שולחן ערוך אבן העזר ז ח


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

האב שאמר: "נשבית בתי ופדיתיה", בין שהיא גדולה בין שהיא קטנה, אינו נאמן לאוסרה (הוא הדין אם אומר שנבעלה בעילת איסור) (הג"מ פי"ח מא"ב בשם הרשב"א):

מפרשים

 

(יב) אינו נאמן לאוסרה:    פשוט דמ"מ הוי כעד א' דעלמ' ומצטרף עם אחר לאוסרה ולא קאמר רק לו לבדו לא נתנה תורה נאמנות כמו שנתנה לו תורה לנשואין:
 

(טו) אינו נאמן:    וא"ל נהמני' במגו דאי בעי אמר קדשתיה וגרשתיה דמהימן ופסולה לכהונה משום מגו לחצאים לא אמרי' כי בקדשתי וגרשתי אינו פוסל אלא לכהונה ולא לתרומה ובנשבית פסולה אפילו לתרומה גם הואיל חידוש הוא דהאמינו התורה לאב דהרי לא היה ראוי להיות נאמן יותר מע"א לא אמרינן מגו כ"כ הר"ן ונראה מ"ש שלא היה ראוי להיות נאמן יותר מע"א משמע כע"א ראוי להיות נאמן היינו בדבר שנתנה התורה לו נאמנות אבל לעניין שבויה אינו אפילו כע"א לצרף עם עד אחר להעיד על בתו או על אשתו, ובח"מ לא כ"כ וא"י מנ"ל והא דנאמן לו' על בנו דהוא ממזר משום כיון דאומר דאינו ממנו והוא דבר שתלוי בו נאמן ממילא הוא ממזר, פרישה, מיהו הא דנאמן לו' על בנו שהוא בן גרושה כמה שאיתא בש"ס אינו מיושב בתירוצו לכן נראה כל דבר שאומר שנפסל מחמת ביאתו או נישואים שלו נאמן ולא דבר אחר לכן כתבתי דאם אמר דמאמין לדבריה מה שאמרה שנאנסה תחת בעלה או היא זונה ובניה שהי' לה ממנו הם חללים נאמן:
 

אינו נאמן לאוסרה בטור סיים שלא האמינתו התורה לאוסרה אלא בענין אישות דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה ובזה אוסרה על שאר האנשים אבל לא לפוסלה משום זנות והקשה בפרישה מסי' ד' שמאמינתו התורה לומר על א' מבניו שאינו בנו והוה ממזר על פיו ודוחק לתרץ ע"ש ולק"מ דשאני התם דהתור' האמינתו דכתי' יכיר ובאמת גם שם אין נאמן לפסול האשה:
 

(כ) לאוסרה:    ומ"מ הוי כעד א' דעלמ' ומצטרף עם אחר לאוסרה ולא קאמר הכא דא"נ לו לבדו לא נתנה תורה נאמנות כמו שנתנה לו תורה לנשואין ח"מ. וב"ש חולק דא"נ אפי' לצרף עם עד אחד ע"ש. וא"ל למה נאמן לומר על בנו שהו' ממזר או שהו' בן גרושה י"ל כל דבר שאומר שנפסל מתמת ביאתו או נשואין שלו נאמן ולא דבר אחר.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש