שולחן ערוך אבן העזר לט ד
<< · שולחן ערוך אבן העזר · לט · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
ומה הן המומין הפוסלים בנשים? כל המומין הפוסלים בכהנים פוסלים בנשים, ויותר עליהם בנשים: ריח רע, וזיעה, וריח הפה, ויש אומרים דאף ריח החוטם (מרדכי בשם הר"ם), וקול עבה, ודדיה גסים מחברותיה טפח, וטפח בין דד לדד, ונשיכת כלב ונעשה המקום צלקת (פרוש, שנתרפאה המכה וקרם עליה עור ולא נשאר אלא רשם המכה), ושומא (פרוש, וירואה בלע"ז רש"י) שעל הפדחת, אפילו היתה קטנה ביותר, ואף על פי שאין בה שער, וזו היא השומא שיתירה אשה על הכהנים, והוא שעומדת תחת כיפה שבראשה, פעמים נראית ופעמים אינה נראית, שאם תמיד נראית, הרי ראה ונתפיס, ואם תמיד אינה נראית, אינו מום.
- הגה: ואם יש מרחץ בעיר, אפילו מומין שבסתר אין מבטלים. במה דברים אמורים, כשדרך הבנות לילך למרחץ בגלוי, אבל במקום שאין הבנות הולכות למרחץ, רק בלילה ובהחבא, אפילו מומין שבגלוי מבטלין. נכפה, אם הוא לזמן קבוע, הוי מום שבסתר; ואם אינו לזמן קבוע, הוי מום שבגלוי. ועיין לקמן סימן קי"ז עוד מדיני מומין. יש אומרים דנכפה וריח הפה אין חילוק בין מרחץ בעיר או לא (רבי ירוחם נתיב כ"ג):
מפרשים
(ד) כל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין: עיין בדברי הרמב"ם:
(ה) ריח רע וזיעה: בטור לא גריס ריח רע והמחבר נמשך אחר דברי הרמב"ם ובמשתנת במיטה או אם היא מצורעת כתב הב"י דפשיט' דהוי מום ובד"מ כתב על הב"י במום דמשתנת ואעפ"י שפשוט למר לדידי מבעיא טוב' והאריך בדבר ולבסוף כתב ומיהו נראה דמום גדול הוא מה שלא תשכב עמו במטה דלא יהא אלא בנדר שבינו לבינה וכו' ומיהו אפשר דנדר דבינו לבינה אינם מבטלין הקידושין אלא בדבר שמשועבדת לו כגון שנדרה נטולה אני מן היהודים וצ"ע עכ"ל ד"מ:
(ו) ואם תמיד אינה נראית אינו מום: דוק' בשומא קטנה זאת שאין בה שער קאמר דאינה מום כשאינה נראית אבל בשומא גדול' כאיסר או יש בה שער אפי' אינה נראית הוי מום וכן צלקת הוי מום אף במקום שאינו נראה דומי' דמום שבדדיה הוי ג"כ מום שאינו נראה אבל הרמב"ם כתב דשומא לא הוי מום רק בעור הפני':
(ז) שאין הבנות הולכות למרחץ: כלו' ומכ"ש בלא מרחץ אינן הולכות כלל בחוץ ומיירי שקידשה ע"י שליח ולא ראה אותה בשעת נתינת הקידושין ע"כ אף מום שבגלוי מבטל הקידושין ועיין במרדכי כתב דבאירוסין יכול להיות שאין מכיר אף במום שבגלוי וגם בדיק' מרחץ אין שייך קודם אירוסין וכל המשנ' מיירי בנשואין עיין שם ובב"ח:
(ח) דנכפה וריח הפה: אין נרא' דגם זיעה אין לה בדיק' במרחץ וגם קול עבה אפשר לה להזהר בשע' קטנ' כל זמן היותה במרחץ כמו ריח הפה, ועיין בטור כתב כאן אם האש' טוענת משנתארס' נולדו בה מומין עליה להבי' ראי' וכו' ונרא' דדינים אלו דוק' לענין כתוב' אבל לענין קידושין אם קדשה ע"מ שאין בה מומין ונמצאו בה מומין והיא טוענת ברי שהית' שלימ' בשע' הקידושין רק שנולדו בה מומין אחר הקידושין אף דלענין להוצי' ממנו ממון הכתוב' אינה נאמנת אבל לענין גט צריכ' גט דאולי האמת כדבריה ואין מבטלין הקידושין אלא בנתברר שהיו בה מומין קודם שנתארס' והטעתו:
(ט) הפוסלים בכהנים: ע' ברמב"ם הלכו' ביאת מקדש פ"ח ובמשתנת במטה או מצורע' פסק הב"י דהוי מום ובד"מ הניח בצ"ע ובט"ז כ' דצריך ליתן לה הכתובה אבל יכול לגרשה בע"כ אפילו בזמן הזה דאיכ' חר"ג ואיש המשתין במטה כתב בספר ב"ה בשם באר שבע דלא הוי מום:
(י) ריח רע: כן כ' הרמב"ם ובטור לא כ"כ ולכאורה תמוה דהא לרב אשי היינו מזוהם כדפרישי' אם כן פוסל בכהן וממיל' נכלל בכלל המומין הפוסלים בכהן ושומ' גדולה כאיסר או אם יש בה שער לדעת הרמב"ם דוק' בעומדת על פני' ולהטור אפילו עומדת בשאר הגוף:
(יא) הרי ראה ונתפייס: אף על גב שהתנה ע"מ שאין בה מום מכל מקום אמרינן דע"ז לא התנ' שם בתו' מיהו לדעת המרדכי והג"א אפילו מום שבגלוי כל שלא נכנס' לרשו' הבעל יש לו' דלא ראה, גם בדיקת מרחץ אין שייך קודם האירוסין וכל המשנ' מיירי בנשואין והנה הרמב"ם כאן לענין קידושין לא מחלק בין מומין שבגלוי לבין שאר מומין אלא בפכ"ה לענין כתובה מחלק חילוקים אלו וכתב המגיד ובבדק הבית דסביר' לי' אפילו מומין שבגלוי מבטלין הקדושין לכן נ"ל להחמיר אפילו מומין שבגלוי, והנה הטור בסי' זה כתב הדינין המבוארים בש"ס אם נמצאו בה מומין אחר ארוסין וא"י אימת נולדו בה כמ"ש לקמן סי' קט"ו אלא המחבר כתב בספר בדק הבי' דאין דינין אלו שייכים לסימן זה דכאן לענין קידושין אם נמצ' בה מומין אחר ארוסין והיא טוענת שנולדו בה אחר ארוסין לא אמרינן כאן נמצ' כאן היה לבטל הקידושין אלא צריכה ממנו גט רק לענין כתובה יש לחלק חילוקים אלו לכן השמיט בסימן זה כאן בש"ע דינים אלו, וב"ח כתב אף הטור שכתב דינים אלו בסימן זה כוונתו רק לענין הכתוב' ולא לבטל הקידושין, ואנ"ל דהא מוכח לדעת הטור דמבטלים הקידושין דהא כתב דצריכה להחזיר הקידושין והיינו על פי הסוגי' שם וכמ"ש בסימן נ' ושם מבואר היכ' דצריכה גט אין מחזירין הקידושין שלא תאמר דאין צריך גט ש"מ לדעת הטור א"צ ממנו גט מ"ה כתב שתחזור הקידושין, ולכאור' יש להבי' ראיה לדברי הטור דהא קי"ל דמוציאים ממון על פי סבר' זו כאן נמצ' כאן היה כמו שכ' בפר' המדיר ובחושן המשפט סי' רל"ב א"כ ה"נ א"צ ממנו גט וא"ל שם איירי היכא דליכא טענת ברי וכאן טוענת ברי שנולדו בה המומין אח"כ מ"ה לענין גט מחמירים וצריכה גט דהא לשיטת רש"י ותוס' הסוגיא שם איירי אפילו אם טוען האב ברי אמרינן כאן נמצא כאן היה ומוציאין ממנו הקידושין, מיהו אם נמצא המומין אחר הנישואין בזה י"ל דצריכה גט אף אם הבעל מביא ראיה שהיה המומין בה קודם ארוסין מ"מ צריכה ממנו גט כ"כ בסימן הקודם דשמא בעת הביאה מחל התנאי אבל בנמצא המומין אחר ארוסין י"ל דאין צריך גט מטעמים הללו מיהו בסימן קי"ז מבואר לשיטת הרמב"ן ורשב"א בטוען האב ברי אין צריך להביא ראיה ש"מ כאן נמצא לא אמרינן נגד טענות ברי ושם הסוגיא איירי לפירוש' בדליכא טענות ברי אם כן כשהיא טוענת ברי שנולדו בה המומין אחר הארוסין אף על גב לענין כתובה לא מהני ברי דידה כיון דממון שייך לאביה מ"מ לענין גט מהני ברי דידה וצריכה גט נמצא בפלוגתת פוסקי' אלו תוס' ורמב"ן ורשב"א לקמן סימן ע"ז תלי' דין זה והרא"ש והטור ס"ל כשיטות תוס' לכן לדעת הטור א"צ גט לכן כתב הטור דינים אלו בסימן זה ולרמב"ן והרשב"א כשהיא טוענת ברי צריכה גט, אבל אין להביא ראיה דצריכה גט מטעם כיון דהיא אומרת דנולדו המומין אחר הארוסין א"כ הוי כאומר קדשתני וצריכה גט די"ל הכא גרע טפי משום דאמרינן כאן נמצא כאן היה ומוכח דהיא משקר' ואחר שידוכי' לא קידש אותה לא אמרינן נסתחפה שדהו כ"כ בתשו' הרא"ש וכמ"ש בסימן נ' נמצא לפ"ז אם לא התנה כלל ונמצא בה מום אחר השידוכין יכול לבטל השידוך ופטור בלא קנס דהא אם נמצא אחר הנישואין א"צ ליתן לה הכתובה, אם כן אחר השידוכין פטור בלא קנס עיין סימן קי"ז:
