה יש לומר דנאמנות מטעם דא"י להעיז לפי סברת המגיד בסמוך:
(ל) ויש לה מיגו וכו': נאמנת בכל ענין ואפי' בנושאת בתוך הבית ואפשר אף לשיטות הרמב"ם דס"ל חזקה מה שביד האשה בחזקת נ"מ הוא מ"מ נאמנות אף על גב דהוי מיגו במקום חזקה מ"מ אף על גב דמחזיקים בתורת נ"מ עכ"פ היא תופסת ומיגו במקום חזקה אבעי' דלא אפשטא היא ואין מוציאים מידה כמ"ש בסמוך והרב רמ"א כתב דין זה בשם תשובת מהר"מ כמ"ש בד"מ ולכאורה קשה איך למד מתשובת מהר"מ דין זה הא שם היה עובדא דאמרה אתה נתת לי והוה העזה ומנ"ל דנאמנ' כשלא אמרה אתה נתת לי וי"ל שם לא היה שייך העזה דאיירי שם במרדה בו אז בודאי מעיזה בפניו, ובתשו' הרשב"א שהביא הב"י סס"ז ג"כ מבואר דין זה אלא בתשו' מהר"מ מבואר אפי' בנושא' נאמנת במיגו מיהו מתוספת בסוגיא זו משמע דאינה נאמנת בנושאת אף על גב דיש לה מיגו דהא כתבו בנושאת שהפקידה פקדון אינה נאמנת לו' שלי הוא או של פלוני והתם יש לה מיגו דיכולה ליתן לפלוני כמ"ש בתוס' שם ועיין בחושן המשפט סוף סימן ס"ב כ' בהג"ה שם אשה שכתבה המעות שבידה של אחרים הוא אם ידוע שהיה לה ממון נאמנת ופירש הסמ"ע דאיירי דאין לה מיגו אבל אם יש לה מיגו נאמנת אפי' בא"י שיש לה מעות אפי' אם היא נושאת בבית, והיינו כדעת מהר"מ ובש"ך השיג עליו והביא תוספות אלו דס"ל בנושא' ל"מ מיגו ובחנם השיג על הסמ"ע דהא הוא כתב לפרש שם דברי הרב רמ"א והוא פסק כאן דנאמנת במיגו:
(לא) אתה נתת לי במתנה: כ' המגיד דנאמנת משום דאינה מעיזה לשקר בפניו והבה"ת הקשה למה אינה נאמנ' כשאומרת במתנה נתן לי ע"מ שאין לו רשות במיגו אתה נתת לי ותירץ דלא אמרינן מיגו דמגרע הטענה דהא לפי טענת' אינו יורש אותה וכשהיא אומרת אתה נתת לי יורש אות' ונ"מ מזה אם כבר מת בעלה נאמנ' והש"ך סי' ס"ב הקשה עליו דקושיא שלו לאו קושיא היא דלא אמרינן כאן מיגו משום דהוי מיגו במקום חזקה דכל מה שיש ביד האשה בחזקת נ"מ הוא והאריך בזה ואנ"ל כי אף על פי דהכל בחזק' נ"מ מ"מ היא תופס' בו ומיגו במקום חזקה בעי' דלא אפשטא היא ואין מוציאין מידה כשיש לה מיגו לכן יפה הקשה וא"ל דהש"ך ס"ל אפילו מה שבידה הוי כאלו היה ביד בעלה והיא באה להוציא זה לית' דא"כ אם היא נקראת המוצי' לעולם שייך השבועה לבעל דהוא הנתבע אלא ודאי כל שהיא תופסת הוי היא הנתבע וכשיש לה מיגו נאמנת ואין מוציאין מידה וכל הדין של הרמב"ם איירי דאין לה מיגו דהא כשנמצא מעות אצלה תו א"י ליתן לאחר אף על גב דהיה יכול ליתן קודם לזה הוי מיגו למפרע ותו ג"כ א"י לומר שלי הם ע"מ שאין לו רשות בו, וכשאמר' אתה נתת לי נאמנת בלא מיגו משום דא"י להעיז כמ"ש בשם המגיד, אלא אכתי קשה על טעם המגיד הא קי"ל במקום הנאת ממון אמרינן דמעיז כמ"ש ריש סימן י"ז ואפשר דסבירא ליה להחזיק מה שבידה שאני ואמרי' בכה"ג דא"י להעיז גם אין לדמות העזות זה לזה ושאני כשהיא אשתו א"י להעיז אף משום הנאות ממון משא"כ שם דרצונה לצאת ממנו ובגידולי תרומה