רש"ש על המשנה/עירובין/ג
רש"ש על המשנה מסכת עירובין פרק ג
<< · רש"ש על המשנה · מסכת עירובין · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
א
עריכהברע"ב ד"ה בכל מערבין כו' אין למידין מן הכללות כו' דהא הכא תנן כו' ואיכא נמי כמהין ופטריות כו'. כ"ה בגמרא. הגר"א ז"ל באו"ח שפ"ו ס"ק ט"ז מפרש דקושית הגמ' והאיכא כו"פ לא קאי רק אהכל נקח כו' דכן מפורש בתו"כ מכלל ופרט כיצד כו' יצא כו"פ ע"ש. ואנכי תמה דהא לר"י בן גדיש דאפי' ציר נקח מטעם דדריש ריבויי ומיעוטי ומרבי כל מילי וממעט מים ומלח כדלקמן משמע דמרבי נמי כו"פ. ובתו"כ לא ממעט להו רק משום דדריש בכלל ופרט וא"כ א"ל דמתניתין אתיא כוותיה. ולשון רש"י לקמן בגמרא ד"ה פירא בעינן "כדלקמן מכלל ופרט" אינו מדוקדק. ודברי התוי"ט בפ"א דמע"ש מ"ג בזה מגומגמין מאד ע"ש. ולפי גי' הק"א שם משמע דלא ממעט להו בתו"כ אלא משום דסבר כללא קמא דוקא ובעינן נמי וולד ולדות הארץ (עי' לקמן ריש דף כ"ח) אבל למאן דל"ב רק מפרי מפרי וגד"ק לא מימעטו. ובזה אתיין דברי התוס' בד"ה מאן. שכ' דכו"פ נקחין דפרי מפרי הן וגד"ק לנכון ולא יקשה עליהם מתו"כ הנ"ל. וכ"נ להדיא מהירושלמי דתלי זה בפלוגתת רי"ש ור"ע דרי"ש דדריש ולד ולדות הארץ ממעט כו"פ. ולר"ע דלא דריש רק פרי מפרי מרבה כו"פ. והגר"א ז"ל שהעתיק התו"כ "אף כל פרי מפרי כו' יצאו כו"פ" ל"י אנה מצא גי' זו. ואולי הגיה כן מדעתו. אבל הוא נגד הירושלמי והתוס'. שוב מצאתי חבר גדול להגר"א ז"ל רש"י בב"ק (סג) ד"ה פרי מפרי שכ' דבא למעט כו"פ: בתוי"ט ד"ה מפני שיכול כו' ומסיים רש"י בעגלות מבעוד יום. לכאורה קשה דהא בעינן דח"ל בה"ש. ומה"ט לסומכוס א"מ לישראל בתרומה אף דאי בעי מתשיל עלה ויפריש תרומה אחרת מבעו"י. וי"ל דדוקא אם אינה ראויה כך כמות שהיא רק מחמת דאי בעי הוי עביד תקנה. בעינן שיוכל לעשותה בה"ש. עי' לקמן (ל' ב') [תוס' ד"ה ולפרוש] אבל היכא דראויה ליה בלא דאי מבעו"י (ולאחריני חזי אפי' בשבת עצמה) ש"ד. וכמו שהשיבו ב"ש שם על הא דמערבין לגדול ביוה"כ התם איכא סעודה הראויה מבעו"י. וזה דומה להא דלקמן (ריש ד' נ"א) והוא דכי רהיט לעקריה מטי דהיינו מבעו"י בעת שאומר שביתתי בעקרו:
ב
עריכהבתורע"א אות כ"ב כו' ויעוין ברשב"א בחידושי יבמות שהק' לשיטתיה כו' דאמאי א"מ בטבל כו' הא חזי לקטנים כו'. ושמעתי לתרץ דטבל אינן רשאין להאכילו לקטנים מטעם אחר משום דאסור בהנאה של כלוי עי' שבת (כ"ו) תוד"ה א"מ בטבל טמא: שם אות כ"ה כו' אבל מתניתין כו' ולא באו לחזרה כו' דגם בשולח ע"י גדול כו'. ול"נ ליישב ע"פ דבריהם בדבור הסמוך דהיכא דסומך עליו לגמרי ול"צ לטעם חזקה כו' וא"כ הוה כאלו אמרו בפירוש שהנחנו [וצ"ע]:
ג
עריכהברע"ב ד"ה ואבד המפתח כו' ואיכא תרתי כו' אפילו לרבי דאמר כו' בכה"ג מודה דגזרו וכו'. עי' תור"ע שתמה עליו ע"ש ונ"ל ליישב דהתם הב' איסורים בזאח"ז אבל הכא בשעה שחותך החבלים קא מטלטל גם לסכין ועובר על ב' איסורים בב"א. אולם לפמש"כ המ"א בסי' ש"ח סק"י יש לדון בזה:
ד
עריכהברע"ב ד"ה תרומה ונטמאת כו' ותנא תרומה שנטמאת כו' דאע"ג דישנה בעולם כו'. כן פירש"י ונראה דחוק. ויל"פ דהרבותא היא אע"ג דהוה ספק טומאה בר"ה דר"מ מטהר כה"ג בהא דנגע בא' בלילה מטעם זה כמ"ש התוס' בשם התוספתא שם מ"מ הכא מחמיר מטעמי דמחלקין אמוראי דלקמן ואפשר להוסיף עוד דהכא אף דגם אין בו דעת לישאל: בתוי"ט ד"ה אם ספק כו' התם תרי חזקות לקולא כו'. עי' בתורע"א בקושיא הא' (וכ"ה בגה"ש). הן ר"מ ור"י תרווייהו ס"ל בה"ש כהרף עין (ריש ברכות) א"כ בתוך בין השמשות הוא כולו. ובזה מיושב קצת מה שפירש רש"י דודאי איטמי מבעו"י וכן לקמן (ל"ו סע"א) פי' סוף היום תחלת בה"ש. ועוד שם (ריש ע"ב) תחלת היום דהיינו סוף בה"ש דלכאורה תמוה דהא בשבת (ל"ד ב') אמרינן בה"ש ספק כולו מן הלילה כו' אבל אם הוא כהרף עין הרי הוא תופס מן היום ומן הלילה: אולם בסברא זאת שחדש לנו הגה"ש [וכ"כ התוס' בשבת (ל"ד) ד"ה שניהם] "דהיכא דידוע לנו באיזה זמן נפל השרץ רק דמספקינן על אותו זמן אם הוא יום או לילה לא שייך לאוקמיה אחזקה" יל"פ כוונת ר' ירמיה (לא כפירוש רש"י דודאי איטמי מבעו"י דא"כ מאי שייך פלוגתא בזה ואיך יקראנו התנא ספק. ואיך יאמרו ר"מ ור"י בזה ה"ז חמר גמל ור"י ור"ש יכשירוהו. וכיון דודאי איטמי מבעו"י וא"א שיטעה ר' ירמיה בכ"ז) הוא דראינו שנפל בביה"ש ואין נודע לנו אם אותו זמן תפס קצת מן היום (או אפילו תחלת הלילה ממש למאי דאמרינן לקמן תחלת היום קונה עירוב) או לא. ולכן לא שייך כאן חזקה ואפ"ה פריך מר"י דהרי גם הוא אינו מכשיר בלא חזקה כדלקמן בס' טהורה ס' טמאה ונכון בעז"ה:
ה
עריכהברע"ב ד"ה ר' יהודה אומר כו' דלקנו ליה ההוא ערוב דלצד רביה כו' ורש"י מסיים ומיהו איהו הוא דלא ידע לאיזה מן הצדדין יבא כו' משמע דזה ידע שרבו אחד מהם. וקשה כיון דידע ואפ"ה אמר למקום שארצה אלך א"כ חזינן לדעתיה דלא ניחא ליה כ"כ ברבו ומדוע לא פי' שלא ידע כלל שרבו אחד מהם. [ודברי הרע"ב יסבלו גם אם נאמר דלא ידע כלל שרבו א' מהם]:
ו
עריכהבתוי"ט ד"ה מערב אדם כו' ומ"ש הר"ב שיערב כו' משום יו"ט שחל אחר השבת כו' ע"ש אבל מה יענה במה שפי' במשנה הסמוכה בב' יו"ט של ר"ה ג"כ שמניחן בעיו"ט ועי' מהרש"א:
ח
עריכהבתוס' רע"א אות ל"ו כו' וקשה לי דהא תינח כו'. י"ל דלאינך טעמי כו' ותו קשה הא מכלכלה נמי נשמע זה כו'. ע"ש ואני תמה על כתה"ג דאישתמיטתיה דבטבל ל"א כלל מיגו דאיתקצאי לביה"ש דהא קיי"ל דטבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקן מתוקן (שבת מ"ג) וע"ש בפי' רש"י ותוס' ומש"כ הכא דבהתירא מפריש ובזה יפלו כל דבריו שם גם סוף דבריו תמוהים ואכמ"ל:
ט
עריכהבמשנה החליצנו כו' את יום רה"ח כו' ברא"ש ובהרר"י הגי' ביום רה"ח כו' והיא גי' נכונה לכאורה אבל קשה לי לישנא דאם אמש דהוי צועק לשעבר. (וצ"ע בדבריו):