שולחן ערוך אבן העזר כט ז
<< · שולחן ערוך אבן העזר · כט · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
האומר לאשה: "הרי את מקודשת לי בק' דינרים", ונתן לה אפילו דינר אחד, הרי זו מקודשת משלקחה הדינר, והוא ישלים לה השאר, שזה כמו שאמר: "הרי את מקודשת לי בדינר זה על מנת שאתן לך ר' זוז", שהיא מקודשת לו מעכשיו. והוא הדין אם חסר דינר אחד או שהיה רע (הרא"ש והרמב"ן), ויש חולקין (הרשב"א). במה דברים אמורים? כשאמר לה "בק' דינרין" סתם; אבל אם פירש ואמר לה: "הרי את מקודשת לי בק' דינרין אלו", והתחיל למנות לתוך ידה, ויש אומרים דבחדא מינייהו, כגון שאמר "ק' דינרין אלו" או שמתחיל למנות (הרא"ש והטור), אינה מקודשת עד שישלים לה, ואפילו בדינר האחרון שניהם יכולים לחזור זה בזה; אלא אם כן אמר לה: "דינר החסר יהא עלי במלוה" ונתרצתה. וכן אם נמצא מנה חסר דינר, או נמצא מהם דינר נחושת ולא הכירה בו תחילה, אינה מקודשת ויכולין לחזור בהן (דעת רש"י) (ויש אומרים דאפילו בלא חזרה אינה מקודשת (הר"ן פ"ק דקדושין) עד שיאמר לה אחר כך "התקדשי בזה" ושתקה). ואם יכולה להוציא על ידי הדחק, הרי זו מקודשת:
מפרשים
חלקת מחוקק
(י) ונתן לה אפילו דינר א': זה הוא לשון הרמב"ם פ"ו מה"א ומדכתב אפילו משמע דכ"ש אם נתן לה צ"ט ולא אמרינן מנה חסר דינר כסיפא לה למתבעי' והיא דעת הרמב"ן והרא"ש שהביא הרב בהג"ה בסמוך ודלא כהרשב"א החולק וכן דקדק המ"מ ומדברי הרמב"ם:
(יא) והוא ישלים לה השאר: כלו' ואם לא ישלים אינה מקודשת כמו שאמר ע"מ ומיהו לקמן בסי' ל"ח סעיף ג' כתב דיש חולקין דגם בע"מ צריך תנאי כפול:
(יב) ויש חולקין: כבר כתבתי טעמו דס"ל כת"ק (בקדושין דף ח') דמחלק בין מנה חסר דינר דכסיפא לה למתבעי' ובין ההיא דר' אליעזר דחסר צ"ט דלא כסיפ' למתבעיה:
(יג) בק' דינרים אלו: כך היא סוגית הגמ' (בקדושין דף ח' ע"א) אמר ר' אלעזר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודש' וישלים המותר ומקשה אדר' אלעזר מההיא ברייתא התקדשי לי במנה והיה מונה והולך ורצה א' מהן לחזור אפילו בדינר האחרון הרשות בידו הכא במאי עסקינן דאמר במנה זו דדעתה אכולה ופריך מדסיפ' במנה זו דקתני התקדשי לי במנה זו ונמצ' מנה חסר דינר אינה מקודשת מכלל דריש' במנה סתם ומשני ריש' וסיפא במנה זו ופירושי קמפרש רצה א' מהן לחזור אפי' בדינר האחרון הרשות בידו כיצד דאמר לה במנה זו רב אשי אמר לעולם ריש' במנ' סתם ומונה והולך שאני כיון דחזיתיה מונה והולך דעתה אכול' עכ"ל הגמ' והנה דברי הרב בכאן הועתקו מלשון הרמב"ם פ"ז מה"א דין י"ז ומשמעו' לשונו דאף אם לא היה מונה והולך רק אמר סתם התקדשי לי במנה זו ונתן לה בבת אחת ואחר כך נמצ' חסר