הקשה על הבה"ת הא הוי מיגו דהעז' לומר אתה נתת לי ולא אמרי מיגו דהעזה ובהגהת ש"ך תמה עליו דהא מבוארים בר"ן דאמרינן מיגו דהעז' לפטור מממון רק לפטור משבוע' לא אמרינן וראיה מהני עיזי דאכלי חושלי דנאמן לטעון אכלו בדמי שווי' במיגו לקחתי אותם אף על גב אם היה אומר לקחתי אותם היה צריך להעיז ואפשר הגידולי תרומה ס"ל הא דנאמנת לומר אתה נתת לי משום דהיא א"י להעיז כמ"ש המגיד ש"מ אף על פי שהוא הנא' ממון מ"מ א"י להעיז מ"ה שפיר הקש' מה קושיא של הבה"ת הא מיגו דהעז' לא אמרינן ועל כרחך כאן אתה נתת לי הוא העזה אף על פי שהו' הנאת ממון:
(לב) לי במתנה: מבואר בה"ב והובא בכ"מ מטלטלים הידועים שהם של בעל אינה נאמנת שבעל נתן לה במתנ' ואף למ"ש בשם המגיד דא"י להעיז מכל מקום דבר הידוע שהוא של הבעל אינה נאמנת אלא דבר שא"י שהוא של בעל אלא מה שביד האשה הוא בחזקת נ"מ אז מהני החזקה דא"י להעיז:
נמצאו ביד האשה מעות הטעם בדין זה דמודה האשה דהקרן בלבד שלה והבעל טוען שמעשה ידיה הם היא נאמנת והוא אוכל פירות אבל בסיפא דהאשה טוענת מתנה נתנו לה וגם הפירות הם שלה אינה נאמנת לפי שהבעל מוחזק בנכסים שלה לאכול פירותיהן ואין כאן עסק שבועה וזה דומה למה שנזכר בסי' פ' סעי ט' דגם שם כתב הרמב"ם ואין כאן עסק שבועה ובדין שהיא טוענ' אתה נתת לי במתנה וצריכה שבועה על הקרן וכיון שנשבעה הרי היא נאמנת לגמרי בשבועה דגם הפירות הם שלה:
(יז) בהן וכו': וה"ה אלמנה נמי נאמנת נגד היורשים לומר שלי הם ועדיפא אלמנה מאשה. דבאשה יש מציאות שצריכה לישבע כשהבעל טוען ברי משא"כ באלמנה שאין שם טענת ברי רלנ"ח סימן צ"ט. כתב כנה"ג הא דנאמנת דוק' שהנכסים ברשותה אבל אם הנכסים הם ברשות הבעל נאמן לומר שלי הם או ממני גנבם או ממעשה ידיה הם ע"ש דף ק"ד ע"ב סלמ"ד.
(יח) ראיה: עיין כנה"ג ק"ד ע"ב סל"ב דמפלפל אי איירי אם הבעל טוען ברי או שמא. או אם מת הבעל אם טענינן ליורשים מה שאביהם היה טוען ע"ש. כתב הר"ם מטראני ח"ב סי' רכ"א הא דכתב הרמב"ם דעליה להבי' ראיה היינו דווק' היכ' שמודה היא שנותנו לה וכל מתנה לאשה סתמ' היא בלתי תנאי זה אבל אשה שנשאת לראובן ושיירה קצת נכסים לנשואי בתה נאמנת לומר שע"מ שלא יהיה רשות לבעלה השאירתן ע"ש. אם הנכסים הם ביד שליש עיין הר"ם גלאנטי סי' נ"ח. וכנה"ג דף ק"ה ע"א סעיף ל"ג. הביא תשובה דס"ל דעליה להבי' ראיה ע"ש.
(יט) הבית: קאי גם על הרישא כשהיא נושאת אינה נאמנת לומר במתנה ניתן לי רק הם לגמרי של בעל ואם הבעל מאמין לה ומפקיד מה שיש לו בידה הוי כנושאת בתוך הבית ועיין בחה"מ סי' ס"ב. מיהו אפי' בנושאת ואומרת אתה נתת לי במתנה נאמנת דא"י להעיז נגדו ב"ש.
(כ) ענין: אפי' בנושאת בתוך הבית עיין ב"ש.
(כא) במתנה: ומטלטלין הידועים שהם של בעל אינה נאמנת דבעל נתן לה במתנה. אלא דבר שא"י שהוא של בעל אלא מה שביד האשה היא בחזקת נ"מ אז מהני החזקה דא"י להעיז ועיין בש"ך ח"מ סימן ס"ב. ועיין ב"ש.