פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אבן העזר ו א

שולחן ערוך

כהן אסור מן התורה בגרושה, זונה וחללה, ואסור בחלוצה מדרבנן. לפיכך אם עבר ונשא ספק חלוצה, אין צריך להוציא. אבל גרושה, אפילו אינה אלא ספק גרושה, צריך להוציא בין שנתגרשה מן האירוסין בין שנתגרשה מן הנשואין. ואפילו ריח גט פוסל בכהונה וכופין אותו להוציא. והיכי דמי ריח גט, כגון שאמר לה: הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם, ואע"פ שלא הותרה בזה הגט, נפסלה לכהונה.

(ואפילו לא נתגרשה רק משום קול קידושין בעלמא, אע"פ שהוא ברור שאין ממש באותן קידושין ואין נותנין גט רק מכח חומרא בעלמא, אפילו הכי פסולה לכהונה).

אבל אם נתן לה גט על תנאי ולא נתקיים התנאי, אינו כלום ואינו פוסל. ורשאי הכהן לכתחלה לגרש על תנאי:

מפרשים

חלקת מחוקק

(א) אין צריך להוציא:    משמע אבל לכתחילה גזרו אף על ספק חלוצה וכ"כ רש"י (יבמות דף כ"ד ע"א) לא גזור רבנן לאפוקי מספק ועיין לקמן סי' ז' סעיף ך':


(ב) אפ"ה פסולה לכהונה:    בהג"ה מרדכי (דף תרס"ב באלפסות הגדולות עם שלטי הגבורים) מביא כמה דעות דכשירה לכהונה וכן הביא ב"י תשובת הרשב"א בסי' י"ג ס"ק ג' שכשרה לכהונה בנתן גט שאינו צריך ע"פ הדין והוא ממש הפך תשובה זו שהביא הרב כאן בשם הרשב"א ויש לחלק:

בית שמואל

(א) א"צ להוציא:    והא דקי"ל יבמה שמת הולד תוך ל' יום ונשאת לכהן דאין חולצין כמ"ש לקמן סוף סימן קס"ד עיין תו' פ"ב דיבמות דף כ"ד ע"א:


(ב) ספק גרושה:    וכן ספק חללה וספק זונה כולן מדאוריי' אלא ספק ממזר מדרבנן וע' במגיד פי"ז הא"ב:


(ג) רק משום קול קדושין:    בתשובת מהרש"ל סי' כ"ה כתב ודוקא במשודכת יש לחוש לקול כזה אבל בעלמ' אין לחוש וע' הג"מ פ' האומר ותשובת רמב"ן סי' קל"ב ותשובת הרא"ש בטור סוף סימן מ"ו וב"י רס"ג ושם מבואר דוקא אם הב"ד הצריכו גט אף על גב שהיה מחמת קול בעלמ' חיישינן אבל אם הוא נתן גט מעצמו ולא היה נצרך ע"פ הדין לא הוי גט והביא ד"מ שם וכ"כ בית הלל אלא בתשובת רשב"א סי' תק"ן משמע לכאורה דסותר לזה דהא שם היה ג"כ שידוכים וגירש מעצמו בלא דעת הב"ד ומ"מ פוסק שם דהוי גט ואפשר בתשו' סי' תק"ן שאני דאע"ג ע"פ הדין לא היה צריך לגרש וגירש מעצמו אמרינן שמא אמת הדבר דקידש משא"כ בתשובות שהביא הב"י לא היה שם אלא ב' עדים וא' מת א"כ תו ליכא חשש כלל וא"צ גט כלל:


(ד) פסולה לכהונה:    כתב ב"ח היינו לכתחילה אבל לא תצא לפ"ז צ"ל בתשובת רשב"א הנ"ל איירי בשידך לכהן ולא קדש ולא נשא מש"ה פסק שם דאסורה לו וצ"ע גם בט"ז חולק עליו:


(ה) ורשאי הכהן:    עי' סימן קמ"ג וסי' קמ"ה סעי' ט':


באר היטב

(א) בגרושה:    עי' במהרש"ך ח"א סי' קנ"ה.


(ב) מדרבנן:    עיין הר"א ששון סי' רי"א. נשא חלוצה אפילו נדר הנאה ממנה מעכשיו ואפי' יש לו אונס ממון אסור לקיימה הרא"ם ח"א סי' נ"ט. כהן שהוחזק בכהן ימים רבים ונשא חלוצה כי לא ידע שחלוצה היא אין כופין אותו להוצי' פסק שבות יעקב ח"א סי' צ"ג. דלדעת מהרשד"ם בחא"ה סי' רל"ה אין כופין בכהני בזמן הזה דכהני ספק נינהו. אבל בתשובת מהרי"ט ח"א סי' קמ"ט ותשובת חוט השני סי' י"ז האריכו לסתור דעת מהרשד"ם. ושבות יעקב סי' הנ"ל דוחה דבריהם ומקיים דברי מהרשד"ם. עכ"פ העלה דאם רוצה לגרש זכור לטוב כיון שבניו נדחין מכהונה בממ"נ. אבל אין כופין בשוטים ע"ש. ובתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ו בסופו חולק על שבות יעקב וכתב חלילה להוצי' לעז על יחוסי כהונה בזה"ז ושיהיו כל הבכורים מבלי פדויים ע"ש.


(ג) להוצי':    אבל לכתחלה גזרו אף על ספק חלוצה עיין תוס' דיבמות דף כ"ד ע"א.


(ד) להוצי':    וכן ספק חללה וספק זונה כלן מדאוריית' אלא ספק ממזר דרבנן. עיין הראנ"ח ח"א סי' מ"ב. נשא ספק שבויה א"צ להוציאה ר"י הלוי סי' ל"ג.


(ה) בעלמ':    בתשובת רש"ל כתב דוק' במשודכת יש לחוש לקול כזה אבל בעלמ' אין לחוש ועיין הג"מ פרק האומר וב"י בסי' י"ג ושם מבואר דוק' אם שב"ד הצריכו גט אע"ג שהיה מחמת קול בעלמ' חיישינן אבל אם הוא נתן גט מעצמו ולא היה נצרך עפ"י הדין לא הוי הגט וכ"כ הבה"י ב"ש.


(ו) לכהונה:    כתב (ב"י) [ב"ח] היינו לכתחלה אבל לא תצא. וט"ז חולק ב"ש.







▲ חזור לראש