שולחן ערוך אבן העזר ה יד


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אסור לומר לכותי לסרס בהמה שלנו. ואם לקחה הוא מעצמו וסרסה, מותר. ואם הערים ישראל בדבר זה, קונסין אותו (ואפילו לא הערים, והכותי מכירו ומכוין לטובתו), ומוכרן לישראל אחר. ואפילו לבנו גדול מותר למוכרה, אבל לבנו קטן אינה מוכרה ולא נותנה לו:

הגה: ומותר לתת בהמה לכותי למחצית שכר, אע"פ שהכותי בודאי יסרסנו (הגהות מיי' פט"ז מאיסורי ביאה), דהכותי אדעתיה דנפשיה קא עביד (ב"י). ומותר למכור לכותים בהמות ותרנגולים, אע"ג דבוודאי הכותי קונה אותם לסרסם. ויש אוסרים, תמצא מבואר בתרומת הדשן סימן רנ"ד. ומיהו אם אין הכותי הקונה מסרסם בעצמו, רק נותנו לכותי אחר לסרס, לכולי עלמא שרי (גם זה שם).
כל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים, לית ביה משום איסור צער בעלי חיים (איסור והיתר הארוך סימן נ"ט), ולכן מותר למרוט נוצות מאוזות חיות וליכא למיחש משום צער בעלי חיים (מהרא"י סי' ק"ס). ומכל מקום העולם נמנעים, דהוי אכזריות:

מפרשים

חלקת מחוקק

(ז) אבל לבנו קטן אינו מוכרה:    בטור מתיר למוכרה לבנו קטן:

(ח) ויש אוסרים:    בפ' הפועלים דף צ' אבעיא להו מהו שיאמר אדם לגוי חסום פרתי ודוש בה מאי כי אמרינן אמירה לגוי שבות הנ"מ לענין איסור שבת דאיסור סקילה אבל חסימה דאיסור לאו לא או דילמא ל"ש ת"ש דשלחו לאבוה דשמואל הלין תורא דגנבין ארמאי ומגנחין (פי' מסרסין) יתהון מהו שלח להו הערמה איתעבד בהו אערימו עלייהו ויזדבנון אמר רב פפא בני מערבא דשלחו הכי לאבוה דשמואל סברי להו כרבי חידקא דאמר בני נח מצווין על הסירוס וקעברו אלפני עור לא תתן מכשול וכתב הרא"ש בשם הראב"ד דהך בעיא דחסימא לא אפשיט' ואזלינן לקולא (פירוש משום דהראב"ד ס"ל הואיל ורב פפא דהוא בתראי אמר דמשום דבני מערבא כרבי חידקא ס"ל שלחו ליה הכי ודרבי חידקא הלכתא היא וא"כ ליכא למפשט איסור אמירה לגוי מאיסור לפני עור זה סברת הראב"ד) הרא"ש פליג על הראב"ד וסבר דהא דרב פפא דחוי' בעלמא הוא ואיבעיא דחסימה אפשיטא מהא דאבוה דשמואל והטעם משום איסור אמירה לגוי ולית' לדרבי חידקא ובת"ה סי' רצ"ט מבואר דהיש אוסרין הם הפוסקים כרבי חידקא וכבר פסק בחושן משפט סי' של"ח סעיף ו' דבעיא דחסימה אפשיטא ואסור משום אמירה לכותי דלא כרבי חידקא וכ"כ הב"י כאן דרוב הפוסקים הסכימו דבעיא דחסימא אפשיטא מההיא דאבוה דשמואל ולדעת הפוסקים כרבי חידקא לא אפשיטא הבעי' וא"כ בחנם הביא הרב מהרמ"א דעה זו כאן ויש ליישב:

בית שמואל

(טז) אסור לומר לכותי:    הנה בפ' הפועלי' מבעיא בש"ס אם אמירה לעכו"ם אסור כשאר איסורים ובעי למפשט מהא דאסור לומ' לכותי לסרס ודוחה שם דלמא שאני סירוס דבן נח מצווה על הסירוס ובסנהדרין אפליגו אם ב"נ מצווה על סירוס ופסקו הרמב"ם והרא"ש והרשב"א והגמיי' דאינו מצווה והסמ"ג והג"א פסקו דמצווה א"כ אמירה לעכו"ם לסרס אסור מ"מ או מטעם אמירה לעכו"ם אסור אפילו מה שהוא אינו מצווה או י"ל דעכו"ם מצווה על סירוס ונ"מ אפילו למכור לו אסור כמ"ש בת"ה סי' רצ"ד ויש לחוש הכא והכא לחומרא ואמירה לכותי אסור בכל איסורים כמ"ש ביורה דעה סימן רצ"ו ובת"ה סימן שי"ח וכן אסור למכור לו לסרס:

(יז) קונסים אותו:    אף על גב דבכלאי בהמה אין קונסים אותו כמ"ש ביורה דעה סי' רצ"ז הכא ניכר האסור שאני עיין דרישה, ישראל אחר מותר לאכול אף על גב שהוא בכלל תעבתי לך מ"מ מדאסור לגבוה ש"מ להדיוט שרי מרדכי פ' ש"ש וישראל שסירס או שסירס העכו"ם בשבילו משמע דאסור לאכול ממנו כמ"ש ביורה דעה סי' צ"ט וע"ש סי' ט"ז באותו ואת בנו אי' פלוגת' שם אם מותר להשוחט:

(יח) ויש אוסרים:    קאי על מכירה לכותי ומכ"ש דאסור ליתן לו למחצית שכר משום ב"נ מוזהרים על הסירוס וכבר כתבתי רבים חולקים ע"ז ומ"מ אין להקל וק"ל אם באפשר ליקח ממקום אחר אין איסור משום לפני עור וכמ"ש בש"ס בנזיר וביורה דעה סימן קנ"א מיהו כאן י"ל דאסור דאפשר שיסרס כולם אלא דבר העומד להקריב לע"א או לאכילה אז אמרינן בודאי אל יקריב כולם:

(יט) לעכו"ם אחר:    דאז הוי לפני דלפני ומותר ואפי' אם נתן לשלוחו אין שליחות לעכו"ם שם בת"ה ש"מ אפילו עכו"ם בעכו"ם אין שליחות ולא כמ"ב סי' צ"ו פסק בפשיטות עכו"ם לעכו"ם יש שליחות וע' תשו' רש"ך ס"א סי' קי"ד פסק נמי כת"ה:

ט"ז

באר היטב

(יד) לסרס:    דאמירה לעכו"ם אסור בכל האיסורים. וכן אסור למכור לו לסרס כי"א שהבי' רמ"א ב"ש.

(טו) ויש אוסרים:    קאי ג"כ על מכירה לכותי ומכ"ש דאסור ליתן לו למחצית שכר משום דב"נ מוזהרים על הסירוס עיין ח"מ בה"י.

(טז) לסרסם:    דאז הוי לפני דלפני ומותר. ואפי' אם נתן לשליחו אין שליחות לעכו"ם עיין ב"ש.

(יז) נוצות מאווזות:    עיין מ"ש ביורה דעה סי' כ"ד ס"ק ט' בשם בה"י.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אבן העזר לחץ כאן



▲ חזור לראש