שולחן ערוך אבן העזר סז יא

קטן, אפילו מבן תשע שנים ומעלה, שהשיאו אביו, אין לה כתובה; ואם בא עליה אחר שהגדיל, יש לה עיקר כתובה, מאתיים לבתולה, מנה לאלמנה; אבל תוספת שכתב לה בקטנותו, אין לה, ואפילו השיאוה בית דין; ואפילו העיקר אינה גובה מכח שטר הכתובה, אלא מתנאי בית דין. לפיכך, אינה גובה אלא מבני חרי, ולא ממשעבדי שנמכרו בקטנותו. וכן הדין בגר שנתגיירה אשתו עמו, ואין ביניהם אלא שבזו אין כתובתה אלא מנה לדעת הרמב"ם:

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(י) שהשיאו אביו: אבל ב"ד אין משיאין הקטן דלא תקנו רבנן נשואין לקטן הואיל וסופו לבא לידי נשואין ולא ידעתי מ"ש הרב בהג"ה אפי' השיאוהו ב"ד דאטו בב"ד טועין מיירי:

(יא) עיקר כתובה ר' לבתולה: אעפ"י כבעל לאחר שהגדיל כבר היא בעולה מ"מ מאחר שלא התנה עמה בשעה שהגדיל קודם שבא עליה שלא יתן לה אלא מנה ע"מ כן קיימה שיהא עכשיו כתחלת נשואיה דהא בתולה היתה כשבא עליה בתחלה:

(יב) שנמכרו בקטנותן: כלומר ע"י האפטרופוס אבל מה שמכר משהגדיל טורף אפי' ממשעבדי דמאחר שיש לה מתנאי ב"ד א"כ קלא אית ליה וטורפת ממשעבדי כאלו היה כתובת' בידה ולא ידעתי למה נדחק בב"ח ורוצה להגיע בטור בש"ע ע"ש:

(יג) אלא מנה: לדעת הרמב"ם כלומר אבל מדברי התו' והרא"ש משמע דגר וקטן דינם שוה (הביאם הב"י סימן זה) ול"נ דלא פליגי דהתו' והרא"ש מיירי בעכו"ם שכתב לאשתו כתובה מאתים וכמו שכ' רש"י ונתגיירו יחדיו וקיימה ע"מ כן קיימה שתהי' כתחל' נשואין והא הוא כתב לה מאתים אבל הרמב"ם מיירי בקיימה סתם ולא כתב לה כתובה ונכרית אז אין לה אלא מנה דכל נכרי' בחזקת בעול':

בית שמואל

עריכה

(ח) שהשיאו אביו: אבל הב"ד אין משיאין אותו כמו שוטה שאין משיאין כ"כ הנ"י ואפילו אם השיאו לא מהני מאחר דאין להם רשות ש"ג ומ"ש בסמוך אפילו השיאוה ב"ד תמוה:

(ט) ואם בא עליה: כ"כ הר"ן והמגיד בשם הרשב"א אם בא עליה אמרינן אין אדם עושה בעילתו ביאת זנות ומזה מוכח נמי דאין מקדש אותה דאל"כ למה ליה טע' משום ביאתו ולהמגיד קשה מ"ש קטן משוטה וי"ל:

(י) ר' לבתולה: הנה ברמב"ם פי"א מבואר כל דינים הללו בחש"ו איירי בין בכתב לה כתובה ובין לא כתב לה כתובה מכל מקום בח"ש אין לה כתובה אלא מנה אחר שנתפקחו וכן בגר כמ"ש בסמוך ובקטן יש לה מאתיים ובפרישה כתב הטעם שאני ח"ש דלא היו יודעים שנתפקחו לכן אין לה מאתיים לפ"ז גם בגר הטעם דאין לה אלא ק' מטעם זה דלא היו יודעים שיתגיירו אבל בקטן יודע שיתגדל ובסמוך כתבתי בשם המגיד טעם אחר וכל זה שפיר לדעת הרמב"ם אבל הטור דס"ל בגר יש לה מאתים כמו בקטן ובח"ש ס"ל דאין להם אלא מנה וקשה מ"ש חרש ושוטה מקטן וגר וצ"ל הטור איירי בח"ש כשלא כתב לה כתובה ובקטן איירי בכתב לה וכן מוכח בטור דהא כתב אפילו עיקר אינו גובה מכח השטר וכו' ש"מ דאיירי בכתב לה וכ"כ בש"ג בקטן דוקא בכתב לה כתובה אז יש לה ר' וכמ"ש בהג"ה סי' מ"ג אף על גב הכתובה שכתב לה כבר אינו אלא חספא מ"מ אמרי' כל שכתובתה בידה הוי ליה להתנות דלא נתן לה סך זה אף על גב ת"כ אין לה אף על גב שכתב לה מ"מ בעיקר כתובה אמרי' ה"ל להתנות:

