פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אבן העזר פא ב

שולחן ערוך

האשה שאמרה: "יקדשו ידי לעושיהן", או שנדרה שלא יהנה ממעשה ידיה -- אינו נאסר במעשה ידיה, מפני שידיה משועבדים לו; אבל צריך הוא להפר לה, שמא יגרשנה ותהיה אסורה לחזור לו.

מפרשים

חלקת מחוקק

(ה) האשה שאמרה יקדשו ידי כו':    ותהיה אסורה לחזור לו דעת הר"ן דתרווייהו בעינן דאם אמרה קונם שאני עושה לפיך לחוד פי' מה שאני עושה יהיה קונם לפיך יהיה עלי כהקדש מליהנו' לו מאחר דהמלאכה אינה בעולם שעדיין לא נעשית אינה יכולה להקדישה דהוי דשלב"ל וכן אם אמרה בל' הקדש יקדשו ידי לעושיהן מאחר דהשת' אינו חל גם לאחר גירושין אינו חל דהוי כאומר שדה זו לכשאקחנה תקדוש דלא קדשה משום דאין בידה ה"נ דאין בידה לגרש עצמה ע"כ צ"ל דלא הקדישה הידים לאחר גירושין לכל העולם לקדושת הגוף שאין לו פדיון (כגון שיעבד שורו לבעל חוב וחזר והקדישו למזבח מפקיע שעבוד המלוה וגובו חובו ממקום אחר) והיה ראוי לחול מיד רק דאלמוה רבנן לשעבוד' דבעל בעודה תחתיו ולאחר גירושין חל הקונם אף שעדיין לא נתגרשה וע' ביורה דעה סי' רל"ד כתב שם הב"י דמיירי שאומרת בזה הלשון יקדשו ידי לעושיהן על פיך כלו' שידיה יהיו אסורים על פיו כהקדש אבל דעת הרמב"ם אינו כן דבקונם לחוד סגי לאסור דשלב"ל מאחר שאין לו פדיון וכן באומר' יקדשו ידי לעושיהן הוי קדושת הגוף שידיה נעשו הקדש וחל עליהן ההקדש לפחות לכשתתגרש ואז מעשה ידיה אסורות על כל העולם ונראה דלדעת הרמב"ם כשם אם אמר הבעל לאשה יקדשו ידיך לעושיהן דהוי הקדש ה"ה אם אמר קונם מעשה ידיך נמי חל אף קודם שעשתה המלאכה מאחר שמעלה לה מזונות דהא להרמב"ם בקונם לחוד נאסר דשלב"ל:


(ו) צריך הוא להפר לה שמא יגרשנה:    ואף על פי שאין הנדר חל אלא לאחר גירושין אפ"ה יכול להפר וכמ"ש הר"ן ע' בתוס' ובר"ן למה נקט שמא יגרשנה הא בלא גירושין יכולה להפקיע עצמה מבעלה ע"י שתאמר איני ניזונית ואיני עושה וא"כ דמיא אשה לשדה לכשאפדנה דקדשה מיד ה"ה הכא יחול הקונם מיד וע"ש:

בית שמואל

(ה) האשה שאמרה יקדשו ידי לעושיהן או שנדרה שלא יהנה וכו':    כאן סתם כדעת הרמב"ם דס"ל אם אמרה קונם חל אפילו על דשב"ל וכן הוא דעת הגמר' גם קונם מפקיע' מידי השיעבוד, והא דמ"י אין אסורי' מיד משום דאלמוה חז"ל שיעבוד הבעל ולאחר הגט חל האיסור וכן אם אמרה יקדשו ידי אף על גב הידים משועבדים לו ובש"ס דהקשה הא משעבד' ליה ואין חל הקדש היינו לפי הס"ד דאין הקדש מוציא מידי שיעבוד אבל לפי המסקנ' דהקדש מוצי' מידי שיעבוד חל הקדש אף על גב דהידים משועבדים לו אלא קודם הגט לא חל משום דאלמוה שיעבוד הבעל דאין חל מיד אבל אחר הגט חל אף על גב בעת שקדש' היו הידים משועבדים לו כ"כ בכ"מ פי"ב ה' נזירים, גם י"ל דהא דהקשה הא משעבדה לה אזלי אליב' דר"ל דס"ל דא"י לומר איני ניזונ' כמ"ש בתוס' אבל למאי דקי"ל די"ל איני ניזונ' חל הקדש כיון דיכולה לומר בכל עת איני ניזונ' ואיני עושה, אף על גב דרמב"ם ס"ל דהו' יכול להקדיש מעשה ידיה כשנותן לה מזונו' ולא אמרינן דאינו חל כיון שהיא י"ל בכל עת איני ניזונ' כו' מ"מ כשהו' מקדיש /כשהיא מקדיש'/ חל הקדש מטעם דהיא יכולה לומר איני ניזונת וכו', מיהו לדעת הרא"ש והר"ן צ"ל דוק' בלשון קונם ולהקדיש הידים וכ"פ ביורה דעה סוף סימן רל"ד בהג"ה וא"י למה לא הגיה כאן, ואם היא אינה ניזונת ממנו ואמרה יקדשו ידי אז מ"י מיד אסורים הג"א ולמ"ד העדפה ע"י דחק שלה הוא והוא אוכל פירות אם אמרה יקדשו ידי לכ"ע צריך להפר דאל"כ חל הקדש מיד על העדפה כיון דאין לו אלא הפירו' לא אלמוה חז"ל שיעבוד שלו, תוספו':


(ו) שמא יגרשנה:    והא דלא קאמר הטעם שמא תאמר איני ניזונת משום דלא שכיח תוס' והא דהבעל מיפר אף על גב דלא חל מיד ואין אסור לו מ"מ אזלינן אחר שעת הנדר גם כיון ע"פ הדין היה ראוי לחול מיד אלא חז"ל אלמוה שיעבוד דידיה היינו לטובתו עשאו זאת ולא לריעות' כ"כ הר"ן, והא דלא אמרינן כשנדרה ואסרה תשמיש דצריך להפר משום שמא יגרשנה ותהיה אסורה עליו עיין בי"ד שם:


באר היטב

(ד) יגרשנה:    ע' אחרונים ועתוס' י"ט פי"א דנדרים משנה ד'.







▲ חזור לראש