שולחן ערוך אבן העזר כה ב

ולא יקל ראשו עם אשתו, ולא ינבל פיו בדברי הבאי אפילו בינו לבינה. הרי הכתוב אומר: "מגיד לאדם מה שיחו" (עמוס ד יג), אמרו חז"ל (חגיגה ה ב): אפילו שיחה קלה שבין אדם לאשתו עתיד ליתן עליה את הדין. ולא יספר עמה בשעת תשמיש ולא קודם לכן, כדי שלא יתן דעתו באשה אחרת, ואם סיפר עמה ושימש מיד, עליו נאמר: "מגיד לאדם מה שיחו". אבל בענייני תשמיש יכול לספר עמה כדי להרבות תאותו, או אם היה לו כעס עמה וצריך לרצותה שתתפייס, יכול לספר עמה כדי לרצותה:

הגה: ויכול לעשות עם אשתו מה שירצה, בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה או דרך איברים, ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה (טור). ויש מקילין ואומרים שמותר שלא כדרכה אפילו אם הוציא זרע, אם עושה באקראי ואינו רגיל בכך (גם זה טור בשם ר"י). ואף על פי שמותר בכל אלה, כל המקדש עצמו במותר לו קדוש יאמרו לו (דברי הרב).

ולא ירבה בתשמיש להיות מצוי אצלה תמיד, שדבר זה פגום הוא מאד ומעשה בורות הוא, אלא כל הממעט בתשמיש הרי זה משובח, ובלבד שלא יבטל עונה אלא מדעת אשתו. ואף כשישמש בשעת העונה, לא יכוין להנאתו, אלא כאדם הפורע חובו שהוא חייב בעונתה, ולקיים מצות בוראו בפריה ורביה, ושיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימי מצוות בישראל. ולא יבעול אלא מרצונה, ואם אינה מרוצה יפייסנה עד שתתרצה. ויהיה צנוע מאד בשעת תשמיש, ולא ישמש בפני שום מין אדם אפילו קטן, אלא אם כן הוא תינוק שאינו יודע לדבר:

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(ב) אפי' אם מוציא זרע: עיין בב"י שכתב ודבר קשה הוא להתיר להכשל בהוצאת זרע לבטלה אפילו באקראי ושומר נפשו ירחק מזה ומכיוצא בו:

(ג) בפני שום מין אדם: כלומר אפילו בפני עבדים אף על פי שהם עם דומין לחמור כדאית' בגמ':

בית שמואל

עריכה

(א) ומנשק בכל אבר: ל"ד כל אבר דהא באותו מקום אסור כמ"ש בש"ס וכ"כ הראב"ד והטור:

(ב) אפילו אם מוציא זרע: ואם נמצא דם בעד של אשה ויש ספק אם הדם ממנה או ממנו נראה לכאורה דמותר לאיש להוציא הזרע כדי לברר אם הדם ממנו הוא דהא אין איסור לשמש ולהוציא זרע גם יש להביא ראיה מש"ס פרק הערל דאי' שם אם ניקב הגיד בדקינן אם נתרפא ומניחים ביה פוקרא כדי שיוציא זרע, ויש לדחות וצ"ע:

(ג) ואינו רגיל: אבל רגיל אפילו אינו מוצי' זרע אסור לשמש שלא כדרכו כדי שלא יבא לידי הוצאת זרע:

(ד) ולא ישמש בפני שום מין אדם: אפילו עבדים אף על פי שהם עם הדומה לחמור ולא מהני הפסק מחיצה טור ודוקא כשהוא נעור אסור אבל אם הוא ישן מותר וכ"כ בט"ז אם הוא בענין שאינו מרגיש בתשמיש מועיל הפסק מחיצה:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

בפני שום מין אדם כתב הטור ומסתברא דלא מהני הפסקת מחיצות י' אע"ג גבי ס"ת מהני הכא כיון דמשום ציעות הוא לא מהני וכתב ב"י הסבר' הפוכה דבמחיצה י' הרי הוא מוצנע ושמ' דמ"מ מרגיש הוא בשעה שהלה משמש אין זה צניעות ומבין שניהם נלמד דאם הוא בענין שאינו מרגיש בתשמיש שלהם מועיל מחיצ' י' בטור הבי' בשם הראב"ד דקשה במה שאמרו במעש' דאימ' שלום אשת ר' אליעזר שאמרה על בעלה שהיה מקצר בתשמיש עמה הא איתק שדרשו חז"ל על פסוק שכר פרי הבטן בשכר שמשהין עצמם על הבטן כדי שיזרעו נשותיהן תחלה ה"ל בנים זכרים ותירץ כי כל לבבות דורש ' וכל המעשים לש"ש חשובים מי שיודע שיוכל להשהות עצמו ולא יבא לידי מחשב' אחרת הקב"ה נותן לו שכרו ומי שאינו בטוח בזה וממהר כדי להנצל מחט' הקב"ה נותן לו ג"כ שכרו. ודכוותיה מצינו שכתב הרמב"ם על פסוק בכל דרכיך דעיהו דהיינו מי שאוכל ושותה ומעדן נפשו כדי שיהיה ברי וחזק לעבודת השי"ת יש לו שכר כמו שמתענה ודברים אלו אסמכת' אקר' שוא לכם משכימי קום כולי דהיינו שיש ת"ח מנדרין שינה מעיניהם ועוסקים בתורה הרבה ויש ת"ח שישינים הרבה כדי שיהיה להם כח החזק וזריזות לב לעסוק בתורה ובאמת יכול ללמוד בשעה א' מה שזה מצטער ועוסק בשני שעות ובודאי שניהם יש לכם שכר בשוה ע"כ אמר שוא לכם דהיינו בחנם לכם שאתם מצטערים ומשכימים בבוקר ומאחרי שבת בליל' וממעטים שנתם זה בחנם כי כן יתן ה' לידידו שינה דהיינו מי שישן הרבה כדי שיחזק מוחו בתורה נותן לו הקב"ה חלקו בתורה כמו אותו שממעט בשינה ומצטער עצמו כי הכל הולך אחר המחשבה ומבי' הפסוק ראיה ע"ז הנה נחל' ה' בנים דהיינו מי שזוכה לבנים הוא שכר פרי הבטן דהיינו שמשהין עצמן ומצינו ג"כ להיפך כקושייתו של הראב"ד אלא ודאי כתירוץ הראב"ד דכל לבבות דורש ה' ה"נ בזה כנלע"ד נכון:

באר היטב

עריכה

(א) שירצה: ל"ד כל אבר דהא באותו מקום אסור כמ"ש בש"ס.

(ב) באקראי: ודבר קשה הוא להתיר להכשיל בהוצאות ש"ז אפילו באקראי ושומר נפשו ירחק מזה. עב"י ובבד"ה עב"ש. אם נמצ' דם בעד של אשה ויש ספק אם הדם ממנה או ממנו. אם מותר לאיש להוצי' הזרע כדי לברר אם הדם ממנו הוא עב"ש סק"ב.

(ג) בעונתה: מי שאינו יוכל להזדקק עם אשתו. עיין בס"ח סי' ש"צ.

(ד) אדם: אפילו עבדים אע"פ שהן עם הדומה לחמור. ולא מהני הפסק מחיצה ודוק' כשהוא נעור אסור אבל אם הוא ישן מותר וכ"כ ט"ז אם הוא בענין שאינו מרגיש בתשמיש מועיל הפסקת מחיצה ב"ש.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}