דינר ג"כ אינה מקודשת והיינו סיפא דבריית' והריש' והסיפ' במנה זו מיירי וכדמסיק בגמ' ודלא כאוקימת' דרב אשי וכמ"ש המ"מ דנתבאר מדברי הרמב"ם שאין הלכה כאוקימת' דרב אשי והטעם כו' ע"ש והיינו התוספת' שהעתיק הרי"ף אבל במונה והולך במנה סתם לא הוי כמנה זה ודלא כרב אשי נמצ' לדעת הרי"ף והרמב"ם העיקר תלוי באומר מנה זה ומונה והולך דנקט משום דבעי למתני דשניהם יכולים לחזור בדינר האחרון (אבל הרא"ש והטור פסקו כאוקימת' דרב אשי ואפילו במנה סתם ומונה והולך וכדבסמוך בהג"ה) ואם כן הא דכתב הרב בהג"ה די"א דבחד' סגי כגון שאומר מאה דינרין אלו דמשמע לפי דעה הראשונה בעי תרווייהו וכן הוא בד"מ בהדי' וזה אינו מדוקדק:
(יד) דינר החסר יהא עלי במלוה ונתרצת': דין זה פשוט אם נתרצת' ואמרה ודאי מקודשת דסבר' וקבלה להתקדש בצ"ט דינר שנתן לה במזומן ובתנאי שישלים לה הדינר מלוה ודמי להא דאמרינן המקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה דמקודשת (כמבואר בסי' שלפני זה בסעיף י"ד) אבל אם הי' שתקת כשאמר דינר החסר יהא עלי במלוה בזה אפשר לומר דהיא לא נתרצית דכסיפ' לה למתבעיה וחזר הדין למה שנתבאר למעלה בסעיף שלפני זה דיש חולקין ובאמר התקדשי לי במנה ונתן לה צ"ט ובטור לא כתב ונתרצית אפשר משום דס"ל כדעת הרא"ש דפסק כמ"ד דלא כסיפ' למתבעיה ואם כן קשה על הרב הב"י מאחר דסתם כבר כדעת הרמב"ם (כמו שנתבאר לעיל בס"ק י') שהוא כדעת הרא"ש דאין חילוק בין צ"ט דינר לדינר א' למה כתב כאן ונתרצית:
(טו) ויכולים לחזור בהן: מלשון זה משמע דאף דהיא מרוצה להתקדש בחסר דינר יכול הוא לחזור ולומר במנה זו אמרתי ומנה אין כאן ואין היא יכולה לומר הרי הוא כאלו התקבלתי הכל ומ"מ הדבר צריך תלמוד:
(טז) עד שיאמר לה אח"כ התקדשי בזה ושתקה: י"ל אם שתיקה מהני דהא מאחר דאין הקדושין נגמרים עד דינר האחרון אם כן כל מאי דאת' לידה אינו רק פקדון ושתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום הוא דבמאי גילת' דעתה שהיא מרוצה לקדושין אלו וכמו שנתבאר לעיל סימן ך"ח סעיף ד' וה' ובטור כתב בשם הרמ"ה דהוי ספק קדושין:
בית שמואל
(יב) ע"מ שאתן: ואם לא נתן השאר בטילים הקדושין אף על גב דלא הזכיר שום תנאי הוי כאלו התנה תנאי וכפל כ"כ הרא"ש ור"י ואישתמטא לח"מ:
(יג) וה"ה אם חסר דינר: ע' פ"ב דקדושין שם ברש"י והר"ן משמע דוק' אם קיבל עליו המקדש למלוה ואם לא קיבל לא הוי קדושין ולרמב"ן ושאר פוסקים אפילו לא קיבל מקודשת וכ"מ מרמב"ם וכן מדייק המגיד מדבריו ורשב"א ס"ל אפילו אם אמר תהא עלי כמלוה לא הוי קדושין משום דכסיפא לה למתבעיה כיון שחסר רק דינר א':
(יד) והתחיל למנות: כ"כ הרמב"ם מיהו נראה אף לרמב"ם אין קפידא בזה אלא העיקר הוא במה שאמר ק' דינרים אלו וכ"כ בח"מ וי"א שהבי' בהג"ה פליגי וס"ל אם התחיל למנות הוי כאלו אמר אלו והפלוגת' שהביא בסמוך בחסר דינר איירי שנתן לה צ"ט דינר בפ"א:
(טו) אא"כ אמר לה דינר החסר: זה לשון הרמב"ם ש"מ מ"ש אפילו בדינר האחרון איירי כשחסר ומ"מ כתב שניהם יכולים לחזור ש"מ דס"ל כשיטות רש"י דוק' אם חסרו הקדושין בטילים:
(טז) ונתרצתה: נראה דאם לא נתרצתה אלא שתקה י"ל על דיבורו הראשון היא סמכה שאמר מנה זו ועדיין יכולה לחזור מ"ה בעי' ריצוי שלה, ולכאורה נראה לשיטו' הפוסקים דס"ל הקדושין בטילים מעצמו לא מהני ריצוי שלה כשאומר הדינר יהא עלי מלוה דהא הקדושין כבר נתבטל אא"כ כשאומר מחדש תתקדש לי והיא אמרה הן והרמ"ה שהביא הטור שכתב אם אמר התקדשי לי בו ושתקה הוי ס"ק ס"ל נמי כשיטו' הפוסקים דקדושין אינן בטילין אלא יכולה לחזור מ"ה הוי ס"ק כששתקה די"ל דהיא מרוצה והוי קידושין משום דקדושין לא נתבטלו לא שייך לומר שתיקה אחר מ"מ וי"ל דעל דיבורו הראשון היא סומכת מ"ה הוי ס"ק ולא כרמ"א שכתב דשתיקה מהני אפילו לדעת הפוסקים דס"ל דקדושין בטלים בלא חזרה וכל זה דוק' כשאמר במנה זו אבל אם אמר מנה סתם וחסר דינר אפילו לשיטות הפוסקים דס"ל אם חסר דינר אינה מקודשת מ"מ אם אמר הדינר החסר יהא עלי מלוה מהני אפילו אם שתקה כי במנה סתם לא שייך לומר על דיבורו הראשון היא סומכת דהא אפילו לדיבורו הראשון אמר מנה סתם ויכול להשלים בזמן אחר לפ"ז צ"ל מ"ש בסמוך וכן אם נמצ' מנה חסר א' אף על גב בריש' נמי איירי בחסר אתי לאשמעי' אפילו לא מנה רק נתן לה הכל בפ"א ונמצ' חסר כי עיקר קפיד' הוא מ"ש מנה אלו כמ"ש בסמוך, וח"מ הבין מ"ש ונתרצית משום דכסיפ' למתבע והקשה שם מה שהקשה ולית' אלא אפילו אם לא כסיפ' למתבע מ"מ י"ל דאין רצונה להתקדש לו כשחסר דינר וכדעת הרמ"ה:
(יז) ולא הכירה: אבל אם הכירה אז סברה וקבלה וכן אם אמר לה תתקדש לי במנה וניכר שאינו מנה סברה וקבלה כ"כ הר"ן:
(יח) ויכולים לחזור: כן הוא בש"ס משמע אפילו אם היא מרוצה יכול הוא לחזור וע' במגיד פט"ז ה"מ וחושן המשפט ריש סימן רל"ב אם קונה שק של אגוזים ואמר ליה דיש בו סאה ונמנ' חסר יכול הלוקח לחזור אף על גב המוכר רוצה להשלים לו ונלמד מקדושי האשה אם אמר מנה זו ונמצ' חסר המגיד ומה שחוזר הלוקח הוי כמו חזרת האשה:
(יט) ושתקה: דברי הרב רמ"א תמוה דהא הרמ"ה כתב בזה להדיא דהוי ספק קידושין משום די"ל על דבריו הראשונים היא סומכ' ואפשר דה"ק אמר אח"כ התקדשי בזה ושתקה אז יש חשש קידושין כיון דקבלה בתחלה בתורת קידושין ועדיין בעין אבל אם לא אמר לא הוי חשש קידושין כלל, מיהו קשה כיון דקדושין בטילים והוי כפקדון בידה מה מהני שתיקה שלה והרמ"ה דכתב דהוי ס"ק ס"ל כהני פוסקים דאין בטילים הקדושין כמו שכתב בסמוך:
(כ) ה"ז מקודשת: ויחליף כן אית' בש"ס וכ"כ הרמב"ם וכתב הר"ן דחייב להחליף מיהו אין עיכוב בקדושין אם לא החליף:
ט"ז - טורי זהב
מקודשת משלקחה הדינר שזהו כמי שאמר ה"א מקודשת בדינר זה על מנת שאשלים לך עד מנה וכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי:
וה"ה אם חסר דינר כו' דגם בזה אמרינן ישלים אותו והיא מקודשת והיש חולקים ס"ל דדוקא בנותן דינר אמרי' דישלים דהיא אינה כסיפא למתב' צ"ט דינר אבל אם חסר דינר אחד היא כסיפ' לתבוע דינר אחד ע"כ אינה מקודשת:
וי"א דאפי' בלא חזרה כו' דממילא בטלו הקידושין כיון שאמר מנה זה ואין מנה במילואו לא מהני מה שישלים:
ואם יכולה להוציאו כו' בטור סיים ואם אין יכולה להוציא אינה מקודשת וכתב רמ"ה ואם אמר בתר הכי התקדשי לי בו ושתקה הוי ספק קידושין ופי' ב"י משום די"ל כיון ששתקה הוי מתרצית להתקדש בו כמו שהוא ואיכא למימר דבריו הראשונים שאמר לה במנה דמשמע מנה יפה שאין בו שום דינר רע והא דשתק' לפי שאינ' וששת להשיבו דבר עכ"ל ותימ' לי הא הוי שתיקה לאחר מתן מעות ולאו כלום הוא כדאיתא סי' כ"ח סעיף ד' גבי פקדון ותו הא צריך לחזור וליטול ממנה כדאיתא סי' כ"ח סעיף ג' בהג"ה במקום דלא הוי קידושין וצ"ע:
באר היטב
(י) דינר: לרש"י ור"ן והרא"ש משמע דוקא אם קיבל עליו המקדש למלוה. ואם לא קיבל לא הוי קידושין. ולרמב"ן ושאר פוסקים אפי' לא קיבל מקודשת וכ"מ מרמב"ם. והרשב"א ס"ל אפילו אם אמר תהא עלי במלוה לא הוי קידושין משום דכסיפא לה למיתבעי' כיון שחסר רק דינר א'. ומ"ש ויש חולקין הוא דעת הרשב"א. ויש לתמוה על הרב רמ"א שהגיה וכתב או רע דמשמע דיש חולקים גם אנמצא רע וכך הבין בעל הלבוש. הלא נמצא רע מפורש בפ"ק דקדושין אליבא דכ"ע מקודשת ואוקמא שם כגון דנפיק ע"י הדחק לכן נ"ל דתיבת או רע צריך להיות למטה אצל דינר נחושת וכן הוא בטור דינר רע או של נחושת וכ"כ נחלת צבי עיין ב"י וב"ח.
(יא) ידה: כ"כ הרמב"ם. מיהו נראה אף להרמב"ם אין קפידא בזה אלא העיקר הוא במה שאמר ק' דינרים אלו ח"מ ב"ש. וי"א שהביא בהג"ה פליגי וס"ל אם התחיל למנות הוי כאלו אמר אלו. והפלוגתא שהביא בסמוך בחסר דינר איירי שנתן לה צ"ט דינר בפעם א'. היה בידו יו"ד זהובים וא"ל תרצי להתקדש באלו והיא השיבה תנם ע"ג קרקע ונתן הוא דינר א' על גבי קרקע ונטלתו אינה מקודשת עד שישלים העשרה ואם חזרה קודם שיטלם אינה מקודשת רשד"ם חא"ה סי' ח'.
(יב) בהן: משמע אפילו אם היא מרוצה יכול הוא לחזור עיין מ"מ פט"ו מה"מ. ובש"ע חושן משפט סי' רל"ב ועיין בה"י.
(יג) מקודשת: ויחליף כ"ה בש"ס וכ"כ הרמב"ם. מיהו אין עיכוב בקדושין אם לא החליף הר"ן.