באר היטב על אבן העזר ו

סעיף אעריכה

(א) בגרושה:    עי' במהרש"ך ח"א סי' קנ"ה.

(ב) מדרבנן:    עיין הר"א ששון סי' רי"א. נשא חלוצה אפילו נדר הנאה ממנה מעכשיו ואפי' יש לו אונס ממון אסור לקיימה הרא"ם ח"א סי' נ"ט. כהן שהוחזק בכהן ימים רבים ונשא חלוצה כי לא ידע שחלוצה היא אין כופין אותו להוצי' פסק שבות יעקב ח"א סי' צ"ג. דלדעת מהרשד"ם בחא"ה סי' רל"ה אין כופין בכהני בזמן הזה דכהני ספק נינהו. אבל בתשובת מהרי"ט ח"א סי' קמ"ט ותשובת חוט השני סי' י"ז האריכו לסתור דעת מהרשד"ם. ושבות יעקב סי' הנ"ל דוחה דבריהם ומקיים דברי מהרשד"ם. עכ"פ העלה דאם רוצה לגרש זכור לטוב כיון שבניו נדחין מכהונה בממ"נ. אבל אין כופין בשוטים ע"ש. ובתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ו בסופו חולק על שבות יעקב וכתב חלילה להוצי' לעז על יחוסי כהונה בזה"ז ושיהיו כל הבכורים מבלי פדויים ע"ש.

(ג) להוצי':    אבל לכתחלה גזרו אף על ספק חלוצה עיין תוס' דיבמות דף כ"ד ע"א.

(ד) להוצי':    וכן ספק חללה וספק זונה כלן מדאוריית' אלא ספק ממזר דרבנן. עיין הראנ"ח ח"א סי' מ"ב. נשא ספק שבויה א"צ להוציאה ר"י הלוי סי' ל"ג.

(ה) בעלמ':    בתשובת רש"ל כתב דוק' במשודכת יש לחוש לקול כזה אבל בעלמ' אין לחוש ועיין הג"מ פרק האומר וב"י בסי' י"ג ושם מבואר דוק' אם שב"ד הצריכו גט אע"ג שהיה מחמת קול בעלמ' חיישינן אבל אם הוא נתן גט מעצמו ולא היה נצרך עפ"י הדין לא הוי הגט וכ"כ הבה"י ב"ש.

(ו) לכהונה:    כתב (ב"י) [ב"ח] היינו לכתחלה אבל לא תצא. וט"ז חולק ב"ש.

סעיף בעריכה

(ז) אסורה:    משמע אפי' אם נשאת תצא ח"מ.

(ח) לכהן:    עכ"פ ובדיעבד אין מוציאין אותו לכ"ע.

סעיף העריכה

(ט) ונתגרשה:    דוק' שיצ' קול שניהם יחדיו אבל אם יצא קול גירושין אחר קול קדושין לא משגיחין בקול שיצ' אח"כ שנתגרשה ומותרת לזה שיצ' הקול שקידשה אפי' אם הוא כהן ואסורה אחר מיתתו לכהן אחר. ואם יצא תרי קולות בפעם א' אסורה לישא לזה אם הוא כהן דלדידיה הוי קול קודם נישואין כן הוא לדעת הראב"ד ודלא כהרמב"ם עיין ב"ש.

(י) חיישינן:    כיון דחליצה מדרבנן וספק חלוצה לא גזרו ה"ה בקול לא גזרו אפי' בקול המוחזק בב"ד. ולפ"ז היה ראוי לכתחלה לחוש לקול כמו בספק חלוצה מיהו הלשון לא חיישינן משמע דמותרת לכתחלה ועדיף מספק חלוצה אחרונים.

סעיף ועריכה

(יא) שיגרשנה:    עיין הראנ"ח ח"א סי' מ"ב. ונראה אף לישראל שנש' אשה בעבירה נמי עבדינן ליה כל הני שמתות ונידויים וכפיות ב"ש.

סעיף זעריכה

(יב) במבוי:    עיין סי' קי"ט. כתב (הר"ש) [הב"ש] ולכאורה קשה מסוגית ריש כתובות שם אית' להיפך כל שאיסור קל צריך גדר יותר. ולפענ"ד לאו קושיא היא דהא מסקינן שם לפי שהקילו חכמים שנוהג ימי המשתה כו' מש"ה אמרו דהו' ישן בין האנשים לא יקיל יותר ולאו טעמ' הוא משום איסור קל ע"ש ובהרא"ש. ועיין תוס' בסוטה דף ז' ע"א ד"ה אמר לאו ק"ו ופרכוהו וכו'.

סעיף חעריכה

(יג) לבהמה:    וכן הנבעלת לרוח או לשד אינה אסורה לבעלה תשובת מהר"ם מלובלין סי' (קט"ו) [קט"ז].

(יד) לינש':    אע"ג דבעת נדתה אסורה מ"מ אשה זו יש תקנה לאיסורה.

(טו) שהפקירה עצמה:    ולדעת הסמ"ג יש להחמיר. בית שמואל.

(טז) וכן הגיורת ומשוחררת:    אפי' לא נבעלה אסורה לכהן אפי' גיורת פחותה מבת ג' שנים אסורה לכהן לפי שבאה מעכו"ם השטופים בזמה עיין ב"ש.

(יז) חייבי לאוין דשאר:    היינו אנוסת אביו.

(יח) היבמה:    משום דאין קידושין תופסין ביבמה. וה"ה גיורת ומשוחררת דלכ"ע עשאה זונה ב"ש ובה"י.

סעיף יעריכה

(יט) אסורה לו:    עיין במגיד פ"א ופי"ח מהא"ב אם לוקה הכהן הבא עליה אח"כ משום זונה ומשום טומאה או לא. ובטור כתב בפשיטות דלוקה שתים ולפי המגיד דפירש שם דהרמב"ם ס"ל דנעשית זונה לפ"ז גם אם נאנסה מישראל או מעכו"ם נעשית זונה ב"ש.

סעיף יאעריכה

(כ) שנאנסה:    כל שתחילת ביאה באונס אף שסוף ביאה ברצון הוי כנאנסה. ועיין בתרגום יונתן פרשת כי תצא. ועיין בה"י. אשה שהצילה את בעלה גם אחרים ע"י שהפקירה עצמה לזנות אי מותרת לבעלה או לא. פסק שבות יעקב ח"ב סי' קי"ו דאם האונס הוא על הבעילה עצמה הוי אונס גמור ומותרת לבעלה משא"כ אם היא מתרצית לבעילה ואונס אחר היא נאסרת לבעלה. ואם נאנסה ממש פשוט להתיר מ"מ צריכה טבילה שלא תהא מאוסה עליו ע"ש.

(כא) לבעלה:    וה"ה לבועל אם אינו כהן בה"י ע"ל סי' י"א.

סעיף יבעריכה

(כב) יוציא:    ולקמן סי' קע"ח סעיף ט' בהג"ה די"א בזמן הזה שיש חרם ר"ג שלא לגרש אשה בע"כ אינו נאמן לומר שמאמינ' או שתאמין לדברי העד לבטל החרם ר"ג ע"ש.

סעיף יגעריכה

(כג) נאנסתי:    ע"ל סי' קט"ו וסי' קע"ח. ואם ידוע דנתייחדה עם א' ואומרת טמאה אני נאמנת דהוי רגלים לדבר וכן אם אמרה טמאה אני ברצון נמי נאמנת כ"מ מתוס' דכתובות דף ס"ג ע"ב ד"ה אבל אמרה מאיס עלי ע"ש ולפי דבריהם אשת ישראל שאמרה שזינתה ברצון נאמנת ונראה דלא כתבו כן אלא למאן דס"ל דאומרת מאיס עלי כופין אותו להוצי' והוצרכנו לחלק בין ההיא דג' נשים לאומרת מאיס עלי אבל לדידן דקי"ל דאין כופין אותו להוציא ההיא דג' נשים אפי' באין נוטלת כתובה אינה נאמנת כנה"ג בהגהת הטור וכ"כ מהר"ם די בוטין סי' מ"ג עיין ב"ש. אשה שהודית שזינתה וגם ע"א אומר שהוא זינה עמה אסורה לבעלה תשובת חכם צבי סי' ק"נ.

(כד) שבעולם:    היינו לכתחלה אבל אם נשאת לכהן לא תצא אלא א"כ מאמין לדבריה. ואם עד אחד אמר שזנתה אם היא מכחשת אז העד אינו נאמן. ואם היא מודה אם כן היינו הדין שהיא אמרה שזנתה. ואם היא שותקת תליא בפלוגת' אם שתיקה כהודאה דמיא או לא ב"ש ועיין סי' קט"ו.

(כה) דאיסור':    ואם נותנת אמתל' לדבריה שאמרה כן כדי שיגרש אותה נאמנת. כ"כ הראב"ד. והמגיד חולק עליו כיון דאין בעלה חייב לגרשה ע"פ דיבורה אינה נאמנת שאמרה כן כדי לגרש אותה עיין ברמב"ם פי"ח מהא"ב וכתב הב"ש מיהו בשאר אמתלא אף המגי"ד מודה דמהני. ואם עברה ונשאת לכהן. בניה כשרים דאינה נאמנת לפסול בניה דוקא לאב נתן התורה נאמנות ולא לאם. ואם האב אומר דמאמין לדבריה יוכל לעשות לבניו חללים כמו שנאמן לומר בן גרושה הוא. מיהו כשלא מצא לה בתולים והיא אומרת משארסתני נאנסתי י"ל אם נשאת לכהן בניה ספק חללים מאחר דאיכ' ריעות' בפנינו ב"ש.

סעיף ידעריכה

(כו) דרוסת איש:    עיין תוס' י"ט פרק א' דכתובות משנה ז'. וכנה"ג בהגהת ב"י סעיף כ"ח הרבה להקשות עליו ע"ש.

(כז) מספק:    אא"כ קידש ובעל לאלתר או שישנו עדים שלא זינתה אחר הקדושין ומחמת הזנות קודם קידושין מותרת כמבואר בסעיף ח'.

סעיף טזעריכה

(כח) בעיר:    אפי' קול שמוחזק בב"ד מ"מ תלינן שמא ראו בה דבר פריצות בעלמא.

(כט) לכהן:    כתב מהריב"ל ח"א דף ק"ז דתרתי מילי נינהו דיצא עליה שם מזנה מיירי בפנויה דאי אתניהו תרווייהו שם מזנה ועידי כיעור ודאי אסור לכהן ועיין במהר"ם פדוואה סי' ל"ג ובמשפט צדק פ"ב סי' ס'. וע"ל ס"ק ט"ז בסי' ד' מש"ש בשם הב"ח. ועיין מ"ש הח"מ.

סעיף יזעריכה

(ל) שנבעלה:    עיין מ"ש הב"ש שהאריך.

(לא) רובות:    ה"ה שני חזקות מהני משפטי שמואל סי' קי"ד. ועיין תי"ט פרק א' דכתובות משנה יו"ד. ועיין כנסת הגדולה בהגהת הטור. פנויה שעיברה והפילה ולא ידעו מזה כי אם אמה וגיסה ע"פ הגדת אמה ותבעה לאחד שיתן לה אתנן זונה או ישאנה ותשובת הנואף כמעט שהודה והתפשר עמה בסך מעות אם מותרת לכהן באמרה שלא נבעלתי כי אם לזה. פסק בתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ו דאסורה לכהן. אחד שהחליף דתו עם זונה ישראלית מרצונם הטוב ונהגו אישות זה עם זה איזה שנים וילדה בת ואח"כ חזרו כולם לדת ישראלית ומעיד הוא ואשתו שהבת מהם ולא מאחר ודעתו שיש להתירה לינשא לכהן. פסק שבות יעקב ח"ב סימן קי"ג דפסולה לכהונה. ועיין בתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ח ועיין סימן ז' ס"ק ל"ד מש"ש.