(יב) ואם תמיד אינה נראי': דוקא בשומא קטנה ואין בה שער אין מום כשאינה נראית אבל שומא גדולה כאיסר או אם יש בה שער אפילו אין נראית הוי מום וכן צלקת אפילו אינו נראה, אבל הרמב"ם כתב דשומא לא הוו מום רק בעור פנים ח"מ:
(יג) שאין הבנות הולכות למרחץ: כלומר ומכ"ש בלא מרחץ אינן הולכת כלל בחוץ ומיירי דקידש אותה ע"י שליח ולא ראה אותה בשעת הקדושין ע"כ אף מום שבגלוי מבטל הקדושין ח"מ:
(יד) דנכפה וריח הפה: וכן זיעה וקול עבה אפשר לה להזהר בשעה קטנה כל זמן היותה במרחץ:
גסים מחברותי' פי' משאר נשים:
ושומא שעל הפדחת הרמב"ם ס"ל דהשומא כל שיש בה שער או גדולה לא הוה מום אפילו באשה אלא דוק' כשהוא בפניה והקשה ב"י במה דפריך הכא והכא פסלה היה לו להקשות ראה ונתפייס ונר' לתרץ דהמקשן לא רצה להקשות תחלה הלא ראה ונתפייס דיש לתרץ דבכל מום שהוא מום אפי' בכהנים לא אמרי' ראה ונתפייס דהא אומר בפי' ע"מ שאין לך מומין והנה יש לה מום ע"כ לומר שלא ראה בדקדוק ובכונה עליה דאי על מומין אחרים נתכוין היה לו לומר זולת זה המום אבל אחר שתירץ דמיירי בשומא קטנה שזה אינו מום בכהן רק שבאשה אתה אומר שהוא מום בזה שפיר מקשה ראה ונתפייס דכאן אין הלשון של ע"מ שאין בה מומין סותר דיש לנו לומר שאין בה מומין גמורין שפוסל אפי' בכהן וא"כ לא יזיק לה מום זה אפי' באשה אפילו את מחמיר באשה דהא ראה ונתפייס ממילא בנרא' תמיד סבירא לן דאפי' אמר ע"מ שאין עליה (נדרים) (צ"ל מומין) מקודשת כנ"ל נכון לדעת הרמב"ם והטור כתב דשומא שיש בה שער או גדולה פוסל אפי' בכל הגוף אפי' בכן ופי' הרמב"ם מסתבר טפי כתב ב"י בשם הרשב"ץ אשה המשתנת במטה אין זה ממומין הפסולים בנשים שלא נזכר בגמ' כלל ול"ד לריח רע וזיע דהנך שאני שהם דבוקים בה בשעת תשמיש כו' ואפי' לאותם שדנים שזה מום מ"מ כיון שגדלה עם אחותו ידע ונתפייס כו' והב"י חולק ע"ז דמום גדול הוא וק"ל דא"כ היה לו לתנא דברייתא דהוסיפו בנשים כו' במחשב גם (מו"ח זצללה"ה) (צ"ל מום זה הוה הוספה) ונ"ל לענין כתובה ודאי לא הפסידה אבל לכופו לדור עמה מחמת חרם דר"ג שנוהגים בו עכשיו אין זה בכלל ויכול לגרשה בע"כ כיון שיש בזה מחלוקת הדינים שנזכרים כאן בטור לענין נמצאו מומין באשה ולא נודע מתי נולדו כתבם בש"ע לקמן (סימן קי"ז):
(ד) בכהנים: עיין ברמב"ם הלכות ביאת מקדש פ"ח. ואשה המשתנת במטה תמיד. או מצורעת פסק הב"י דהוי מום. ובד"מ הניח בצ"ע ובט"ז כתב דצריך ליתן לה כתובה אבל יוכל לגרשה בע"כ אפי' בזמן הזה דאיכ' חרם ר"ג וע"ל סי' קי"ז ס"ה. ואיש המשתין במטה כתב בבאר שבע דף קי"ב ע"ב דלא הוי מום עיין בה"י. אם יש לה חטטין בראשה אם הם רבים מומין יחשבו ואם הם מעט מזער אפשר שדרך נשים כך ולא חשיב מום הראנ"ח ח"א סי' ק"ב.
(ה) ונתפייס: ויש להחמיר אפילו במומין שבגלוי דכל שלא נכנסה לרשות הבעל יש לומר שלא ראה. ב"ש. ע"ש שהעלה אם לא התנה כלל ונמצא בה מום אחר השידוכין יוכל לבטל השידוך ופטור בלא קנס דהא אם נמצא אחר הנשואין א"צ ליתן לה הכתובה א"כ אחר השידוכין פטור בלא קנס.
(ו) נראית: דוקא בשומא קטנה ואין בה שער אין מום כשאינה נראית אבל שומא גדולה כאיסר או אם יש בה שער אפי' אינה נראית הוי מום. וכן צלקת אפילו אינה נראה. אבל הרמב"ם כתב דשומא לא הוי מום רק בעור הפנים ח"מ ב"ש.
(ז) וריח הפה: וכן זיעה וקול עבה אפשר לה להזהר בשעה קטנה כל זמן היותה במרחץ ח"מ ב"ש.