שולחן ערוך אבן העזר ז י


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

עיר שבא במצור ונכבשה, אם היו כותים מקיפים את העיר מכל רוחותיה כדי שלא תמלט אשה אחת עד שיראו אותה ותיעשה ברשותם, הרי כל הנשים שבתוכה פסולות כשבויות, שמא נבעלו לכותים, אלא מי שהיתה מג' שנים ולמטה. ואם היה אפשר שתמלט אשה ולא ידעו בה, או שהיה בעיר מחבואה אחת, אפילו אינה מחזקת אלא אשה אחת, הרי זו מצלת הכל. כיצד מצלת? שכל אשה שאמרה "טהורה אני" – נאמנת ואע"פ שאין לה עד, מתוך שיכולה לומר: "נמלטתי כשנכבשה העיר", או "במחבואה הייתי ונצלתי", נאמנת לומר: "לא נמלטתי ולא נחבאתי ולא נטמאתי".

במה דברים אמורים? בגדוד של אותה מלכות, שהם מתיישבין בעיר ואין יראים, לפיכך חוששין להם שמא בעלו. אבל גדוד של מלכות אחרת שפשט ושטף ועבר, לא נאסרו הנשים, מפני שאין להם פנאי לבעול, שהם עוסקים בשלל ובורחים להם. ואם שבו נשים ונעשו ברשותן, אע"פ שרדפו אחריהם ישראל והצילו אותם מידם, הרי הן אסורות. ויש חולקין ואומרים שאף בגדוד של מלכות אחרת אסורות:

מפרשים

חלקת מחוקק

(יד) כדי שלא תמלט אשה אחת עד שיראו אותה:    זה הוא ל' הרמב"ם וכ"כ ע"פ הגמר' (כתובו' דכ"ז ע"א) דפריך אמתניתין כהנת הנמצאות בתוכה פסולו' העתקתי לעיל ס"ק א' ורמינהו בלשת שבאו לעיר בשעת שלום חביות פתוחו' אסורו' סתומו' מותרות בשעת מלחמה אלו ואלו מותרו' לפי שאין פנאי לנסך אמר רב מרי לבעול יש פנאי ר' יצחק בר אלעזר משמי' דחזקיה אמר כאן בכרכום של אותה מלכות (אף בבעולה מותרו') כאן בכרכום של מלכו' אחרת ופריך של אותה מלכות נמי א"א דלא עקר' חד מינייהו אמר רב יהודה אמר שמואל כשמשמרו' רואות זו את זו וכגון דמהדר לה למת' שושילת' וכלב' (פירש"י שמו סביבו' העיר שלשלת ברזל שישמיע קול בהכשל איש רץ עליה וכלבים צועקין) ע"כ כתב הרמב"ם אם היו גוים מקיפים את העיר הרי כל הנשים שבתוכה פסולו' והוא לפי תירוץ של ר' יצחק הנ"ל אבל לפי תירוצו דרב מרי ס"ל דאפילו במלכות אחרת שבהולים על נפשם אפ"ה לא שרינן לנשים דלבעול יש פנאי לעולם והוי כולהו כשבויו' וא"כ לעול' אסורו' כל הנשי' אם לא שיש מחבואה אחת שאז כל אחת תאמר נחבאתי או טהורה אני במיגו דנחבאתי וע"כ השמיט הרי"ף והרא"ש הא דמקשה בגמר' א"א דלא ערק' חדא מינייהו ומאי דמשני כשמשמרות רואו' זו את זו ודמהדר לה שושילת' וכו' משום דהרי"ף והרא"ש פסקו כרב מרי ועוד דאפילו לשנויא דרבי יצחק פליגי תנאי בגמר' ולחד מהנך דפליגי לא קשיא ליה ולא מידי מה שמקשה בגמר' א"א דלא ערקא חדא מינייהו ולהצטרך לשנויי כשמשמרו' רואות זו את זו ובדמהדר למתא שושילת' וכלבא רק משני כאן באותה מלכות וכאן במלכות אחרת וא"כ כולם בחזקת שבויות מאחר דלא חיישינן לערק' חדא מיניהו וא"כ יש לתמוה על הרב המחבר שכתב דין זה סתם ולא כתב דהיש חולקין דפוסקין כרב מרי חולקין נמי על דין זה ועי' במגיד משנה שכתב בשם הרמב"ן והרשב"א בהדי' דמאן דפסק כרב מרי כולם אסורות אף על גב דלא הדר' למתא כלום דשמא יש להן אימת גייסות ואינן בורחות ועי' בדברי הר"ן ולמעשה צ"ע בעיר שכבשוה כרכום אם צריך התנאי שכתב הרמב"ם או להחמיר כדברי הרי"ף והרא"ש והרמב"ן והרשב"א:

