פתיחת התפריט הראשי

תלמוד בבלי

<< · שבת · קד ב · >>


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75%
ראשונים | אחרונים

מתניתין הכותב שתי אותיות בהעלם אחד חייב אכתב בדיו בסם בסיקרא בקומוס ובקנקנתום ובכל דבר שהוא רושם בעל שני כותלי זויות ועל שני לווחי פינקס והן נהגין זה עם זה חייב גהכותב על בשרו חייב המסרט על בשרו ר' אליעזר מחייב חטאת דוחכמים פוטרין הכתב במשקין במי פירות באבק דרכים באבק הסופרים ובכל דבר שאינו מתקיים פטור ולאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפיקו זכתב אות אחת סמוך לכתב וכתב על גבי כתב נתכוון לכתוב חי"ת וכתב ב' זיינין אחת בארץ ואחת בקורה כתב על ב' כותלי הבית על שני דפי פנקס ואין נהגין זה עם זה פטור כתב אות אחת נוטריקון ר' יהושע בן בתירא מחייב חוחכמים פוטרין:

גמ' דיו. דיותא סם סמא סקרא אמר רבה בר בר חנה סקרתא שמה קומוס קומא קנקנתום אמר רבה בר בר חנה אמר שמואל חרתא דאושכפי:

ובכל דבר שהוא רושם:

לאתויי מאי לאתויי הא דתני רבי חנניא כתבו במי טריא טואפצא כשר תני ר' חייא יכתבו באבר1 בשחור ובשיחור כשר:

המסרט על בשרו:

תניא אמר להן רבי אליעזר לחכמים והלא בן סטדא הוציא כשפים ממצרים בסריטה שעל בשרו אמרו לו שוטה היה ואין מביאין ראיה מן השוטים: [הוספה מחסרונות הש"ס: בן סטדא. בן פנדירא הוא אמר רב חסדא בעל סטדא בועל פנדירא בעל פפוס בן יהודה הוא אמו סטדא אמו מרים מגדלא נשיא היא כדאמרינן בפומדיתא סטת דא מבעלה:]

כתב אות אחת סמוך לכתב:

מאן תנא אמר רבא בר רב הונא דלא כר' אליעזר דאי ר' אליעזר האמר אחת על האריג חייב:

כתב על גבי כתב:

מאן תנא א"ר חסדא דלא כר' יהודה דתניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי ר' יהודה וחכמים אומרים כאין השם מן המובחר תנא לכתב אות אחת והשלימה לספר מארג חוט אחד והשלימה לבגד חייב מאן תנא אמר רבא בר רב הונא ר' אליעזר היא דאמר אחת על האריג חייב רב אשי אמר אפילו תימא רבנן להשלים שאני א"ר אמי נכתב אות אחת בטבריא ואחת בציפורי חייב כתיבה היא אלא שמחוסר קריבה והתנן כתב על שני כותלי הבית ועל שני דפי פנקס ואין נהגין זה עם זה פטור התם מחוסר מעשה דקריבה הכא לא מחוסר מעשה דקריבה תנא הגיה אות אחת חייב השתא כתב אות אחת פטור הגיה אות אחת חייב אמר רב ששת הכא במאי עסקינן סכגון שנטלו לגגו של חי"ת ועשאו שני זיינין רבא אמר כגון שנטלו לתגו של דל"ת ועשאו ר"ש תנא נתכוין לכתוב אות אחת

רש"יעריכה


מתני' על שני כותלי זויות - אחת במזרח ואחת בצפון סמוכות זו לזו במקצוע:

על שני לוחי פנקס - פנקס של חנוונים כעין אותן של סוחרים שיש להם לוחים הרבה חקוקין וטוחין בשעוה:

על שני לוחי פנקס - רבותא אשמועינן דאע"ג דלאו אלוח אחד הם אם נהגין ונקרין זה עם זה שכתובין על שני שפתי הלווחין סמוכים זה לזה חייב:

הכותב על בשרו - בדיו:

המסרט - במכתב או בסיד:

במשקין - כמו מי תותים שמשחירין:

או במי פירות - כל פירות:

באבק דרכים - בטיט לשון אחר באבק דרכים באצבעו שרט כמו אותיות בעפר נגוב:

באבק הסופרי' - עפרורית של קסת הסופר:

לאחר ידו - בגב ידו שאחז הקולמוס באצבעותיו והפך ידו וכתב:

מרפיקו - אצילי ידיו:

כתב אות אחת סמוך לכתב - אצל אות הכתובה זיוג אות להשלימה לשתים:

כתב ע"ג הכתב - העביר הקולמוס על אותיות הכתובים כבר וחדשם:

נתכוין לכתוב חי"ת - ודילג הקולמוס ולא נראה הגג של חי"ת אלא שני הרגלים ונראה כשני זיינין:

על שני כותלי הבית - שאינו במקצוע:

על שני דפי פנקס - שעשוי עמודים כמגילה וכתב אות בעמוד זה ואות בזה ואינו יכול לקרבן אלא אם כן יחתוך הפסק שביניהם וה"ה לכותלי הבית רחוקין זה מזה ותנא ברישא שני כותלי הבית דסתמא אין נהגין זה עם זה והדר תנא שני דפי פנקס וה"ה לכותלי הבית ולא זו אף זו קתני:

כתב אות אחת על שם נוטריקון - שעשה סימן נקודה עליה לומר שלהבין בה תיבה שלימה כתבה:

גמ' סמא - אורפימינ"ט (צבע צהוב (העשוי מזרניך גפרי)) :

סקרתא - אימני"א (מיני"א: צבע אדום (העשוי מתחמוצת העופרת)) צבע אדום שצובעין בה תריסין:

קומא - גומא שרף אילן:

חרתא דאושכפי - ארמינ"ט (אדרימינ"ט: צבע שחור (העשוי מנחושת גפרתית)) :

כתבו - לגט:

במי טריא - י"א מין פרי וי"א מי גשמים:

אפצא - מי עפצים גל"ש (גלי"ש: עפצים (גידולים טפיליים בעלה האלון)) :

באבר - בעופרת ומשחיר כשהוא משפשף עופרת על הקלף:

בשחור - פיחם:

שיחור - אדרמינ"ט (אדרימינ"ט: צבע שחור [ראה לעיל]) :

הוציא כשפים - שלא היה יכול להוציאן כתובים שהיו החרטומין בודקין כל היוצאים שלא יוציאו כשפים ללמדם לבני מדינה אחרת:

שוטה היה - שטות היה בו לעשות מה שאין דרך בני אדם עושים ומסר נפשו על הדבר:

[הוספה מחסרונות הש"ס: בעל סטדא בועל פנדירא - ונקרא על שם בעל אמו אף על פי שהוא היה ממזר:]

א' על האריג - חוט א' ארג על קצת אריג:

וטעה ולא הטיל בו דלת - ונמצא שם נכתב במקומו אבל לא בכוונה:

מעביר עליו קולמוס - לכוונת שם על כל אותיות כאלו הוא כותבו:

והשלימה לספר - אות אחרונה של אחת מכ"ד ספרים:

מחוסר מעשה דקריבה - אינו מקרבן אלא על ידי קציצה המפסיק ביניהן וכי קאמר רב אמי כגון כתב אחת על שפת לוח זו בטבריה ואחת על שפת לוח זו בצפורי ואתה יכול לקרבן שלא במעשה אלא קריבה בעלמא:

ועשאו שני זיינין - והספר לכך צריך:

רבא אמר כגון שנטלו לתגא דדלית - דלא הוי אלא הגהת אות אחת ובדבר מועט חייב הואיל וזהו תיקון הספר דאסור לאדם לשהות ספר שאינו מוגה משום אל תשכן באהליך עולה (איוב יא) והוה ליה ככתב אות אחת והשלימה לספר דאמרן לעיל דחייב ואפי' לרבנן:

