שולחן ערוך אבן העזר עה ג


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

במה דברים אמורים, מחוצה לארץ לחוצה לארץ, או מארץ ישראל לארץ ישראל; אבל מחוצה לארץ לארץ ישראל, כופין אותה לעלות אפילו מנוה יפה לנוה הרע, ואפילו ממקום שרובו ישראל למקום שרובו כותים. ואין מוציאין מארץ ישראל לחוצה לארץ, ואפילו מנוה הרע לנוה הטוב, ואפילו ממקום שרובו כותים למקום שרובו ישראל:

מפרשים

 

(טז) לא"י כופין אותה לעלו':    ברמב"ם ובטור לא גריס אותה דהא גם אותו כופין לעלו':

(יז) ואין מוציאין מא"י לח"ל:    כדי נסבה דהא אפי' מעלין ומהי תיתי דמוציאין ובגמרא קאמר [דף ק"י ע"ב בכתובו'] ואין הכל מוציאין לאתויי עבד שברח מח"ל לא"י ועיין בתוספו' מ"ש על סיפא הכל מעלין לירושלים ואין מוציאין:
 

(יד) אותה:    ברמב"ם ובטור לית' תיבת אות' דהא כופין אותו ג"כ:

(טו) מנוה יפה לנוה הרע:    אף על גב לנוה יפה נמי איכ' ריעות' דבודק מ"מ כאן דאיירי דניח' להו מנוה יפה כתב דכופין לעלו' מנוה יפה:

(טז) ואין מוציאין:    כדי נסבה דהא מעלין ומה"ת מוציאים ובש"ס מתרץ לאתויי עבד ח"מ:
 

כופין אותה לעלות כתבנו בשם ר"ח הכהן והגהות מרדכי דכתובות דדין זה הוא דוקא בימיהם שהיה שלום בדרכים אבל עכשיו שהדרכים משובשים א"י לכופה דה"ל כמו שמוליכה למקום. ובתוספת כתבו דהרבה מצות תלויות בארץ וכמה עונשים דאין אנו יכולים ליזהר בהם:
 

(טז) אותה:    ברמב"ם וטור ליתא תיבת אותה דהא כופין אותו ג"כ. התנה בפירוש שאינו יוכל להוציאה אפילו לא"י אינו יוכל להוציאה לא"י. אבל אם לא התנה בפירוש רק שנשבע שלא להוציאה ממקומה יוכל להוציאה לא"י הר"ם גלאנטי סי' מ"ד כנה"ג דף צ"ח ע"ב.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש