פרק טו עריכה
כתב בשו"ע יורה דעה סימן כ"ח וז"ל השוחט חיה לא יכסה עד שיבדוק הריאה ואם נמצאת ספק טריפה מכסה בלא ברכה, וה"ה לכל פיסול שהוא מחמת ספק כגון האי דחיישינן שמא בעור נפגמה וכן כל כיוצא בזה עכ"ל, והב"ח חולק בזה וכתב דגבי חשש שמא בעור נפגמה מחזיקין אותה כנבילה גמורה לפטור בלא כיסוי, ולא דמי לספק טריפה דמכסה בלא ברכה כיון דאירע הספק בשחיטה עצמה כו' ע"ש.
והפרי חדש כתב וז"ל, והב"ח חולק בזה בדברים שאינם נכונים, דהכא מחזיקין בנבילה גמורה כו', ודברי תימה הן, דאפילו בספק השקול פשיטא דצריך לכסות מספק דהו"ל ספיקא דאורייתא לחומרא, ושחיטת חש"ו שאני דר' מאיר היה מחייב על שחיטתן משום נבילה הואיל ורוב מעשיהן מקולקלין, ותדע דהא רבנן דפליגי אדר' מאיר ומחייבי לכסות מספק כדמסיק התם אלמא דאספק שחיטה מחייבי לכסות, וכבר השיגו הש"ך וברור הוא עכ"ל. וז"ל הש"ך גם מה שחילק בין ספק טריפה לספק בשחיטה לא נהירא כלל, והכי מוכח להדיא בש"ס פרק כיסוי הדם דף פ"ו גבי חש"ו דאי לאו דרוב מעשיהן מקולקלין אזלינן לחומרא להצריך כיסוי מספק ע"ש.
ולענ"ד דברי הב"ח נכונים, דודאי ספק שחיטה שאני, דבהמה בחזקת שאינה זבוחה והו"ל ודאי נבילה משום חזקה, וכדאמרינן בחולין דף י' לא בדק בסימנין הו"ל נבילה ומטמאה במשא, וכ"כ הרי"ף והרא"ש, והוא משום חזקת איסור שאינו זבוח כדאיתא בש"ס שם.
ומ"ש הפר"ח ראיה מדרבנן דר' מאיר, יתיישב לפמ"ש תוס' שם דף פ"ו ד"ה מ"ט דר' מאיר הואיל ורוב מעשיהן מקולקלין וז"ל, והקשה הר"ר שמואל מוורדין ורבנן מ"ט, אם רוב מעשיהן מתוקנין א"כ יהא מותר לאכול משחיטתן, ועוד השוחט אחריהם אמאי אינו סופג את הארבעים, ואי פלגא ופלגא א"כ סמוך פלגא דמקולקלין לחזקה דעומד בחזקת איסור ואיתרע ליה מחזקה דמתוקנים, א"כ יהא מותר לשחוט אחריהם וגם יתחייבו על שחיטתן משום נבילה, וי"ל דמספקא להו לרבנן אי רוב מעשיהן מקולקלין אי רוב מעשיהן מתוקנין, והשתא לא מהני חזקה מידי, ולר' מאיר פשיטא ליה דרוב מעשיהן מקולקלין עכ"ל, וכיון דמספקא להו לרבנן אי רוב מעשיהן מתוקנין תו ליכא חזקת איסור, דרוב עדיף מחזקה והו"ל כספיקא דתרי ותרי ולא מהני חזקה כיון דתרי מפקי מחזקה.
ואפילו למ"ד תרי ותרי ספיקא דרבנן אבל מן התורה אוקי אחזקה, אכתי יש לחלק בין ספיקא דתרי ותרי לספיקא דדינא, דכה"ג מספקא להו ברוב מעשיהן הו"ל ספיקא דדינא, וכמ"ש תוס' בפרק חזקת הבתים דף ל"ב ד"ה הלכתא כרבה בארעא וכרב יוסף בזוזי דטעמא משום ספיקא דדינא, והקשו מנכסי דבר שטיא, וכתבו לחלק בין ספיקא דתרי ותרי לספיקא דדינא ע"ש, וה"נ כיון דלרבנן ספיקא הוי, הו"ל ספיקא דדינא אם רוב מחזיקינן, ומשו"ה לא מוקי לה בחזקת איסור והו"ל ספק לכיסוי. ואפילו למאי שכתבו האחרונים בתשובותיהם דאפילו בספיקא דדינא אמרינן אוקי ארעא בחזקת מרא קמא, וכמבואר בתשובת מוהרי"ן לב ח"ד סי' ל"ב וז"ל, וזכורני שיש שם דיבור חוזר בו וע"ש, מ"מ נראה דהיינו דוקא בממונא דאין מוציאין ממון אלא בראיה ברורה, אבל באיסורא לא מהני חזקה להכריע הספק שנסתפק בדינו.
ומ"ש הש"ך דהכי מוכח להדיא, דאי לאו דרוב מעשיהן מקולקלין אזלינן לחומרא להצריך כיסוי מספק, התם לר' מאיר הוא דצריך לומר דס"ל רוב מקולקלין, דאי פלגא ופלגא א"כ כיון דר' מאיר ס"ל דחייש למיעוט במקום רוב, א"כ מכ"ש דחייש לפלגא במקום חזקה, משו"ה צ"ל לר' מאיר דס"ל רוב מעשיהן מקולקלין, דהשתא הו"ל רוב וחזקה ובזה מודה ר' מאיר, וכ"כ בחידושי מוהרש"א שם ע"ש.
ובדברי התוס' שדברנו יש לדקדק במה שכ' דחכמים מספקא להו שמא רוב מעשיהן מתוקנין או שמא רוב מקולקלין, ואמאי לא סגי להו לומר דמספקא להו שמא רוב מתוקנים ושמא פלגא ופלגא דהוי נמי נבילה משום חזקת איסור. ואפשר דכה"ג הוי שרי לגמרי משום ספק ספיקא, שמא רוב מתוקנין ואת"ל פלגא ופלגא אימר שפיר שחט, וכענין ס"ס זו כתב הריטב"א פרק עשרה יוחסין גבי שתוקי דרוב כשרין אצלה ומספקא לן דנימא אזלא איהי לגבייהו והו"ל קבוע וכמחצה על מחצה, וכתב שם להקשות דהו"ל ס"ס, חדא דילמא אזלא אינהו לגבה והו"ל רובא דכל דפריש מרובא פריש, ואת"ל דאזלא איהי לגבייהו אכתי הו"ל פלגא ופלגא ואימר לכשר נבעלה, ועמ"ש שם בזה, ולהכי כתבו דמספקא להו שמא רוב מעשיהן מתוקנין או שמא רוב מקולקלין דהשתא ליכא ס"ס כיון דאינו ספק השקול, ולדעת הפוסקים דלא אמרינן ס"ס נגד חזקת איסור אכתי הוי סגי בשמא רוב מתוקנין ושמא פלגא ופלגא וכמ"ש.
ובדברי השו"ע דכתב ספק בשחיטה מכסה בלא ברכה, נראה דהיינו דוקא בספק שמא בעור נפגמה דנגד חזקת איסור שאינו זבוח איכא נגדו חזקת הסכין והשתא הוא דנפגמה במפרקת, וס"ל כפסק הרמב"ם פ"ה מתרומות (פ"ה מהל' תרומות) גבי חבית דאינו אלא ספק ותרתי לריעותא לא הוי כודאי, ועמ"ש פ"א, ומדוקדק בשו"ע שכתב וה"ה לכל פיסול שהוא מחמת ספק כגון האי דחיישינן שמא בעור נפגמה כו', ולכאורה ספק בשחיטה יצוייר בכמה גווני ספק דרסה שהייה חלדה, אלא משום דשאר ספק שחיטה הו"ל נבילה ודאי משום חזקת איסור וכמ"ש ומטמאה במשא כנבילה ודאית, אלא דוקא כענין ספק שמא בעור נפגמה דכה"ג הו"ל ספק וכמ"ש.
מיהו לדעת תוס' והרשב"א והריטב"א דתרתי לריעותא הו"ל ודאי ומשום דחזקת טמא וחסר לפניך הו"ל ודאי, א"כ ה"נ הו"ל ודאי נבילה, דסכין איתרע ופגום לפניך ובהמה בחזקת איסור אינו זבוח, ובזה אזיל שיטת הב"ח דאין צריך כיסוי, אלא דהשו"ע אזיל בשיטת הרמב"ם דתרתי לריעותא אינו אלא ספק, ומשו"ה כתב בשו"ע כגון האי דחיישינן שמא בעור נפגמה וכן כל כיוצא בזה, והיינו דלא ליהוי ביה חזקת שאינו זבוח, ודוק.