(יא) ולא ממשעבדי שנמכרו בקטנותו: הנה רש"י פי' השטר חספא בעלמא הוא משמע דאין גובין בו כלל אפילו מה שמכר משהגדיל וכ"כ תו' דאין טורפין משועבדים כלל דחיישינן שמא אתא לטרוף מלקוחות שמכר בקטנותו וכן הרא"ש כתב סתם ואין טורפין משועבדים אבל בטור כתוב משועבדים שמכר בקטנותו אין טורפין וב"ח מוחק ב' תיבות הללו שמכר בקטנותו ובפרי' ובח"מ כתבו וטורפין משועבדים מה שמכר בגדלותו מכח תנאי ב"ד וצ"ל לפירושם אף על גב מחמת תנאי ב"ד אין לה אלא מנה דהא משהגדיל היא בעולה מ"מ אמרינן הואיל הכתובה על מאתים בידה הוי כאלו נשאת השתא והיא בתולה ויש לה ר' מחמת תנאי ב"ד ולא חיישינן שמא תטרוף משועבדים שמכר בקטנותו מחמת תנאי ב"ד כי אז צריכה היא לברר אימת היתה נשואה לו ועדים אלו יעידו שהיה קטן מיהו ברמזים כתב הטור סתם דלא גביא ממשועבדים ולכאורה נראה לכתחלה קורעים הכתובה שלה וכותבין כתובה על מאתים אלא אלו דינים איירי שאירע כך שלא כתב לה כתובה אחרת, אלא בהג"מ קדושין דף תרס"ג לא משמע כן וכן פסק בתשובות מהרי"ו סי' ק' דא"צ לכתוב לה כתובה אחרת וע' ב"ח:

(יב) אלא מנה: לדעת הרמב"ם הנה לדעת המגיד שם איירי בעת שכנס' כותיית היתה יותר מג' שנים ואז היא בחזקת בעולה מ"ה ס"ל להרמב"ם דאין לה אלא מנה משום בעת הנישואין נמי אין לה אלא מנה ומה שכתב לה מאתים הוי כתו' כתובה לפ"ז אין חילוק בין קטן לגר כי בגר שנשא אשה כשהיא פחותה מג"ש נמי יש לה כתובה מאתים ומדברי המחבר משמע דלא ס"ל כהמגיד ולדעת תו' והרא"ש לכאורה קשה למה בגיורת יש לה ר' הא היא בחזקת בעולה אם כן הוי כתוספ' כתובה, ואפשר אף על גב דקיימ' לן בגיורת דאין לה כתובה מאתים מחשש שמא זנתה מ"מ אם כתב לה מאתים לא הוי כת"כ כי לאו בודאי זנתה ובח"מ כתב הרמב"ם איירי שלא כ' כתובה ולא משמע כן ברמב"ם דאם כן למה בקטן יש לה מאתים אלא עכשיו היא בעולה ולא שייך הסברא שכתבתי בסמוך גם בפרישה לפי חילוק שלו איירי הרמב"ם בקטן כשכתב לה ומשמע הרמב"ם והטור דאיירי בגר שנתגייר עם אשתו ש"מ שכתב לה הכתובה בעת כותיות ולא כיש מי שאומר שהביא בש"ג אם כתב לארמית אין הכתובה כלום אלא איירי בעכו"ם שנשא בת ישראל והש"ג ס"ל דאיירי כשכתב לארמית אבל עכו"ם שנשא בת ישראל וכ' לה כתובה אין הכתובה כלום, גם משמע מדבריו דס"ל כתובה הראשונה קיימת לפ"ז כל הפוסקים שהבאתי חולקים עליו:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

ולא ממשעבדי שנמכרו בקטנותו לכאורה משמע אבל ממה שנמכרו אח"כ בגדלותו גובה משעבדי וזה אינו דהאי במאי טריף בהאי שטר כתובה והא הספא בעלמא הוא דה"ל מוקדם ויש חשש שמא אתא למטרף מזמן הכתוב בו ומה"ט כל שטר מוקרם פסול הוא וכ"ה בתוספת בהדיא כאן ס"פ הכותב דל גבי' כלל ממשעבדי קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת שע"מ כן קיימת שע"מ כן קיימה וא"ת מאי קמ"ל מתני' שע"מ כן קיימה אפילו לא כתב לה מעולם יש לה כתוב' וליכא למימר דאשמועינן דטרפ' ממשעבדי הא מוקדם הוא ולא גביא ממשעבדי דאתא למטרף שלא כדין מה שמכר קודם שנתגייר וי"ל דאשמועינן היכא דניסת בתולה אע"ג כשגדל כבר היא בעול' אפ"ה יש לה ר' שע"מ כן (קיימ') שיהא עכשיו כתחילת נשואה עכ"ל. משמע דאין לה כלל ממשעבדי וכ"כ מו"ח ז"ל וכתב דהנך שני תיבות שנמכרו בקטנות' הם ט"ס ויש ליישב דברי הטור דטעמא קאמר דהא מה שמוכר בקטנותה ודאי לא טריף א"כ לא טריף כלל כיון דיש חשש שיטרוף מה שנמכר בקטנותה וכ"כ הטור ברמזים סתם לא נביא ממשעבדא משמע כלל לא ובדריש' כתוב דודאי טרפא ממה שנמכר אח"כ מחמת תנאי ב"ד כמו באלמנה מן ארוסין כדלעיל סי' נ"ה לדעת הרא"ש דאפי' בלא שטר כתובה גביא מן משעבדא והתו' לא אמרו אלא דמחמת השטר כתובה לא גביא אבל מחמ' תנאי ב"ד נביא ממשעבדי דאח"כ ולא נהירא דהא הטור עצמו כתב אינו גובה אלא מבני חורין משמע ממשעבדי כלל לא ותו דברמזנים כתב סתם כמו שזכרתי ותו נראה דכאן אין שייכת תנאי ב"ד לענין משעבדי כלל דהא כל טירפא ממשעבדי הוא מטעם דלא הי' להם לקוחות לקנו' וזהו בשטר שיש לו קול מתי נעשה וכן בכל אשה שניסת ואפי' לא כתבו לה כתובה אלא שיש לה מחמ' תנאי ב"ד זה נמי יש לה קול אימתי ניסת משא"כ כאן בקטן וגר שמשע' שנתגדל אין לו נשואין אלא שהי' לו נשואין בקטנות והם אין בהם ממש אלא במה שנתגדל ובא עליה אחר הגידול וזה אין לו קול שלא ידע מתי נתגדל וכ"ש שאין ידוע אם בא עליה אח"כ ע"כ לא טריף ממשעבדי כלל וכמו שכ' מו"ח ז"ל:

אלא שבזו אין כתובתה אלא מנה לדעת הרמב"ם פי' שהיא מחלק בין קטן שנתגדל דאזלינן בתר תחילה כשנשא' דהיתה בתולה ובין נכרי שנתגייר' אשתו דאזלי' בתר סוף דנתגייר' והיא בעולה:

ונראה טעמו דאמרי' באיזהו נשך דף ע"א דקטן יש לו זכיה מדרבנן כיון דאחר שיתגדל יהיה ראוי לשליחות אבל נכרי דלא אתא לכלל שליחו' לית ליה זכי' וה"נ כאן אמרי' דיש לאשת הקטן זכות בשע' בעילת' כשהיתה קטנה כיון שלבסוף יהיה לה זכות זה מהני לה גם עתה משא"כ בנכריות שאין לה זכות דהא אין עומדת להתגייר אלא שדרך מקר' נתגיירו אח"כ ע"כ אין לה עכשיו בגרותא שום זכות שלעתיד ולעל סעיף ח' בחרשת שנתפקח' דאין לה אלא מנה לדע' הרמב"ם ניחא כיון דאינה עומד' להתפק' בודאי הוה כמו בגר כאן דג"כ אין לה אלא מנה אבל להטור והתו' דגם בגר כאן הוי כמו בקטן דיש לה ר' קשה מ"ש מחרש' שנשתפ' דאין לה אלא מנה והמעיין בל' המשנה ס"פ הכותב יראה דלק"מ שאמר שם קטן שהשיאו אביו כתובת' קיימ' כו' גר שנתגייר' אשתו עמו כתובתה קיימ' כו' הרי שזכר כתובתה שהיתה לה כבר דהיא מועל' אף בגייות יש כתובה לפי דיניהם (כיון שיש עכ"פ שם כתובה עליה מועל' גם לאחר שתתגייר ואזלי' בתר כתיב' הכתובה שהיתה בתולה משא"כ בחרש' שנתפקח' דמשמע' נשואי' לא היה לה כלל ולא כתובה ע"כ אזלינן בתר האי שעתא דיש לה כתובה ואז היא בעול' כנ"ל נכון בזה:

באר היטב

עריכה

(ג) אביו: אבל הב"ד אין משיאין הקטן. והרב רמ"א כתב ואפילו השיאוה ב"ד והוא תמוה ב"ש ח"מ.

(ד) יש לה: וא"צ קדושין אחרים ב"ש.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}