שולחן ערוך אבן העזר מד יב
<< · שולחן ערוך אבן העזר · מד · יב
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
המקדש מי שחציה שפחה וחציה בת חורין, צריכה גט. ואם עד שלא נתן לה גט, נשתחררה, ואחר כך קדשה אחר, מקודשת לשניהם, וצריכה גט משניהם, או מגרש ראשון ונושא שני. ואם מתו, אחיו של אחד חולץ, ואחיו של שני או חולץ או מיבם:
מפרשים
(יג) המקדש מי שחצי' שפחה וכו' צריכה גט: לא נתבאר אם צריכה גט מספק או מקודשת קידושי תורה ועכ"פ הבא עליה אינו רק באשם ואינה כשאר א"א שהוא בחנק רק מאן דס"ל מקודשת צריכה גט וקודם גט הבא עליה באשם ומאן דס"ל אינה מקודשת אינה רק מיוחד' בעלמא וכל זמן שהיא מיוחדת לו הבא עליה באשם כדכתיב לא יומתו כי לא חופשה וגו' וכשיוצא' ממנו אף בלא גט שוב הבא עליה אינו חייב אשם ועכ"פ אם קדשה שני אינה מקודשת לו ממ"נ וע' במ"מ שכ' שי"ג בדברי הרמב"ם בא אחר וקדשה ואח"כ נשתחררה וכו' וגירס' זו צ"ע ונראה אף למאן דס"ל מקודשת אם מת בעלה ולו גם שאר נשים אין אחיו מיבם את זו לפטור את שאר נשים דהא שאר נשים חייבים עליה' מיתה וזו אינה רק באשם ואיך תפטור היא צרותי' ובב"ח לא כ"כ:
(יד) נשתחררה ואח"כ קדשה אחר: ה"ה אם לא קדשה אחר ג"כ ספק אם גמרו קידושי ראשון והבא עליה במיתה או פקעו לגמרי והרי היא פנויה:
(טו) או מגרש ראשון ונושא שני: ברא"ש ובטור כתבו א' מגרש וא' נושא משמע דאם ירצה השני לגרש נושא ראשון ולא חיישינן שמא יאמרו שהראשון מחזיר גרושתו שיאמרו דגמרו קידושי ראשון וקידושי השני לא חלו ועוד אף אם גירש ראשון אפשר דאין בו איסור ד"ת להחזירה לאחר שנשאת מאחר דלא היתה א"א גמורה אצל הראשון דהא אינם חייבים עליה רק אשם וכעין שנתבאר לעיל סי' זה גבי אשת חרש:
(טז) או חולץ או מייבם: ואין כאן אשת שני מתים דממ"נ אינ' מקודשת רק לא' מהם כדאיתא בגיטין דף ס"ג ע"א וע"ב עיין שם:
(טו) צריכה גט: דקדושין תופסין בה ואינן קדושין גמורים לענין מיתה כ"כ הרא"ש וכן הוא לדעת הר"ן וכן יש לפרש דברי הרמב"ם והבא עליה אין חייב מיתה לכ"ע ואם קידש אחר קודם השיחרור אין תופסים קדושי השני דע"כ לא מבעי' בש"ס אלא אם בא עליה אחר השחרור אבל קודם השחרור דצד ב"ח תופסין לראשון תו אין תופסין קידושי השני וכבר הכריע המגיד דעיקר הגירס' ברמב"ם נשתחררה ואח"כ קדשה אחר א"כ אם נתקדשה קודם השחרור ליכ' ספק, ולמ"ש ליכא פלוגת' בין הרמב"ם להרא"ש אף ע"ג דהטור כתב דפליגי אין מוכרח למ"ש המגיד והר"ן דפוסל הרמב"ם כמ"ד מקודשת ומ"ש אינה מקודשת קידושין גמורים היינו לענין מיתה וכן הוא לדעת הרא"ש:
(טז) מקודשת לשניהם: דמספק' לן אם גמרו קדושי הראשון אחר השחרור או פקעי וכן אם לא קידש אחר הרי היא מקודשת מספק לראשון ואם בא עליה הראשון אחר השחרור ס"ל להמגיד מסתמ' מקדש אותה בביאה והר"ן ס"ל כיון דאנן מסופקים אם גמרו הקידושין או פקעי איך ס"ד דהמקדש ידע דפקעי קידושין ומקדש אותה, ואם רוצה בה שתהיה אשתו אחר השחרור כתב הרמב"ם דא"צ קדושין אחרים והיינו לדעת המגיד משום הביאה היא הקידושין והב"י ס"ל אפילו ביאה לשם קידושין א"צ כיון דקדושין של הראשון תופס מדאוריית' א"צ קדושין אחרים ואם יש לו כמה נשים ואחת מהן חציה שפחה וחציה בת חורין אינה פוטרת שאר הצרות בחליצה של זו ולא מבעי' אחר השחרור דאינה פוטרת דהא ספיק' הוא אם גמרו הקדושין אלא אפילו קודם השחרור עכ"פ היא גרוע משאר הנשים דהא הבא עליה אין חייב מיתה לכן אינה פוטרת וכ"כ בח"מ:
(יז) או מגרש ראשון: בטור אית' אחד מגרש משמע אפילו אם השני מגרש אותה מותרת לראשון ול"ח שמא יאמרו דהראשון גירש אותה ועכשיו מחזיר גרושתו דהכל יודעים שאין קדושין שלו היה קדושין מעליות', ומ"ש כאן בש"ע דהראשון מגרש כתב ע"פ מ"ש בבדק הבית דחיישינן שמא יאמרו וע"ש ואם קדשוה שני אחים אחד קודם השחרור ואחד לאחר השחרור ומתו מותרת לאח השלישי ואין שייך לומר כאן דהיא אשת שני מתים כי ממ"נ אינה מקודשת אלא לאחד ש"ס:
שחציה שפחה זה הוא דעת הרא"ש כמ"ש הטור וחולק על הרמב"ם כמבואר שם ולעד"נ שבחנם כתב רבינו הטור בזה מחלוקת דז"ל הרמב"ם המקדש חציה שפחה וחצי' בת חורין אינה מקודשת קדושין גמורין עד שתשתחרר וכיון שנשתחררה ה"ז ספק קידושין לשניהם עכ"ל ויש מקום עיון מאד בפי' דברי הרמב"ם אלו דלמה הוצרך לדמותה לקטנה ותו כיון דנגמרו הקידושין הראשונים למה תהיה ספק לשניהם והביא ב"י בשם הר"ן והמ"מ והמחוור שבכולן דברי הב"י אלא שנוסף קצת בביאורו דאיתא בגמרא אתמר חציה שפחה וחציה ב"ח שנתקדש לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון רב יוסף בר חמא א"ר נחמן פקעו קדושי ראשון וקשה דלמה הוצרכו לחלק באם קדש אחר והיה להם לחלק באותו ראשון עצמו דלמ"ד פקעי צריך הוא לקדשה שנית ולמ"ד גמרו א"צ לקדש שנית ע"כ צריכי לומר הכל מודים דהוא א"צ לקדשה שנית דהקידושין הראשונים הם קידושין אלא שהית' אסורה לו מכחש היתה חציה שפחה וע"י השחרור נסתלק האיסור ממילא מותר' לו וע"כ א"צ קדושין אחרים אפי' למ"ד פקעי דילפינן זה מקדושי קטנה שאינה קדושין מן התור' וא"כ כשנתגדל' (תהיה) צריכה קידושין אחרים אלא ודאי כיון שלא אפסק' אחר נגמר' הקידושין הראשונים ה"נ כאן כי פליגי באיפסק' אחר דלמ"ד גמרו אין באותו אחר כלום דאדרב' נתחזק הראשונים ואין לזר אתו ולמ"ד פסקו ממילא דבתר' הוה קידושי ודאי ונסתפק הרמב"ם הלכה כדברי מי וכ"כ התוס' שם שרב חסדא נסתפק כן ע"כ פסק הרמב"ם לחומרא דאם בא אחר וקידשה צריכה גט משניהם (מספק אי) קיי"ל כמ"ד פסקו מראשון (או) דלמא קי"ל כמ"ד גמרו אבל אם לא קדשה אחר אלא הראשון יכניסנה א"צ לקדושין אחרים וא"כ דברי הרמב"ם מבוארים היטב כפשוטן וא"צ תיקון כלל ומ"ש אין הקדושין קדושין גמורין לא נתכוין לומר דהוה ספק קידושין כמו שהבין רבינו הטור בדבריו אלא פשוט דאין כאן ספק דא"כ היה לו לומר ספק כמ"ש אח"כ ספק מקודשת לשניהם אלא ודאי דמקודשת ודאי וצריכ' גט כמו דס"ל להרא"ש אלא דקאמר דלא הווין גמורים דהא אסור' לו מחמת חלק שפתח ע"כ נגמרו הקידושין אחר השחרור ואז מותרת לו מכל צד וא"צ לקדושין אחרים וזה לכ"ע אלא דאם בא אחר וקדש' אחר השחרור יש פלוגתא ואזלינן לחומרא זה נ"ל נכון מאד אף שלפ"ז יהיה קשה על הטור למה כתב מחלוקת בין הרא"ש להרמב"ם מ"מ ניחא לן לפרש שיהיה דברי הרמב"ם מתוקנים שפיר ואין מחלוקת כלל:
(ט) חורין: עיין בגיטין דף מ"ג סוגיא זו. וצ"ל לפי פירש תוס' שם בד"ה מה נפשך וכו' דמספק' ליה אי גמרי או פקעה ע"ש. הא דס"ל ר"ח דמקודשת היינו קודם השחרור ואינן קדושין גמורין לענין מיתה רק הבא עליה הוא באשם ועיין בהרא"ש. ואם קידש אחר קודם השחרור אין קדושיו של שני תופסין וה"ה אפילו אחר השחרור אם לא בא אחר וקדשה ס"ל לר"ח דהוי קדושין וא"צ קדושין אחרים והבא עליה חייב מיתה. דא"ל דבהא נמי מספק' לי אי גמרי או פקעי אפי' בלא בא אחר וקדשה. דא"כ למה נקט הגמר' דבא אחר וקדשה אחר שנשתחררה למה לא אמר סתם נשתחררה וכו' חד אמר פקעי וחד אמר גמרי אלא ודאי דבהא לא פליגי ובזה נתיישב דעת הרמב"ם דפסק כר"ח ומ"ש אינה מקודשת קדושין גמורים עד שתשתחררה וכו' לענין חיוב מיתה קאמר דקודם השחרור הבא עליה חייב אשם ואחר השחרור הבא עליה חייב מיתה. וכ"ה דעת הרא"ש ע"ש א"כ אין מחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש דלא כהטור ע"ש. והכ"מ כתב ונ"ל ליישב דברי רבינו כשלא בעל וה"ק אעפ"י שקדושין אלו איפלגי בהו אמוראי אם היא מקודשת היינו דוקא לענין אם בא אחר וקדשה אבל לענין למקדש לד"ה וכו' ע"ש. לא הבנתי א"כ לר"ח דס"ל דמקודשת משמע אפי' בכה"ג דבא אחר וקדשה א"כ הדרא קושית התוס' בד"ה מה נפשך לדוכתי' ע"ש ודו"ק. ועיין מ"ש בית יהודא בסוגי' זו. ועיין ב"ח.
(י) לשניהם: דמספק' לן אי גמרו קדושי הראשון אחר השחרור או פקעו. ואם לא קידש אחר הרי זה מקודשת לראשון וא"צ קדושין אחרים הרמב"ם וב"י. ולדעת המגיד שם משום הביאה היא הקדושין דמסתמ' מקדש אותה בביאה. והר"ן חולק ע"ז עיין ב"י וכ"מ וח"מ וב"ש ודו"ק.