רשב"ם על קהלת ב ג
<< | רשב"ם על קהלת • פרק ב' • פסוק ג' |
• א • ב • ג • ו • ז • ח • ט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
תַּ֣רְתִּי בְלִבִּ֔י לִמְשׁ֥וֹךְ בַּיַּ֖יִן אֶת־בְּשָׂרִ֑י וְלִבִּ֞י נֹהֵ֤ג בַּֽחׇכְמָה֙ וְלֶאֱחֹ֣ז בְּסִכְל֔וּת עַ֣ד אֲשֶׁר־אֶרְאֶ֗ה אֵי־זֶ֨ה ט֜וֹב לִבְנֵ֤י הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֤ר יַעֲשׂוּ֙ תַּ֣חַת הַשָּׁמַ֔יִם מִסְפַּ֖ר יְמֵ֥י חַיֵּיהֶֽם׃
תרתי בלבי, הייתי תר ודורש בעצמי.
למשוך ביין,להתענג ולשמח עצמי ביין, דוגמת 'ויין ישמח לבב אנוש'.
ולבי נוהג בחכמה, שאין בה עומק שהיא צריכה לעולם, וכן ולאחוז בסכלות כופל לשונו, אבל כי ברוב חכמה שלמעלה היא חכמה עמוקה, שאין בני אדם צריכים לה ואין רגילים בה.
עד אשר אראה, שאיני יודע על איזה דבר לסמוך ללכת בו.
איזה טוב, איזה ענין טוב הוא.
מספר ימי חייהם, בחייהם.