שולחן ערוך אבן העזר לט א


שולחן ערוך

המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים, ונמצא עליה אחד משלשה נדרים אלו שדרך בני אדם להקפיד עליהם: שלא תאכל בשר, או שלא תשתה יין, או שלא תתקשט במיני צבעונים, אינה מקודשת. ואינה צריכה גט (טור).

והוא הדין לנדרים שבינו לבינה דהוי בכלל נדרים שדרך בני אדם להקפיד עליהם. נמצא עליה נדר חוץ מאלו, אף על פי שהוא אומר: מקפיד אני אפלו על זה, הרי זו מקדשת. ואם אמר לה: על מנת שאין עליך כל נדר, אפלו נמצא שנדרה שלא תאכל חרובין, אינה מקדשת. ויש מי שאומר שחוששין שמא תלך אצל חכם ויתיר לה ולכן אסורה להנשא בלא גט:

מפרשים

חלקת מחוקק

(א) וה"ה לנדרים שבינו לבינה:    לאו כל נדרים שבינו לבינה המבוארי' ביורה דעה סי' רל"ד הוי קפיד' כמו דאין כל עינוי נפש הוי קפיד' אלא דברים גדולים כגון נטולה אני מן היהודים וכיוצ' בזה שדרך רוב בני אדם להקפיד בהם וכ"כ הר"ן ועיין מ"ש בסמוך בשם הד"מ:


(ב) שחוששין שמא תלך אצל חכם:    היש מי שאומר הוא בירושלמי לחד מ"ד (הביאו הר"ן בפ' המדיר דף תק"ו ע"א וז"ל ונמצ' עליה נדרים אינה מקודשת אית תנא תני מותרת לינשא בלא גט ואית תנא תני אסורה לינשא בלא גט שלא תלך אצל חכם ותתיר את נדרה וקדושין חלין למפרע ונמצא בניה באין לידי ממזרות לפום כן אסורה לינשא בלא גט) וכבר פסקו הפוסקים הרשב"א והר"ן כמ"ד אין חוששין דלא חיישינן שמא תתקלקל עצמה וכן פסק לקמן סי' קמ"ג דכל תנאי שהוא בידה והוא בשב ואל תעשה לא חיישינן שמא תעבור עליו וא"כ איך פסק כאן דצריכה גט שמא תקלקל עצמה ובאמת הייתי יכול לפרש דלאו בדידה עסקינן אלא לפני זה כתב דהיכ' דהתנה ע"מ שאין עליה נדרים או כל נדר דאינה מקודשת וממיל' מותר בקרובותיה ע"כ כתב דבירושלמי הסכימו שני מ"ד שאם תלך אצל חכם יועיל ההיתר ע"כ אסור בקרובותיה אבל מה שהגי' מהרמ"א ולכן אסורה להנשא בלא גט זה ודאי קשה דלמה נחוש שהיא תקלקל עצמה ולא כ' הר"ן שיש לחוש לדברי האוסר כירושלמי אלא שיש היתר לנדרי' אף לאחר שנודע לבעל וטוב הי' להגיה היש מי שאומר בסעיף ב' אחר זה שכתב בד"א שהתירה חכם קודם וכו' אבל אם נודעו וכו' והוא דעת התוספות וע"ז הי' ראוי להביא דעת הירושלמי שמועיל ההיתר אף אחר שנודע ואם הלכה אצל חכם מקודשת אבל אם נשאת אין חוששין שמא תלך שבודאי לא תקלקל עצמה וכמ"ש:

בית שמואל

(א) אחד מג' נדרים:    אף על גב בנדרה תחתיו יכול להפר כל שקצת עינוי נפש הוא לפי שאינו בדין שתה' נודרת תחתיו אבל בנדרה קודם שתב' לרשותו אינו מקפיד אלא בדברים שהיא מתענה בהם הרבה ומתגנה עליו הר"ן:


(ב) אינה מקודשת:    ואם רוצה למחול מבואר בסי' הקודם דחלין הקדושין למפרע ואין צריך קדושין אחרים ומ"ש בסי' ס' דצריך לקדשה מחדש בקדושי טעות איירי בטעות אחר או איירי בקפיד כששמע תו לא מהני מחילה כמ"ש שם בשם הר"ן:


(ג) וה"ה לנדרים שבינו לבינה:    כ' בח"מ לאו כל הנדרים שבינו לבינה המבוארים ביורה דעה סי' רל"ד אלא דברים גדולים כגון נטולה אני מן היהודים וכיוצ' בזה שדרך רוב בני אדם להקפיד בהם וכ"כ הר"ן:


(ד) ויש מי שאומר וכו':    בירו' אי' פלוגת' בזה ופסקו הרשב"א והר"ן דמותרת להנש' ואין חוששין שמא תלך להתיר לה דאין מקלקלה על נפשה ולעשות בניה ממזרים ורי"ו פסק לחומר' דחיישינן שמא תלך להתיר אף על גב לקמן סי' קמ"ג אי' בתנאי שב ואל תעשה ל"ח שתעבור על התנאי, כי בודאי ל"ח שתעבור על התנאי לקלקלה על נפשה אלא כאן חיישינן שמא לא תרצה שתהא הנדר עליה כל ימיה ותלך להתיר לה הנדר דמזה יבוא הקלקול אף שאין כוונתו לקלקל רק כוונתו לשם מצוה ולא כח"מ שנכנס בדוחקים, מיהו קשה ע"כ חשש זה קודם שידע הבעל דיש עליה נדרים דהא אח"כ לא מהני היתר חכם כמ"ש בסמוך א"כ למה לי הטעם שתלך לחכם ת"ל שמא ימחל הבעל ולא יקפיד ואז הקידושין חלין למפרע כמ"ש בסי' הקודם דיכול למחול אפילו על התנאי שאין ממון ואפשר מהאי טעמ' דייק הר"ן דירושלמי חולק על תו' וס"ל לירושל' אפילו אחר ידיעת הבעל מהני היתר החכם לפ"ז איירי הירושלמי אף שידע הבעל מ"ה צריך הטעם שמא תלך להתיר מיהו ברי"ו משמע להדי' דס"ל דלא פליג הירושלמי על תוס' וירושלמי איירי דלא ידע הבעל ומ"מ ל"ח שמא לא יקפיד דמסתמ' דרך להקפיד והתנה בפירוש גם לא חיישינן שמא ימחול בכוון לקלקל אותם:


באר היטב

(א) מקודשת:    ואם רוצה למחול חלין הקדושין למפרע וא"צ קדושין אחרים עיין ב"ש.


(ב) לבינה:    לאו כל הנדרים שבינו לבינה המבוארים ביורה דעה סי' רל"ד אלא דברים גדולים כגון נטולה אני מן היהודים וכיוצא בהם שדרך רוב בני אדם להקפיד בהם ח"מ והר"ן.







▲ חזור לראש