רש"ש על המשנה/פאה/ח

רש"ש על המשנה מסכת פאה פרק ח

משנה תוספתא ירושלמי

<< · רש"ש על המשנה · מסכת פאה · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנוראפירוש תוספות יום טובפירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)פירוש מלאכת שלמהעיקר תוספות יום טובפירוש המשניות לרמב"םמפרשי המשנה

אעריכה

ברע"ב ד"ה רביעה שניה המטר נקרא רביעה מפני כו' [כ"כ הרמב"ם]. והוא מהגמרא דתענית (ו' ב') ע"ש ולכן תמוה מש"כ הרע"ב פי' אחר מלבו ועמש"כ בברכות (מ"ט ב'): ברע"ב ד"ה ולא יהא כו' וכיון שאינו מביא כו' וב"ס לאשתו כו' [וכ"ה בר"ש]. וק"ל הא יש הרבה עניים בלא נשים ולהם כדאי לילך. ולשון הירושלמי שמביא אח"כ י"ל קצת:


בעריכה

ברע"ב ד"ה בכל שנתו בשנה שלישית ובשנה ששית כו' [כ"כ הר"ש]. וק"ל דהא זמן האסיף שלהן אינו אלא בשנה שאחריהם בחדש תשרי ועיקר מצות הפרשה היא אחר המרוח וראיית פני הבית ועמש"כ לקמן מ"ה: בתור"ע (אות ע"ח) קשה לי כו' ונעשה הפקר מיד יזכה בעל השדה כו' ע"ש ובמחכ"ת אישתמיטתיה מש"כ הרא"ש בפ' אלו מציאות במשנה דמצא בגל (וכן הנ"י שם) דלא עדיפא חצירו מידו (כה"ג אמרינן שם (ק"ב) כ"ה דאיהו זכי חצרו זכיא ליה כו' ע"ש) דאילו בא לידו קודם יאשותו לא קני כו' ועי' בש"ך סי' רס"ח סק"ב ובסמ"ע סי' ר"ס סק"ב ובזה א"ש הא דאיתא בירושלמי מת"ע שבשדה שאין עניים מקפידין עליהן ה"ה של בעה"ב משום דכיון דלא קפדי עליהם מעיקרא מיד זכתה לו שדהו לבעה"ב ולי קשה דמאי מהני יאוש עניים דהרי יאוש מטעם הפקר הוא וכמו דאר"א לעיל פ"ה מ"ב וכי היאך העני הזה מחליף דבר של"ב ברשותו ה"נ היאך יפקירו דבר כו' עי' פ' מרובה (ס"ט) ואולי כיון דכל העניים מיאשי והתורה לא זכתה אלא להם שפיר מצו לאפקורי ור"א לא קאמר אלא דעני פרטי א"י להחליף ומדויק היטב לישניה וכי היאך העני הזה כו' הזה דוקא: ומה שהקשה עוד (באות הקודם) מקטני עניים דגם להם חלק בזה ולדידהו הוה יאוש שלמ"ד ע"ש. נ"ל דלק"מ דהא אפי' אם כבר זכו בו אין בהם משום גזל אלא מפני ד"ש היכא דאין דעת אחרת מקנה אותן כמו מציאה וכן מת"ע דהוה כמו הפקר ופי' הרמב"ם משמע דאין הטעם משום יאוש רק כיון דעניים תו לא יבואו קרינן ביה לעני ולגר תעזוב ולא לעורבים כו' דאיתא בחולין (קל"ד ב') וכן משמע בירושלמי: שם במשנה נאמנים על השמן לומר של מ"ע הוא. נראה דר"ל דהוצאותיו מזיתי מ"ע שניתן לי דומיא דשל זיתי ניקוף ומשכחת לה זיתי מעשר בזיתי אכילה עיין בפ"א דתרומות מ"ט והא הוא דאשמעינן ובפי' הרמב"ם לא משמע כן:


געריכה

שם ברע"ב ד"ה נאמנין על החטים. לומר מ"ע הם כו' [כ"כ הר"ש] וכ"ע התוי"ט דה"ה בלקט שו"פ ול"נ דדוקא נקיט מ"ע דלקט שו"פ דרכייהו בשבלים ואף על החטה אינם נאמנים:


העריכה

אין פוחתין כו'. נ"ל מדלא יהיב שיעורא בש"ש ובשיפון ע"כ שיעורייהו כשעורין שהם ממינן וכוסמין להכי תני מפני שהם מין חטים ואף מין שעורים ועוד דשיעורן חלוק מתרוויהון ומה שאמר בגורן הוא לאפוקי בית כמ"ש הר"ש בשם התוספתא ומשמע מכאן דמותר לכתחילה להפריש טרם ראיית פני הבית וכ"מ עוד ממש"כ הר"ש בפ"ד דדמאי מ"ד בשם הירושלמי דא"א לגורן שתיעקר אא"כ נתרמה ממנו תרומה סייעתא להש"א תשו' צ"ז: שם רע"א פרס. נ"ל דקאי אתרווייהו אגרוגרות ואדבלה. כלומר חצי קב גרוגרת וחצי מנה דבלה כיון שהם מין אחד אלא שהדבלה היא אחר שנדרסות אין סברא לחלק בשיעורייהו ומסתמא קב גרוגרת הוה כמו מנה דבלה (לת"ק) וממילא לר"ע דדבלה שיעורו חצי מנה ה"ה לגרוגרת די בחצי קב וזה דלא כדמשמע קצת מהמפרשים [יותר מזה מצינו בסנהדרין (דף ע') מתוך שכפל רבי יוסי ביין נמצא כופל אף בבשר ולפ"ז יפלוג ג"כ על הא דמ"ב פ"ד דכלים לטעם שכתב הר"ש שם והל"ל שם וכדברי ר"ע ברובע כמו בכתובות פי"א מ"ד ובב"ב פ"ז משנה ב ובפרה פי"א מ"א]: [בתוי"ט בד"ה אין פוחתין לעניים. אבל במ"ע כתיב (דברים כ"ו) ונתת לגר וגו' נ"ב במח"כ אגב שטפיה כתב כן דהאי קרא דונתת כו' במ"ע המתחלק בתוך הבית כתיב. אבל בהמתחלק בגורן כתיב והנחתו כמ"ש בנדרים מ"ג פי"א והוא מספרי. - מהגרמ"ש]: בשנו"א חצי לוג יין. שזהו שיעור לטבל ב' סעודות ותמוה דבעירובין (כ"ט א') מוכח להדיא דבכדי לאכול בהם הוא פחות מב' רביעיות והוא שיעור ליין מבושל אבל חצי לוג הוא שיעור לשתות בב"ס והוא לשאינו מבושל ודע דמש"כ בפי' הקצר היינו ד' איסרים וכן לקמן מ"ז כ' פונדיון הוא ד' איסרים ט"ס וצ"ל ב' איסרים:


ועריכה

מדה זו אמורה בכהנים כו'. בשנו"א פי' כלומר בין שנותן לכהן מת"כ כו' פי' זה נסתר מהתוספתא דז"ל ושאר מת"כ ולויה נותן כ"ש ואין חושש ועי' במל"מ (פ"ו מהל' מת"ע ד"ז) שגם עינו ראתה הפי' הזה ודחוהו מפני התוספתא הלזו ועי' בהרא"ש שגם הוא פי' כן:


טעריכה

וכל מי שצריך ליטול וא"נ כו'. עי' בר"ש וברע"ב בישוב המשנה שלא תסתור מה שאמרו בירוש' ע"ז דהוי שו"ד ולענ"ד דמתניתין קאי על הא דתני לעיל מי שיש לו מזון ב"ס לא יטול כו' יד"ס כו' מאתים כו' חמשים זוז כו' וע"ז אמר כאן וכל מי שצריך ליטול דהיינו שיש לו ד"מ פחות מחמשים זוז (וכן באינך) דצריך ליטול ורשאי ואעפ"כ אינו נוטל בחשבו עתה יש לי לאכול משלי. ואף שאיננו מספיק לי לשנה יבטח על השי"ת שישלח לו ריוח במשך השנה (וכמאמרם ז"ל בסוטה בסוף (דף מ"ח) כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה) ולכן שפיר סיים התנא ועליו הכ"א ברוך הגבר אשר יבטח בה' ועמ"ש בקדושין כ"ז א' בס"ד: [בתוי"ט בד"ה שנאמר כי השוחד וכו' עי' מה שכתבתי בסוף מס' ידים. נ"ב שם כתב דמשום אל תעמוד בדבר רע תני "וגומר" דבתר הך קרא סמיך צדק צדק תרדוף למען תחיה וכו' עכ"ל. והרמ"ז שם והש"ל כאן (וחידוש שלא הזכיר את הרמ"ז) תפסוהו כי להפסוק הזה כי השוחד יעור פקחים שהוא בפ' משפטים לא סמיך כלל צדק צדק תרדוף. והך כתוב בפ' שופטים ע"ש מה שתירצו. ולפלא שלא הרגישו שבוודאי ט"ס הוא במשניות וצ"ל "שנאמר כי השוחד יעור עיני חכמים וגו'" כמו שהוא הגירסא במשנה שבגמרא בבבלי ובירושלמי. והוא הכתוב בפ' שופטים מקמי' דקרא "צדק צדק תרדוף" (כמ"ש התוי"ט) דמייתי המשנה מקודם. ובהגהות שבדקדוקי סופרים כתב דגי' פקחים עדיף דמייתי מקרא המוקדם. ואני אומר דגי' "חכמים" עדיף מתרי טעמי א' משום דאל תעמוד בדבר רע כדברי התוי"ט ועוד דאיידי דאיירי בהך קרא דצדק בוודאי מייתי סיפיה ושוחד כו' חכמים. ועוד דאצל "פקחים" לא כתיב "עיני". וניחא יותר ללמוד שעיניו כהות ממה שכתוב "עיני חכמים". - מהגרמ"ש]: