שולחן ערוך אבן העזר ל יא
<< · שולחן ערוך אבן העזר · ל · יא
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
"התקדשי לי בככר זה", ואמרה לו: "תנהו לכלב זה", אם היה הכלב שלה, הרי זו מקודשת. ואם לאו, אינה מקודשת. ואם היה רץ אחריה לנשכה, הרי זו ספק מקודשת.
- הגה: וגם זה מיירי בכהאי גונא שנתן אחר כך בחיקה (טור בשם התוספות). אמרה היא מתחלה: "תן ככר לכלב, או תן דינר על הסלע, ואתקדש אני לך" -- יש אומרים דדינו כאמרה: "תן דינר לפלוני" (טור בשם יש אומרים), וכמו שנתבאר לעיל סימן כ"ט סעיף ב', ויש להחמיר בדבר (טור):
מפרשים
(טז) אם היה הכלב שלה: כלומר אעפ"י שלא בא לידה דמאחר שיש לה הנאה שהכלב שלה אכל הוה כאלו בא לידה:
(יז) וגם זה מיירי: כלומר השני חלוקו' דהיינו כלב דעלמא ורץ אחריה לנשכה מיירי אפילו נתנה בתוך חיקה לא הוי קידושין בכלב דעלמא והוי ספק קידושין ברץ אחריה לנשכה וה"ה דהוי ספק קידושין ברץ אחריה גרידא כמבואר בדברי הר"ן:
(יח) ויש להחמיר בדבר: כלומר דלא הוו ודאי קדושין אלא ספק קידושין (ודלא כמו שס"ל לקצת מפרשים שכיון שהוציא ממון על פיה ליתנם לכלב מקודשת מדין ערב) דלא מקודשת מדין ערב אלא בתן מנה לפלוני ואתקדש לך דאז הוי כערב לפי שבזכותו של זה נתחייב זה אבל במוציא ממון לאבוד כגון זרוק מנה לים ואתחייב לך או ואתקדש לך לא מהני:
(יח) ויש להחמיר: כלומר דרך חומרא הוא ולא ע"פ הדין כי תן מנה לפלוני אתיא מדין ערב ובכה"ג אין הערב משתעבד כיון שלא בא ליד שום אדם:
וגם זה מיירי כו' פי' והי' שותקת ואפ"ה אינה מקודשת דהדיבור שאמרה תנהו מבטל הנתינה שאח"כ דמורה שאינה חפצה בקידושין וכן אח"כ בתנהו לכלב וזה מוכרח מבעי' ראשונה דמיירי ע"כ בתנהו לחיק' מכח קושיות התוס' שזכרנו בסמוך וכל הסוגיא לא מיירי בקנין דבכול' אין קנין אלא דבלא"ה מקדשת קידושין גמורים לתך חיק' והיא שותקת ובזה אזל' הסוגיא אימתי יש כח בדבור' לבטל הקידושין אח"כ מלבד בכלב הסמוך אח"ז:
אם היה הכלב שלה בזה לא מיירי בנותן לחיק' כי בהנאה זו שהוא נותן לכלב' מקודשת והא דכתב רמ"א וגם זה מיירי כו' היינו דהרישא בכלב דעלמא דאינה מקודשת ממילא הוה ביטול הקידושין שעושה אח"כ משא"כ בסיפא דיש לה הנאה מתקדשת באות' (נתינה) לכלבה והכלל הוא כל שאין באותו ענין עצמו קידושין נעשה ביטול על הקידושין שאח"כ ואין זה דומה לסלע שלה דהוכרחו לפרש דמיירי בנותן לחיק' ולא מיירי בסלע שיש בו תורת חצר כדעיל דהתם לא הוי דבר והיפוכו כמו שזכרתי לעיל מה שאין כן כאן בכלב הוי שפיר דבר והיפוכו דרישא קמ"ל דבכלב דעלמא לא הוי לה הנאה אע"פ שניחא לה בכך מ"מ לא נחשב זה לקידושין אלא אדרב' ביטול קידושין שאח"כ ובסיפא קאמר דבכלב שלה הוי הנאה ולא צריך לדבר אחר ומקדשת בזה אם נותן לכלב שלה כנלע"ד:
באמר' תן דינר לפלוני כו' דהיינו שמקודשת מדין ערב כדלעיל אלא שיש לומר דשאני גבי ערב דאע"ג דלא מטיא הנאה לידיה מ"מ יש הנאה לאחר וגמר ומשעב' נפשיה אבל הבא דלא מטיא הנאה לשום אדם לא דמי לערב והא דקפי' שתה' אמירתה מתחלה משמע מזה דאי אמרה בסוף אחר שאמר ה"א מקודשת לי בנתינה זו לכלבך ואמרה הוא תן לכלבי ואתקדש אני לך אינה מקודשת דגם זה הוה דרך שחוק דכונתה דרך תמיה וכי אתקדש במה שתתן לכלבי:
(י) בדבר: ר"ל דהוי ס"ק ח"מ ב"ש צ"צ.