שולחן ערוך אבן העזר כב ה
<< · שולחן ערוך אבן העזר · כב · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
לא תתייחד אשה אחת, אפילו עם אנשים הרבה, חעד שתהיה אשתו של אחד מהם. וכן לא יתייחד איש אחד, אפילו עם נשים הרבה: הגה - וי"א דאשה אחת מתייחדת עם שני אנשים כשרים, אם הוא בעיר (טור בשם הרא"ש). וסתם אנשים, כשרים הם (ר"ן פ"י יוחסין). אבל אם הם פרוצים, אפילו עם י' אסור. וכל זה בעיר, טאבל בשדה, או בלילה אפילו בעיר, בעינן שלשה. (ב"י בשם הראב"ד) אפילו בכשרים (גם זה טור בשם הרא"ש). ויש מתירין איש אחד עם נשים הרבה, יאם אין עסקו עם הנשים (טור בשם רש"י):
מפרשים
(ז) לא תתיחד אשה אחת אפילו עם אנשים הרבה: הטעם דבגמ' בקדושין דף פ"א ע"א מסיק כל שאינן כשרים כגון רב חנינא בר פפי וחביריו אפי' י' כשרים אסורה להתייחד עמהם ועיין בר"ן והא דנקט אשה אחת יש להסתפק אם דוקא אשה אחת אבל שתי נשים עם שני אנשים רבים מיקרי ושרי או אחת לאו דוק' וה"ה שתים ולא מיקרי רבים בפחות משלשה נשים ושלשה אנשים ועיין בב"ח:
(ח) ויש מתירין איש א' עם נשים הרבה וכו': כלו' עם שלשה נשים דמתני' (בקדושין דף פ' ע"ב לא אסרה רק להתייחד עם שתי נשים והתוס' שם דף פ"ב ע"א בד"ה לא יתייחד עם נשים) הקשו על רש"י מהא דאמרי' אנשים מבפנים ונשים בחוץ חוששין משום יחוד משמע דאפילו בהרבה נשים שייך יחוד וצריך לומר לדעת רש"י דמיירי במי שעסקו עם הנשים, ובב"ח חילק בין אם בתחלה מתייחד עם הרבה נשים דשרי ובין אם יכנס בהחבא בין הנשים ולא ידעו בו דאז אסור:
(ח) עד שתהיה אשתו של אחד מהם: ואז אשה זו בעלה משמרתה והיא לא תזנה אז השניה בושה ג"כ לזנות. ומזה נשמע דס"ל לרמב"ם שתי נשים אסורים להתיחד עם אנשים הרבה דאל"כ ת"ל אפילו אם אחת לאו אשת אחד מהם היא מותרת. לפ"ז נ"ל מ"ש אח"ז נשים הרבה עם אנשים הרבה מותר היינו ג' נשים מותר אבל שתי נשים אסור ועיין בפרישה מ"ש בשם מהרש"ל ועיין ב"ח. ואשה אחת עם אנשים הרבה ואחד מהם הוא בעלה מותר דהא בעלה משמר אותה וכן איש אחד עם נשים רבות מותר כשאשתו עמו. גם נשמע מהרמב"ם דס"ל סתם אנשים לא מחזיקים אותם לכשירים דהא כתב עם אנשים הרבה אסור:
(ט) אבל בשדה או בלילה: הטעם הוא בשדה שמא יצטרך אחד לנקביו ילך ממנה ותשאר היא עם אחד. וכתב בד"מ בשם רי"ו דוקא כשילכו עמה לשמור אותה אז לא ילכו שניהם ממנה וישאר אחד עמה אבל אם אין הולכים עמה לשמור מותר דאם יצטרך א' לנקביו ילך גם השני עמו ותשאר היא לבדה. אבל לא חיישינן שמא ישאר א' עמה דהא בכשרים איירי ולא יעבור במזיד. ובלילה אסורים להתייחד משום דחיישינן שמא ישן א' מהם וישאר השני עמה אע"ג דאפשר לו להקיץ את חבירו מ"מ בינו לבינו מתיחד עמה מיהו הראב"ד לא ס"ל כן דהא כתב שמא ישן א' והשני יעשה איסור ויבא עליה לפ"ז בדרך אסור אפי' אם אין הולכים לשמור אותה מיהו קשה למה חיישינן שיעשה במזיד איסור דהא בכשרים איירי ואפשר ליישב קצת. וכתב בפרישה מזה נתפשט המנהג דהנשים לוקחים עמהן תינוק או תינוקות ונוסעים עם העגלון ערל משום כשתצטרך היא או התינוק לנקביו תלך היא עם התינוק. וב"ח כתב בשם מהרש"ל דאסור וכן משמע מדברי הש"ע דאין לסמוך על סברת רי"ו מדהשמיט דעתו כאן בש"ע:
(י) אם כי לדעת רש"י מי שעסקיו עם הנשים גרע טפי ואסור להתיחד אפילו עם נשים רבים ותוס' ס"ל אפילו אם אשתו עמו אסור להתיחד כיון שעסקיו עם הנשים אבל הרמב"ם ס"ל מי שעסקיו עם הנשים עדיף טפי והיינו מ"ש בסעיף ז' ואפילו איש שעסקיו עם הנשים אסור להתיחד כלומר דה"א דמותר להתיחד הואיל ועסקיו עם הנשים קמ"ל:
(ב) אפילו עם אנשים הרבה. במשנה אמרינן דבזה אין איסור יחוד דדוקא בנשים אפילו הרבה יש איסור דדעתן קלות אבל לא באנשים אלא דאמר רב דמשנתינו דוק' בכשרים אבל בפריצות אפילו י' לא מהני ואמר רב עוד דכשרים היינו דוק' כגון רב חנינא וחבריו ע"כ כתב הרמב"ם בזה לאיסור כי אין בינינו כשרים כל כך והי"א דמתיר בכשרים ס"ל דרב לא אמר כן להחמיר אלא דלא רצה ליטול עליו שם כשרים מחמת ענוה אבל באמת אפילו סתם בני אדם מקרי כשרים לענין זה דהא בסיפ' לא מחמיר אלא בפריצים משמע מפורסמים לפריצים ממילא בסתם הוה בכלל כשרים כנלע"ד:
(ג) עד שתהיה אשתו כו' זהו לשון הרמב"ם וכתב רש"ל מ"כ יש כאן ב' נשים ואפ"ה לא שרי אא"כ אשתו עמו וא"כ מ"ש אח"כ ונשים הרבה עם אנשים הרבה אין חוששין משום יחוד צ"ל דבג' נשים איירי וכן הוא במ"מ אבל בסמ"ג כ' ג"כ כזה והוא כ' להדי' אח"כ אף שאיש א' לא יתייחד עם ב' נשים עם ג' שרי א"כ אי איירי בג' נשים אפילו איש א' שרי וצ"ל דמ"ש אח"כ אשתו של א' מהם דשם לא חשיב ליה כמו נשים הרבה עם אנשים הרבה דהאי איש עם אשתו חשיב' כמאן דלית' לגבי אינך וכמו שהשיג הטור כאן אלא כשיש ב' נשים שאין להם אנשים ביניהם אז היא שרי טפי לכ"ע נ"ל עכ"ל וגם מו"ח ז"ל כתב דרבותא יש באשתו שמותר. ולעד"נ שאין מקום כלל להך סברא דאיש ואשתו חשיבים כמאן דליתנהו מאיזה טעם נימא הכי דאדרבא אלו הוויין שומרים טפי כאן בכלל החשד ולמה יגרעו משאר אנשים ונשים שהם בכלל החשד ומה שהקשה ברמב"ם למה צריך דוקא אשתו עמו הא אפי' אשה אחרת שרי כיון שיש כאן ב' אנשים וב' נשים לק"מ דודאי ס"ל לרמב"ם דב' נשים וב' אנשים נמי בכלל אנשים ונשים הרבה דקאמר בסיפא להתיר אלא דכאן אומר איסור כולל דהיינו מה שהתחיל לומר לא תתייחד אשה אחת היינו עם איש א' אלא דאח"כ אמר אפי' עם אנשים הרבה והוא רוצה להורות להיתר אפי' באיש א' ואשה אחת ובזה לא מהני תוספות אשה אחרת מעלמא כיון דהתחיל באיש א' ע"כ קמ"ל בזה דאפי' עם איש א' יש היתר דהיינו באשתו עמו ואם הי' מסיים עד שתהא עוד אשה שם אפי' מעלמא ה"א דגם באיש אחד עמהם שרי וזה אינו וא"ל א"כ נטעה לומר דבאנשים הרבה אין היתר כ"א באשתו דוקא ולא באחרת דבזה סומך על מ"ש בסיפא דאנשים ונשים הרבה ובזה נכלל גם ב' אנשים וב' נשים דמקרי הרבה דאל"כ היה לו לכתוב אבל (אם) בשניהם ב' אסור אלא ודאי דגם ב' קרוים הרבה כנ"ל ברור וובחנם טרחו לתרץ קושיא הנ"ל כי אין כאן קושי' כלל בטור איתא שמי שעסקו עם נשים לא יתייחד עמהם משמע אם עסקו עם הנשים דבמשנה יש חומרא בעסקו עם הנשים לענין היחוד וא"כ צריך להיות בענין שלגבי אחר יש היתר ופי' רש"י דהיינו עם נשים הרבה דמותר באחר והתו' הקשו דהא אמרינן בסמך דאנשים בפנים ונשים בחוץ דאסור אפי' נשים הרבה לכן נ"ל דהחומרא היא דאפי' אשתו עמו דאסור ברוכל שעסקו עם הנשים אבל הרמב"ם ס"ל דנקט עסקו עם הנשים הוא לרבותא דאע"ג דהורגל עם נשים אסור ביחוד כ"ש אחר וזהו מ"ש כאן בסעיף ז':
(ד) נשים הרבה כו' מבואר בסמוך לעיל דאפי' שנים מקרי הרבה להרמב"ם:
(ו) הרבה: יש להסתפק אם דוק' אשה א' אבל שתי נשים עם שני אנשים רבים מיקרי ושרי או אחת ל"ד וה"ה שתים ולא מיקרי רבים בפחות משלשה נשים ושלשה אנשים ח"מ. וב"ש כתב דנשמע להרמב"ם דס"ל שתי נשים אסורות להתייחד עם אנשים הרבה דאל"כ למה ליה למיכתב עד שתהיה אשתו של א' מהם תיפוק אפי' אם אחת לאו אשת א' מהם היא מותר ע"ש. ואינו מוכרח די"ל דהרמב"ם הוצרך לכתוב זה מחמת אידך דין דאיש א' מותר להתייחד עם נשים הרבה אם אשתו עמו. וא"ל דא"כ ה"ל למכתוב אצ"ל דין הב' דאיש א' עם נשים הרבה. עב"ח ולק"מ ודו"ק: ועיין ברמב"ם ובכ"מ פכ"ב מהא"ב. ופרישה בשם מהרש"ל הביא כמ"ש הב"ש. ואשה א' עם אנשים הרבה וא' מהם הוא בעלה מותר דבעלה משמרה. איש א' עם נשים הרבה מותר כשאשתו עמו. ודוקא אשתו המותרת לו אבל חתן שפירסה אשתו נדה קודם שבעל אסור להתייחד עם הנשים אפילו שאשתו עמו מהרי"ט בחדושיו לכתובות וכ"כ כנה"ג. עב"ש.
(ז) בלילה: שמא יצטרך א' לנקביו וילך ממנה ותשאר היא עם א'. וכתב בד"מ בשם רי"ו דוק' כשילכו עמה לשמור אותה אז לא ילכו שניהם ממנה וישאר א' עמה אבל אם אין הולכים עמה לשמור מותר דאם יצטרך א' לנקביו ילך גם השני עמו ותשאר היא לבדה ול"ח שמא ישאר א' עמה דהא בכשרים איירי ולא יעבור במזיד. ובלילה אסורים להתייחד דחיישינן שמא ישן א' מהם וישאר השני עמה. וכתב בפרישה מזה נתפשט המנהג דהנשים לוקחים עמהם תינוק או תינוקות ונוסעים עם העגלון ערל משום כשתצטרך היא או התינוק לנקביו תלך היא עם התינוק. אבל ב"ח בשם מהרש"ל כתב דאסור דלא שרי בקטנה אלא לגבי יחוד בית בעיר אבל ביחוד דרך לא שרי ע"ש וכ"כ בה"י ע"ש ועיין מהר"ם פדוואה סי' כ"ו.