שולחן ערוך אבן העזר מ א


שולחן ערוך

האומר לאשה: הרי את מקודשת לי בפרוטה זו לאחר שלשים יום, אף על פי שנתאכלו המעות בתוך שלשים יום, הרי זו מקודשת לאחר שלשים יום; ואם חזר בו בתוך השלשים יום, או חזרה היא, אינה מקודשת.

הגה: ויש אומרים דאם קדשה בשטר ואינו בעין לאחר שלשים יום, אלא נקרע או נאבד תוך שלשים, אינה מקודשת (הר"ן פרק האומר).
המקדש אשה לשלושים יום, מקודשת לעולם (שם)
:

מפרשים

חלקת מחוקק

(א) שנתאכלו המעות:    לא דמי לאומר לחבירו משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר ל' דלא קנה (כמבואר בח"ה סי' קצ"ז סעי' ז') דשאני משיכה דלאחר ל' אין במשיכה ממש ובמה יקנה אבל הכא אם היא תחזור צריכה להחזיר המעות הוי כאלו נתן לה מעות בסוף ל' ומיהו אם הוא חוזר אינה חייבת להחזיר לו וכ"כ הר"ן:


(ב) ואם חזר בו וכו' או חזרה היא:    כעין לא זו אף זו הוא דבחזר בו הוא מיד נתבטלו הקידושין ואינו מחוסר מעשה דאין צריכה להחזיר לו המעות אבל בחזרה היא מחוסר מעשה דהא צריכה להחזיר המעות אפ"ה בטלו הקידושין והמעות עליה חוב:


(ג) דאם קדשה בשטר:    כלו' שאומר לה בהדיא שמקדשה בתורת שטר:


(ד) אלא נקרע או נאבד:    וה"ה דאיתי' בעין אלא שאינו ברשותה וכ"כ הר"ן:


(ה) מקודשת לעולם:    דין זה כתב הר"ן בשם הירושלמי ושם נאמר דבקדושי שטר אינה מקודשת דקדושי שטר מגירושין יליף להו ועיין לקמן סי' קל"ז פסק גבי גט ספק מגורשת וה"ה הכא גבי קידושי שטר הוי ספק קידושין:

בית שמואל

(א) אף על פי שנתאכלו המעות:    דל"ד האי מעות למלוה דמלוה להוצאה ניתן והוי כאלו לא נתן לה כלום, ול"ד לפקדון שנגנב דפקדון ברשו' המפקיד קאי משא"כ מעות זה ברשותה קיים ש"ס ול"ד לאומר לחבירו משוך פרה זו ולא תקנה אלא אחר ל' יום דלא קנה שאני משיכה לאחר ל' יום כלתה המשיכה אבל הכא עכ"פ המעות צריכה להחזיר והוי כאלו נתן לה המעות בסוף ל':


(ב) ואם חזר:    כתב הר"ן דאין צריך להחזיר הקדושין אם הוא חזר דאי אמרת עד השעה שחלין הקידושין המעות ברשותו אם כן נתאכלו למה היא מקודשת ובתשובת הרא"ש משמע דהיא צריכה להחזיר אפילו אם הוא חוזר והתנאי הרי את מקודשת לאחר ל' יום היינו אם לא יחזיר והא דמתקדש' אם נתאכלו המעות משום שבא לידה בתור' קידושין וכן כתבו בחדושי מהרי"ט ואם היא חזרה צריכה להחזיר הקדושין לכ"ע שם בהר"ן וכ"כ במרדכי ובתשו' הרא"ש כלל ל"ה סימן ח', וכשהיא מקודשת לאחר ל' יום או /אז/ קודם ל' יום אין בה חשש קידושין ואם היא בת כהן תאכל בתרומה שם בר"ן:


(ג) דאם קדשה בשטר וכו':    הטעם משום בשלמא אם מקדש בכסף הוי כאלו הכסף בעין כיון שהיא צריכה להחזיר אבל בשטר אם נאבד או נקרע לא נשאר כלום אחר ל' יום וה"ה אם השטר בעין ואינו ברשותה אם מונח בר"ה, ואם הנייר של השטר שוה פרוטה הוי כקדושי כסף כי דעתו גם על הנייר שם בר"ן וע' סי' כ"ח:


(ד) ל' יום מקודשת לעולם:    אר"ס קאי אם מקדש בכסף אבל אם מקדש בשטר מדמה הר"ן לדין המגרש ואמר היום אי את אשתי כמ"ש בסי' קל"ז:


באר היטב

(א) מקודשת:    וצריכה להחזיר הקדושין לכ"ע. ואם חזר הוא להר"ן א"צ להחזיר הקדושין. ולתשובת הרא"ש ומהרי"ט צריכה להחזיר הקדושין אפי' אם הוא חוזר ב"ש.


(ב) בשטר:    דאם קדשה בכסף הוי כאלו הכסף בעין כיון שהיא צריכה להחזירן אבל בשטר אם נאבד או נקרע לא נשאר כלום אחר למ"ד יום. וה"ה אם השטר בעין ואינו (ברשותו) [ברשותה] אלא מונח בר"ה הדין כן. ואם הנייר של השטר ש"פ הוי כקדושי כסף כי דעתו גם על הנייר הר"ן.


(ג) למ"ד יום:    אר"ס קאי אם מקדש בכסף אבל אם מקדש בשטר מדמה הר"ן לדין המגרש שאמר היום אי את אשתי כמ"ש סי' קל"ז דהוי ספק מגורשת וה"ה הכא הוי ס"ק. וע"ל סי' ל"ח ס"ק א'.







▲ חזור לראש