תוספותעריכה


נתכוין לכתוב ח' וכתב שני זיינין. וא"ת מאי איריא נתכוין .. לכתוב ח' דלא נעשית מחשבתו אפילו נתכוין לכתוב ז' אחד וכתב שני זיינין פטור כמו נתכוין לזרוק ב' וזרק ד' (לעיל דף עג.) וכן קשה אברייתא. דמייתי בגמרא נתכוין לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים חייב אמאי חייב מ"ש מנתכוין לזרוק שתים וזרק ד' וי"ל דמיירי כגון שהיה צריך לכתוב שתי אותיות איזה שתי אותיות שיהיו דהשתא נתכוון לדבר איסור וגם נעשית מחשבתו ואפילו הכי פטור כדמפרש בגמ' משום דבעי זיוני וא"ת מאי איריא נתכוין לכתוב חי"ת אפי' נתכוון לכתוב שני זיינין וכתב בלא זיון פטור וי"ל דנקט נתכוין לכתוב ח' לרבותא דדוקא כתב שני זיינין דבעי זיון פטור אבל כתב שתי אותיות אחרות דלא בעו זיון חייב ואע"ג דהשתא מיהא לאחת הוא דמתכוין:

שיחור. פירש רש"י איידרמנ"ט ואין נראה דאמאי הוה קרי ליה רבי חייא בל"א ולא נקט ליה בלשון מתני':

בן סטדא. אור"ת [דאין זה ישו הנוצרי] דהא בן סטדא דאמרינן הכא דהוה בימי פפוס בן יהודה דהוה בימי רבי עקיבא כדמוכח בפרק בתרא דברכות (דף סא:) [הוספה מחסרונות הש"ס: וישו היה בימי יהושע בן פרחיה כדמוכח פרק בתרא דסוטה (דף מז.) ולא כרבי יהושע בן פרחיה שדחה לישו הנוצרי בשתי ידים ור' יהושע הוה קדים טובא לרבי עקיבא:

אמו מרים מגדלא נשיא היא. והא דקאמר בפרק קמא דחגיגה (דף ד:) רב ביבי הוה שכיח גביה מלאך המות כו' אמר ליה לשלוחיה זיל אייתי לי מרים מגדלא נשיא משמע שהיתה בימי רבי ביבי מרים מגדלא נשיא אחרת היתה. אי נמי מלאך המות היה מספר לרב ביבי מעשה שאירע כבר מזמן גדול:]

אמר רב חסדא דלא כר' יהודה. וא"ת רב אחא ברבי יעקב דקאמר אההיא דקאמר רב חסדא בפ' שני דגיטין (דף כ.) גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן דתניא נתכוין לכתוב כו' ודחי רב אחא בר יעקב דלמא לא היא ע"כ לא קאמרי התם גבי תורה אלא משום זה אלי ואנוהו אבל גבי גט מודו א"כ מתני' דהכא כמאן אתיא וי"ל דדוקא בגט שהיה כתוב שלא לשמה הוי כתב עליון כתב לכולי עלמא שהאחרון מתקן יותר מן הראשון שעושהו לשמה אבל כשאין כתב העליון מתקן כלום לכ"ע לא הוי כתב ובהכי מיירי מתני' ואתיא ככ"ע ורב חסדא דקאמר הכא דמתני' אתיא דלא כר"י לטעמיה דקאמר התם גבי גט באנו למחלוקת ר"י ורבנן ומשמע ליה דמתני' דהכא בכל ענין איירי אפי' כשמתקן בכתב האחרון אבל לרב אחא בר יעקב ע"כ מתני' לא איירי בכל ענין דבגט לא מצי איירי:

התם מחוסר מעשה. בפרק כל המנחות באות מצה (דף נז.) בהניח בשר על גבי גחלים ונצלה בו כגרוגרת בשני מקומות איכא מאן דמחייב ואיכא מאן דפטר מאן דמחייב סבר דלא דמי לכתב על שני כותלי הבית שאין מזיק שם חסרון קריבה כמו כאן:

עין משפט ונר מצוהעריכה

הערותעריכה

הערה 1: בדפוס וילנא "באבק", אבל ברש"י ורבינו חננאל "באבר" והוא עופרת, וכן מסתבר.