בית שמואל על אבן העזר פא
סעיף א
עריכה(א) הרי זו עושה ואוכל': אפי' אם נותן לה מזונו' ומעה כסף א"י להקדיש דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ואפילו אם מקדיש מעשה ידיו עושה ואוכל דאין הקדש חל על מ"י דהא דשב"ל הוא כמ"ש בתו' כתובו' דף נ"ט ח"מ:
(ב) והמותר חולין: אפילו הוא בעצמו רשאי ליהנו' ממנו תוס':
(ג) יקדשו ידיך: בזה ס"ל להרמב"ם דקדוש והיינו כשנותן לה מזונו' ומעה כסף אז מ"י משועבדים לו ואז יכול להקדיש אבל אם אינו נותן לה מזונו' א"י להקדיש אפילו אם רוצה ליתן לה מזונו' מהיום כיון שלא נתן לה עד היום אפילו אם יאמר יקדשו ידיך אין הקדש חל דהא היא יכולה לומר איני ניזוני' ואיני עושה אבל כשנזוני' ממנו אף על גב דיכולה לומר בכל יום איני ניזוני' ואיני עושה מ"מ כיון דהשת' היא ניזונ' ממנו ומ"י משועבדים לו חל ההקדש וא"י לומר תו איני ניזונ' ואיני עושה ועיין תוס' ד"ה מאי לאו ומשם נשמע לדידן כשאמר יקדשו ידיך וכן הוא כוונת ב"ח, וה"ה אם אמר קונם מ"י נמי חל אפילו קודם שעשתה המלאכה כי לרמב"ם חל קונם על דשב"ל כמ"ש בסמוך כ"כ בח"מ:
(ד) וי"א דאינו קדש: כן הוא דעת הר"ן וסביר' ליה אפילו אם אמר יקדשו ידיך לא מהני ומפרש הסוגי' מאי לאו בניזונ' היינו ניזונ' ממש ומ"מ אליב' דר"מ אין קדוש אף על גב דס"ל אדם מקדיש דשב"ל היינו ע"כ משום דכל שעה יכולה לומ' איני נזונ' ואיני עושה א"כ לדידן נמי אפילו אם נותן לה מזונו' ואומר יקדשו ידיך נמי אינו קדוש:
סעיף ב
עריכה(ה) האשה שאמרה יקדשו ידי לעושיהן או שנדרה שלא יהנה וכו': כאן סתם כדעת הרמב"ם דס"ל אם אמרה קונם חל אפילו על דשב"ל וכן הוא דעת הגמר' גם קונם מפקיע' מידי השיעבוד, והא דמ"י אין אסורי' מיד משום דאלמוה חז"ל שיעבוד הבעל ולאחר הגט חל האיסור וכן אם אמרה יקדשו ידי אף על גב הידים משועבדים לו ובש"ס דהקשה הא משעבד' ליה ואין חל הקדש היינו לפי הס"ד דאין הקדש מוציא מידי שיעבוד אבל לפי המסקנ' דהקדש מוצי' מידי שיעבוד חל הקדש אף על גב דהידים משועבדים לו אלא קודם הגט לא חל משום דאלמוה שיעבוד הבעל דאין חל מיד אבל אחר הגט חל אף על גב בעת שקדש' היו הידים משועבדים לו כ"כ בכ"מ פי"ב ה' נזירים, גם י"ל דהא דהקשה הא משעבדה לה אזלי אליב' דר"ל דס"ל דא"י לומר איני ניזונ' כמ"ש בתוס' אבל למאי דקי"ל די"ל איני ניזונ' חל הקדש כיון דיכולה לומר בכל עת איני ניזונ' ואיני עושה, אף על גב דרמב"ם ס"ל דהו' יכול להקדיש מעשה ידיה כשנותן לה מזונו' ולא אמרינן דאינו חל כיון שהיא י"ל בכל עת איני ניזונ' כו' מ"מ כשהו' מקדיש /כשהיא מקדיש'/ חל הקדש מטעם דהיא יכולה לומר איני ניזונת וכו', מיהו לדעת הרא"ש והר"ן צ"ל דוק' בלשון קונם ולהקדיש הידים וכ"פ ביורה דעה סוף סימן רל"ד בהג"ה וא"י למה לא הגיה כאן, ואם היא אינה ניזונת ממנו ואמרה יקדשו ידי אז מ"י מיד אסורים הג"א ולמ"ד העדפה ע"י דחק שלה הוא והוא אוכל פירות אם אמרה יקדשו ידי לכ"ע צריך להפר דאל"כ חל הקדש מיד על העדפה כיון דאין לו אלא הפירו' לא אלמוה חז"ל שיעבוד שלו, תוספו':
(ו) שמא יגרשנה: והא דלא קאמר הטעם שמא תאמר איני ניזונת משום דלא שכיח תוס' והא דהבעל מיפר אף על גב דלא חל מיד ואין אסור לו מ"מ אזלינן אחר שעת הנדר גם כיון ע"פ הדין היה ראוי לחול מיד אלא חז"ל אלמוה שיעבוד דידיה היינו לטובתו עשאו זאת ולא לריעות' כ"כ הר"ן, והא דלא אמרינן כשנדרה ואסרה תשמיש דצריך להפר משום שמא יגרשנה ותהיה אסורה עליו עיין בי"ד שם: