שולחן ערוך אבן העזר פה ב


מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

נכסי צאן ברזל הם הנדוניא דהנעלת לה בגדים או בהמה ועבדים ומקבל עליו אחריות (טור), אם מתו, מתו לו; ואם הותירו, הותירו לו; וכן אם פחתו או נגנבו או אבדו, הכל לו. ונכסי מלוג הם נכסים שאינן באחריותו (גם זה טור), אם מתו או הותירו או פחתו או נגנבו או נאבדו, הכל לה, שאין לבעל בהן אלא אכילת פרות; ואם פשע הבעל בנכסי מלוג, ונאבדו, פטור, מפני שהיא עמו במלאכתו והוי פשיעה בבעלים.

הגה: עין לעיל סימן ע"ז סעיף ג', כתבתי דין בגדי אשה אם מקרי צאן ברזל או נכסי מלוג. השדה שהבעל שם לה בכתבתה, דינו כצאן ברזל (תשובת רא"ש) ועין לקמן סימן צ' סעיף ט"ז:

מפרשים

חלקת מחוקק

(ב) נכסי צ"ב הם הנדוניא וכו':    פרט כאן ג' דברים ששייך בהן מיתה או פחת וה"ה אם הכניסה לו קרקע ג"כ צ"ב מקרי ואינו רשאי למכרה משום שבח בית אביה כמו שיתבאר לקמן סימן צ' אבל אם הכניסה לו מעות או סחורות בנדן הרשות בידו להוציאן ולישא וליתן בהם והריוח וההפסד שלו וע"כ הוא מוסיף שליש בהם ע"פ דין התלמוד אבל כשמכנסת לו דברים שאין רשאי למוכרן הוא פוחת חומש ועיין במגיד משנה רפט"ז מה היא ההפרש בין נדוניא לכתובה עיין לעיל סימן ס"ה ועיין בתשובת הריב"ש סי' ק"נ:


(ג) ונכסי מלוג כו':    לשון מלוג כענין מליגת הראש שתולש השער ועוזב הראש כך כאן אוכל פירות ועוזב קרן:


(ד) שאין לבעל בהם אלא אכילת פירות:    כלומר אבל בנכסי צ"ב אם הכניסה לו מעות וסחורות הרשות בידו להוציא גם הקרן אבל בנכסי מלוג נפלו לה כספים ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות ועיין בריב"ש סימן ק"ן כתב כמה חילוקים שבין נכסי צ"ב לנ"מ:


(ה) דין בגדי אשה:    כלומר אף עפ"י שכתב שהבגדים שהכניסה לו בנדן הם נכסי צ"ב היינו ששמו הבגדים כמה הם שוים וקיבל אחריותן אבל בבגדים שהכלה לובשת אין דרך לשומן לה בנדן רק הם נכסי מלוג שלה:


(ו) השדה שהבעל שם לה וכו':    כלומר שאינו רשאי למכור שדה זו שיחד לה בכתובה כמו שאינו רשאי למכור קרקע שהכניסה לו:

בית שמואל

(ג) נכסי צ"ב:    ר"ל הנכסים אשר יש להם קיום כצאן ברזל משום דכל אחריו' מוטל עליו, ומלוג ע"ש שאוכל כעין מליג' הראש שתולשים השער הגמי"י, ויש לאשה ג' דברים כתובה ונצ"ב ונ"מ והפרש בין נצ"ב לבין הכתובה עיין סי' נ"ג מ"ש ועיין במגיד ר"פ ט"ז ה"א ואפילו נצ"ב דאינו רשאי למוכרם מפני שבח בית אביה ואין לו אלא פירות מ"מ יש לו יתרון טפי מנ"מ דפירי פירות הכל שלו ועיין בריב"ש סי' ק"נ:


(ד) בגדים או בהמה ועבדים:    וקרקע נמי נצ"ב והכא לא חשב אלא מה ששייך בהם גניבה ואבידה ובגדים היינו מה שהיא מכנסת לו אבל בגדים שלה הם נ"מ כמ"ש בסי' ע"ז:


(ה) ואם פשע הבעל וכו':    משמע מגניבה ואבידה פטור מטעם דלא קיבל עליו שמירה אלא מפשיעה אינו פטור מטעם זה כיון דהוא משתמש בהם אלא מטעם שמירה בבעלים הוא פטור ונצ"ב הוא חייב אף על גב דהוי שמירה בבעלים כיון דמקבל בפירוש אחריות מתחייב את עצמו, והטור כ' דין זה בשם ר"י דהוא פטור מטעם שמירה בבעלים והקשה הב"י למה תלה הטור הדין בדברי ר"י הא מבואר כן בסוגי' פ' השואל ולמ"ש ניחא דאת' לאשמעינן בשם ר"י דאינו פטור משום דלא קיבל שמירה עליו ונ"מ הלוקח בהמה לשלשים יום דאינו מקבל שמירה מ"מ פסק ר"י דהוא ש"ח:


(ו) בגדי אשה:    היינו מה שהיא לובשת כתב הרא"ש דהם נ"מ ולאו נ"מ ממש דהא אין לו /לה/ רשות למכור ולמשכן אלא נ"מ למ"ש בסי' צ' גם נ"מ לענין מורדת כמ"ש בסי' ע"ז:


באר היטב

(ב) בהמה:    וקרקע נמי נצ"ב הוא ובגדים היינו מה שהיא מכנסת לו אבל בגדים שלה הם נ"מ. וע' הרדב"ז ח"א סי' קל"ח.


(ג) באחריותם:    אם הם מעות ועומדים ביד אחר להסתחר והבעל הגון וירא שמים ומקבל אחריותם יוכל הוא עצמו ליש' וליתן בהם ויאכל פירות הר"ם גלאנטי סי' ק"ג.







▲ חזור לראש