פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אבן העזר ע ג


מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

כמה מזונות פוסקים לאשה, לחם שתי סעודות בכל יום, ופרפרות לאכול בה הפת, ושמן לאכילה ולהדלקת הנר, ומעט יין לשתות, אם היה מנהג המקום שישתו הנשים יין, ואם היתה מיניקה נותנים לה יין (טור); ובשבת שלשה סעודות ובשר או דגים; ונותן לה בכל שבת מעה כסף לצרכיה; ונותנין לה עץ לבשל מאכלה (הר"ן פרק אף על פי). במה דברים אמורים, בעני שבישראל; אבל אם היה עשיר, הכל לפי עשרו. צמצמה והותירו מאלו המזונות, הוא של בעל (טור).

ואם היה עני ביותר ואינו יכול ליתן לה אפילו לחם שהיא צריכה, כופין אותו להוציא.

הגה: ותהא כתובתה עליו חוב עד שימצא ויתן (טור בשם הרמב"ם). ויש אומרים שאין כופין אותו להוציא, מאחר שאין לו (ר"י בשם רבנו תם).
מי שאין לו מזונות אלא חד יומא, חייב לזון מנה את אשתו או למיכל בהדה (טור בשם הרמ"ה). ויש אומרים עוד, דחייב להשכיר עצמו כפועל ולזון אשתו (טור בשם ר' אליה ומוהר"ם בשם רבי' שבצרפת). היה לו קרקעות, הרשות ביד האשה ליקח מזונותיה מפירות הקרקעות או מגוף הקרקעות, או צריך למכרן (רשב"א סימן תת"ץ)
:

מפרשים

חלקת מחוקק

(ג) וכמה מזונות פוסקים לאשה:    מפשט הל' משמע ומסידור בעל המחבר דקאי אסעי' שקודם לו באשה האוכלת לעצמה אבל אם אוכלת עמו והוא עני ואין לו שום לפתן רק פת חריבה היינו דקאמר ברישא אוכלת ושותה ממה שהוא אוכל ושותה אבל מסידור לשון הרמב"ם לא משמע כן אלא מיירי באוכלת עמו דאף שהוא אוכל פת חריבה יכבד אשתו יותר מגופו וצריך ליתן לה ליפתן ושמן ושאר דברים ע"ש:


(ד) ומעט יין לשתות:    ע' בר"ן שתמה על הרי"ף למה השמיט הא דאמרו בגמ' רגילה לשתות ב' כוסות בפני בעלה פוסקין לה שלא בפני בעלה כוס אחד ואם רגילה בפני בעלה בכוס א' אז שלא בפני בעלה אין נותנין לה כל עיקר כי היין מרגיל לתאוה וע"כ כ' הרמב"ם נותנין לה מעט יין ומזה משמע קצת דגם הרמב"ם מיירי באשה האוכלת בפני עצמה:


(ה) ואם היתה מניקה כו':    כלומר נותנין לה מעט יין בכל מקום שהיין יפה לחלב אבל יותר מכוס אחד אין נותנין דהא אמרינן בכתובות (דס"ה ע"א) ששני כוסות הם ניוול לאשה:


(ו) ג' סעודות בשר:    ברמב"ם גרס ובשר וע' בב"ח:


(ז) מעה כסף לצרכה:    כלומר לשאר צרכיה הקטנים כגון לכיבוד ולמרחץ בשביל מעה כסף זו נותנת לו מותר מעשה ידיה ויכולה אשה לומר איני נוטל מעה כסף ואיני נותנת מותר אבל הבעל לא יכול לומר כן וכן פסק לקמן סימן פ':


(ח) עץ לבשל מאכלה:    ה"ה כלי אכילה כגון קדירה וקערה ושאר דברים וכמ"ש לקמן סימן ע"ג:


(ט) אפי' לחם שהיא צריכה:    משמע אבל אם יכול ליתן לה לחם אף שאין יכול ליתן לה ליפתן ושמן ושאר דברים מ"מ אין כופין להוציא בשבילם:


(י) כופין אותו להוציא:    והא דאמרינן בגמרא האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא דמשמע דמיירי ביש לו ולא נקט רבותא דאפי' אין לו יוציא י"ל דנקט יש לו לאפוקי מדשמואל דס"ל ביש לו דכופין לזון ולא להוציא:


(יא) אלא חד יומא:    כלומר ולא אמרינן דישאיר לעצמו מזון ל' יום כמו גבי ב"ח:


(יב) דחייב להשכיר עצמו כפועל:    נראה דמאחר דמספר כתובה נלמד שכ' ואנא אפלח ואוקיר א"כ אף שיש לו ליתן לה מזונות בצמצום חייב להשכיר עצמו ליתן לה מזונות לפי כבודה דהא כתב אנא אפלח ואוקיר:


(יג) הרשות ביד האשה:    אין הלשון מדוקדק דאין הברירה ביד האשה וזה לשון הרשב"א אם יספיקו הפירות לשניהם תזון אשתו עמו מן הפירות ואם לא יספיקו צריכין ב"ד לכוף הבעל למכור למזון או יגבה לה ב"ד מזונות מאותן קרקעות אף על פי שאין מספיקין לכדי כתובה:

בית שמואל

(ב) כמה מזונו' וכו':    כאן אינו מחלק אם בני משפחתה רגילים בהם לבין אם אין רגילים בהם משום בסעיף א' איירי ביש לו אז יש לחלק כהנ"ל אבל כאן איירי כשהוא עני אין מחלקים בזה ומ"מ חייב ליתן לה לחם ב' סעודו' וכו' דין זה נלמד ממתני' המשר' את אשתו ע"י שליש נשמע דאיירי כשאינה אוכל' עמו ואפשר אם היא אוכל' עמו מתגלגל' עמו אף בפחות משיעור זה ובלבד שיתן לה לחם וכן משמע בסמוך דאיירי דהיא אינה אוכלת עמו דהא כ' דנותן לה מעט יין לשתו' והיינו כשהוא אינו עמה וכן משמע מהרא"ש:


(ג) לחם שתי סעודו':    היינו ע"כ שבוע ט"ו סעודו' בכל יום ב' סעודו' וביום ו' ס"א ובשב' ג"ס ובמוצ"ש ס"א ובשב' נותנים לה בכל סעודה לחם ובשר ועב"ח:


(ד) ומעט יין לשתו':    היינו כדאוקימת' דשמואל דאמר אם רגילה ביין הרבה מ"מ כשהוא אינו עמה נותנים לה מעט יין ואם היא רגילה בפני בעלה לשתו' מעט יין אין נותנים לה כלל כשהוא אינו עמה מיהו הרי"ף והרא"ש והטור יש להם שיטה אחר' בזה וס"ל רגילה נותנים לה אפילו שלא בפני בעלה כל מה שרגילה:


(ה) ואם היתה מניק':    בש"ס ס"פ אף על פי אית' מניקה מוסיפים לה יין וקאי על מתני' דלא תנא דנותנין לה יין וצ"ל מתני' איירי ברגילה בפני בעלה מעט אז אין נותנים לה יין כלל שלא בפני בעלה ומ"מ אם היא מניקה לא חיישי' לתאו' תשמיש כיון דצריכה ליין ובח"מ כ' דאין נותנים לה יותר מכוס א' דהא אמרי' בש"ס שני כוסו' ניול לאשה ולמ"ש אין ראיה משם דשם איירי בשאר אשה ומניקה שאני כיון דצריכה ליין אין חוששים לתאו' זנות:


(ו) מעה כסף לצרכה:    כלו' לשאר צרכי קטנים לכיבוד ולמרחץ ע' סי' פ':


(ז) אפילו לחם:    משמע אם יש לו יכול' ליתן לה לחם אין כופין אותו ליתן גט בשביל לפתן ושאר דברים:


(ח) להשכיר עצמו כפועל:    ע' בח"מ שכתוב דחייב להשכיר את עצמו ליתן לה מזונו' לפי כבודה דהא כתב לה ואנא אפלח ואוקיר:


באר היטב

(ב) סעודות:    דהיינו כל שבוע ט"ו סעודות. בכל יום ב' סעודות וביום ו' ס"א. ובשבת ג"ס. ובמ"ש ס"א. ובשבת נותנין לה בכל סעודה לחם ובשר עיין ב"ח. ואיירי בשאינה אוכלת עמו והוא עני מ"מ חייב ליתן לה לחם ב"ש. אבל אם היא אוכלת עמו מתגלגלת עמו אף בפחות משיעור זה ובלבד שיתן לה לחם ב"ש. והח"מ לא כ"כ ע"ש.


(ג) מניקה:    כלומר נותנים לה מעט יין בכל מקום שהיין יפה לחלב אבל יותר מכוס א' אין נותנין ח"מ. וב"ש כתב דמניקה שאני ונותנין לה יותר מכוס א' ע"ש.


(ד) מאכלה:    ה"ה כלי אכילה.


(ה) לחם:    משמע אם יש לו יכולת ליתן לה לחם אין כופין אותו ליתן גט בשביל לפתן ושאר דברים. ח"מ ב"ש.


(ו) כפועל:    אף שיש לו ליתן לה מזונות בצמצום חייב להשכיר עצמו ליתן לה מזונות לפי כבודה דהא כתב בכתובה אנא אפלח ואוקיר ח"מ.







▲ חזור לראש