(טו) שכל אשה שאמרה טהור' אני נאמנת:    משמע קצת שצריכה לבא לב"ד ולו' טהור' אני בין שאמרה טהור' אני ע"י שנחבתי או נמלטתי בין שאמרה בידם הייתי ואפ"ה טהור' אני נאמנת ג"כ במיגו אבל כל שלא באה לב"ד אסורה לכהן ואנן לא תלינן לו' שמא נחבאת או נמלטה אלא מסתמ' אסורה וכך הבין הר"ן (דברי הרמב"ם) והשיג עליו הר"ן ודעתו שכל שיש מחבואה אינה בכלל עיר שכבשה כרכום ואנן טענינן לה דמסתמ' טהור' היא ועי' בתוספו' (בכתובו' דף כ"ז ע"א) ד"ה בבא לישאל עליו שפירשו דלא כהר"ן:

בית שמואל

(יז) עיר שבא במצור:    יש בזה ג' שיטות לרש"י והר"ן במלכו' אחר' אסורה ובאותו מלכות מותרת היינו כשיש שמירה שאין שום אדם יכול לבוא לעיר אבל אם א' יכול לבוא לעיר הוי בכלל עיר שכבשוה כרכום ואסורה אף על גב במחבואה תלינן לקולא משום כשיש מחבואה אין בכלל כרכום ולשיטת תוס' ורמב"ם במלכו' אחרת ששטף ועבר מותרת ובאותו מלכו' יש לחוש יותר, ואם אפשר לברוח מן העיר תלינן לקולא כמו במחבוא' והיינו דוקא בכהנו' אבל לענין יין נסך אין חילוק והיין מותר אפי' באותו מלכות כי לנסך אין להם פנאי לכן ביורה דעה סימן קכ"ט פסק היין מותר ולשיט' הרי"ף והרא"ש והרמב"ן ורשב"א אמרינן לבעול אין חילוק ואסורה בין באותה מלכות ובין במלכות אחרת ויין לעולם מותר, ולענין אם יכולים לברוח כתב המגיד בשם הרמב"ן ורשב"א דאסורה דחיישינן שמא מחמת יראה לא ברחו, מיהו מהטור ורי"ו משמע להדיא להרי"ף והרא"ש מותרת כשיכול' לברוח והיינו בכלל מחבואה וכן הוא דעת המחבר שלא הביא דעת הרמב"ן ורשב"א וטעמו כיון דלתוס' ורמב"ם וטור ורי"ו מותרי' ויש לומ' הרי"ף והרא"ש נמי ס"ל כן יש להקל בזה:

(יח) אלא אשה א':    בש"ס לא אפשט בעי' זו והרי"ף ושאר פוסקים פסקו לקולא וכתב הר"ן כיון דדבר דרבנן הוא אזלינן לקולא לפ"ז י"ל היכא דפליגי הפוסקי' אזלינן גם כן אחר המיקל, ועיין תשובת מהרי"ק סי' ק"ס דלא החליט את זאת לפסוק בשבויה כדברי המיקל:

(יט) שאמרה:    כ"כ הרמב"ן והר"ן כתב אפילו לא באתה לב"ד מתירים אותה ודין זה תלי' בפירוש רש"י ותוס' בסוגיי' כיון דשרי להו לכולהו כבת א' דמי ע"ש:

(כ) שפשט ושטף ועבר:    כתב הב"י וכן מלכות אחרת אם היה שוקט ובטוח ואינו נחפז לברוח הוי כאותו מלכות:

ט"ז

באר היטב

(כב) במצור:    יש בזה ג' שיטות. לרש"י ור"ן במלכות אחרת אסורה ובאותו מלכות מותרת היינו כשיש שמירה שאין שום אדם יוכל לבא לעיר אבל אם א' יוכל לבא לעיר הוי בכלל עיר שכבשוה כרכום ואסורה. ולשיטת תוס' ורמב"ם מלכו' אחרת ששטף ועבר מותרת ובאותו מלכות יש לחוש יותר. ואם אפשר לברוח מן העיר תלינן לקול' כמו במחבואה. והיינו לכהונה אבל לענין יין נסך היין מותר אפילו באותו מלכות דלנסך אין להם פנאי כמ"ש ביורה דעה סי' קכ"ט. ולשיטת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והרשב"א אמרי' לבעול אין חילוק ואסורה לעולם בין באותו מלכות בין במלכות אחרת. והיין לעולם מותר. ולענין אם יכולים לברוח נראה דהו' בכלל מחבואה ומותרת עיין ב"ש.

(כג) שאמרה:    משמע שצריכה לבא לב"ד לומר טהורה אני הרמב"ן. והר"ן כתב אפי' לא באתה לב"ד מתירין אותה דאנן טענינן לה דמסתמ' טהורה היא.

(כד) ושטף:    וכן מלכות אחרת אם היה שוקט ובטוח ואינו נחפז לברוח הוי כאותו מלכות ב"י.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אבן העזר לחץ כאן



▲ חזור לראש