רש"ש על המשנה/תרומות/א
רש"ש על המשנה מסכת תרומות פרק א
רש"ש על המשנה · מסכת תרומות · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
א עריכה
עי' בפי' הרמב"ם [הובא גם בתוי"ט] מש"כ ליישב הא דלקחו בעה"מ הת' דתרומה לשרש ואמרו תרם כו'. והנה מצינו במקרא כה"ג בשרש אבה והשם ממנו תאבה גרסה נפשי לתאבה (תהלים קי"ט) ע"ש בפירש"י ונמצא ג"כ שרש תאב תאבתי לישועתך (שם) [אמר המעתיק כבר קדמו בזה הר"וו היידינהיים בספרו מודע לבינה (במדבר ל"ד ח') בחלק הבנת המקרא]: ברע"ב ד"ה החרש כו' וקטן לא מצי ממעיט מאשר ידבנו לבו דאיכא קטן כו' שיש לו דעת להיות נודב [ועי' בר"ש]. לכאורה אף קודם לכן יש בו דעת דהא איתא בנדה פ"ה מ"ו קודם לזמן הזה אע"פ שאמרו יודעין אנו כו' וכ"מ מהא דפליג ר"י לקמן אקטן (ופי' הר"ש דבכל קטן קאמר) ואחרש לא פליג משמע דאית ליה ג"כ דרשה דאשר ידבנו ואפ"ה פליג בקטן ע"כ מוכח דא"ל דעת מיהו הר"ש הביא לקמן מהירושלמי דפליג גם אחרש אבל כ' דס"ל דא"ל דעת צלולה ועי' יומא [מ"ה] ובתד"ה מאי ואולי כוונת הר"ש בכאן שיש לו דעת לנדב ויהיה נדבתו נדבה: בתוי"ט ד"ה חמשה כו' כתב הר"ב וכ"כ הרמב"ם למעוטי דר"י כו' ומיהו תימה לפרושי מעוטי בכהאי גוונא כו' ועי' ריש כריתות ותמצא שם בגמ' כה"ג ופירש"י שם דל"ת סמי מכאן כו' והכי נמי יש לפרש דל"ת סמי מכאן קטן (נ"ת שם) ועוד נ"ל דהכא י"ל דל"ת בקטן אשיגרת לישנא דדרך לשנותו ביחד עם חרש ושוטה בכ"מ וכה"ג הביא התוי"ט עצמו בפ"ט דיבמות מ"ג ע"ש:
ב עריכה
חרש המדבר ואינו שומע ל"י ואם תרם ת"ת. לכאורה לפי סדר המשניות דעד משנה ו' שונה אותן דאפי' דיעבד אין ת"ת ומשם עד סוף הפרק וכן בפ"ב איירי באותן שלכתחלה ל"י ואם תרמו ת"ת ה"ל לרבי לסדר בבא זו שמה ועי' תוי"ט לקמן מ"ו ונ"ל משום דסתם חרש משמע שאינו שומע לחוד כדאיתא בחגיגה (ב' ב') להכי חש התנא דלא ניתי למטעי דבחרש כה"ג מיירי תנא תיכף דחרש כזה ת"ת וחרש שדברו בו חכמים כו': ברע"ב ד"ה חרש כו' דבריש חגיגה תני חרש ומדבר וא"ש בכלל [כ"ה בר"ש]. ובפ' מ"ח לענין חליצה משמע דגם שם מדבר וא"ש בכלל אבל נמצא שם בגמ' רק אלם ואלמת מטעם שאינו ראוי לבילה דקריאה אבל מדבר וא"ש משמע דחליצתו כשרה וכן היה פשוט להש"א בסוף תשו' ז':
ד עריכה
בש"א תרומת עצמן בהן ובה"א את"ת. ה"נ לכאורה דב"ה לטעמייהו דהקדש טעות אינו הקדש (נזיר פ"ה) והכא אם נאמר דתרומת עצמן בהם יהיו מדומעים וע"ד זה לא היה תורם כלל וב"ש נמי לטעמייהו שם אבל ז"א דבתרומה אף ב"ש מודו דאינה בטעות עתוי"ט פ"ג דפסחים מ"ג ועוד דאפי' לב"ה אינו טעות כ"כ דיש תקנה לעשות המותר מע"ר אם היה לו עוד זיתים שתרם גם עליהם ואח"ז יקרא עליו שם ת"מ כדלקמן פ"ד מ"ה ע"ש בר"ש לכן נ"ל דאזלי לשיטתייהו בפלוגתתן בנדרים פ"ג מ"ב דב"ש סברי התם דאביו ואחיו לבד מותרי' והשאר אסורים וב"ה סברי דכולם מותרים וע"ש בגמ' ונכון בעז"ה. אולם קשה מהא דפ"ד שהזכרתי וי"ל דהתם ר"א (דשמותי הוא ר"ל מתלמידי ב"ש) קאמר ואזיל לשיטתייהו אבל עדיין קשה מלקמן פ"ג מ"ג רע"א תרומת שניהם תרומה ופי' הר"ש מהירושל' דתרומות כ"א חציה תרומה וחציה חולין ועי' תמורה (י"ג) גירסא אחרת דר"א אמר ת"ש תרומה וא"ש דר"א שמותי הוא כנ"ל אך עדין לא הונח לי מהתוספתא שהביא הר"ש לקמן ברפ"ג מה שבידו יין היין תרום כו' וע"ש ביאורה ועי' בירושלמי פ"ג מ"ה אתיא דר"ש כב"ש כו' וע"ש בר"ש: בתור"ע אות ד' הקשה דל"ל טעמא דא"ת משאינו גמור כו' תיפוק ליה משום פסידא דכהן ואפי' מזיתים הנכבשים נמי לא ואנכי תמה עליו דהא לקמן ספ"ב תנן דמן הרע על היפה ת"ת וע"ש בדבריו אות כ"ג ואין לך פסידא גדול מזה ולהכי צריך הכא טעמא דמשא"ג כו' ג"כ ומשום תרתי לריעותא אפי' בדיעבד אין ת"ת ועי' בירושלמי חלוקים אחרים הביאום הר"ש ושנ"א:
ה עריכה
ולא ממ"ר שנטלה תרומתו. עי' ברע"ב [והם דברי הר"ש] שנראה דעתו שרשאי לתרום ממע"ר שלנ"ת אף שכבר נטלה ממנו ת"ג על טבל גמור של"נ ממנו אף ת"ג וכן הבינו המל"מ בפ"ה מה"ת הי"ג וזה סותר למש"כ הר"ש בפ"ג דחלה מ"ט דז"ל שם וא"ת היכי משכחת פרנסה ממ"א כו' וא"כ איירי התם בטבל שהורמה ממנו ת"ג כו' אבל הכא בשלא הורם מהן כלל כו' ע"ש ומהתימה על המל"מ שהביא שם בהל' י"ז גם דברי הר"ש דחלה ולא הרגיש בסתירתם: בתוי"ט ד"ה ולא ממע"ש כו' פירש הר"ב שהקדימו בשבלין וכ"כ הר"ש ותימה לי כו' ועי' בתוס' ר"ע וכבר קדמו הש"א בתשובה צ"ז בסופה: [בתוי"ט ד"ה ולא מן החיוב כו'. ונ"ל דיצאת לו מן הירושלמי דפ"ה דמעשרות כו' נ"ב כן הוא בתוספתא דמכילתין ספ"ב. - מהגרמ"ש]: שם בתוי"ט ד"ה ולא מפירות הארץ על פירות חו"ל שנתחייבו בתקנת נביאים כו' וק"ל דא"כ ה"ל כמו מעציץ נקוב על שאינו נקוב או איפכא דנתפרשו דינייהו בפ"ה דדמאי מ"י ע"ש והכא תנא דאין תרומתן תרומה עי' תור"ע אות ח' ועי' ביבמות (פ"ט): [שם בתוס' רע"א שם אות ז' בד"ה לענ"ד בהדיא מבואר כו' נ"ב קדמו בזה בס' אור יקרות בר"ה שם וכתב דאישתמיטתיה להתוי"ט דברי התוס' אלו.- מהגרמ"ש]:
ו עריכה
חמשה ל"י כו' עתוי"ט ובמש"כ לעיל מ"ב אמנם אכתי קשה דתני מנינא דמשמע דתו ליכא עי' מכות כ"א ב' תנא קתני שמונה ואת אמרת תנא ושייר ובכריתות (ב' ב') ברש"י ד"ה אהכי תני ד' וז"ל וכל היכא דתני חושבנא דוקא קתני ול"ת תנא ושייר. ועי' תוס' יבמות ג' ב' ד"ה למעוטי ובמה שציין שם הגרי"פ והאיכא מדבר וא"ש ולולא דמסתפינא הייתי אומר דמתניתין דהכא אתיא כהא דתני ר"י בריה דרשב"פ ברכות (ט"ו) דמדבר וא"ש תורם לכתחילה ואוקימנא התם כר"מ דא"ל אחר כוונת הלב הן הן הדברים ואשכחנא כה"ג בפ"ט דכלאים דבמ"ב סתם כמ"ד דשא"מ אסור ובמ"ה כמ"ד מותר להר"ש וסייעתו:
ח עריכה
א"ת שמן על זיתים כו' וא"ת ת"ת ויחזור ויתרום ובר"ש בירו' פריך ממתני' דס"פ כו' ר"ל דהתם ל"א דיחזור ויתרום וע"ש בר"ש במ"ד באורך ולכאורה ה"נ לחלק דהכא גזרינן אטו איפכא (ר"ל מזיתים ע"ש) דאף בדיעבד אין ת"ת כדלעיל מ"ד משא"כ בס"פ דגם איפכא ת"ת (ועי' ר"ש במ"ד) אולם לפ"ז קשה א"כ נגזור נמי בזיתים על שמן דתהא תרומה אטו איפכא: ברע"ב ד"ה אבל לא שניה כו' לפיכך אינה נאכלת עד שיפרישו עליה תו"מ [כ"ה בר"ש] ממקום אחר. המלות ממקום אחר הוסיף הרע"ב. ותמוה דמדוע לא יפריש מיניה וביה ואולי משום פסידא דלוים ועניים שיצטרכו למכור מעשרותיהן לכהנים בדמי תרומה: