רש"ש על המשנה/טבול יום/א
רש"ש על המשנה מסכת טבול יום פרק א
רש"ש על המשנה · מסכת טבול יום · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
א
עריכהבמשנה וקולית של מים. הן תרומה לא שייכא במים. וחולין שנעשו ע"ט תרומה ג"כ טבו"י אין פוסל כמו שהביא הא"ר בפ' דלקמן מ"ב מהתוספתא. וע"כ מיירי כאן במים המקודשין כגון של ניסוך החג: תוי"ט ד"ה המכנס. ולא פי' טעמא מאי מחלקין כו'. ול"נ משום דבמכנס חלות קתני ע"מ להפריש משמע דדעתו היה בבירור להפריש זו מזו כדפי' הרע"ב לכן ס"ל לב"ה דאפי' בשאר טומאות א"ח. משא"כ באינך דסיפא מיירי בסתמא כדמשמע בפי' הרע"ב בד"ה עד שלא קרמו ועי' א"ר: שם ד"ה וקולית. גם הרמב"ם כו' וכתב כו' שהוא כמו גלגולת הראש. אולי גורס קוליס בסמ"ך והוא כמו קולסי כרוב שפי' שם הרע"ב בשמו ראשי הכרוב. וכמו גדי מקולס בפ"ב דביצה: ד"ה רי"א. עי' כה"ד. לכאורה מוכרח דת"ק לא פליג דאת"ל דפליג מאי ס"ל. דא"ל דס"ל דאף ב"ה מודו א"כ ה"ל למחשביה במ"ב. ואי דאף ב"ש מודו. ר"י טעמא דב"ש אתי לאשמעינן (עי' שבת קלה א' ובמש"כ שם) אבל יש לדחות דאיכא למימר דלת"ק אף בשאר טמאים טהור אליבא דב"ה להרמב"ם דהאי ומודים אחלות נמי קאי. ולהר"ש ולהרע"ב י"ל דלת"ק ל"פ ואף בשאר טמאים לכ"ע אינו חבור. ורי"א דפליגי ונ"מ אליבא דב"ה בשאר טמאים מיהא חבור. ועי' במש"כ בסמוך:
ב
עריכהרי"א אף של טופח. כאן איכא למידק מאי אמר ביה ת"ק. אילימא דפליגי ביה ב"ש וב"ה. ליחשביה במ"א. ואי דב"ש מודו ביה. או דלב"ה טהור אף בשא"ט (ולהרמב"ם בפי' ומודים כנ"ל). א"כ יפלגו מקצה אל קצה. דלת"ק קילא מכל הני דבמ"א. ולר"י חמירא. עי' שבת (קלח) וביצה (יג) בתד"ה איכא דאמרי. וכאן יאות טפי לומר דל"פ עליו ת"ק מדלעיל מ"א שכתב התוי"ט:
ג
עריכהבהרע"ב וגרגיר מלח. שנדבק כו'. משמע דמעצמו נדבק שלא בכוונה. ובמ"ד מפרש ופעמים שמשימין גרגיר של מלח כו'. אולי כוון בו ליישב קושית מהר"ם. והוא שהחילוק בין הרישא לסיפא. דברישא נדבק מאליו שלא בכוונה. וסיפא בכוונה לסימן ואח"כ נוטלו ממנו לכן לא הוי חבור. וקטן וגדול דנקיט הוא משום אורחא דמלתא. דלסימן מסתמא מניחין גדול שיהא ניכר: תוי"ט ד"ה וגרגיר. עי' כ"ד מהר"ם. ונראה שהוא מפרש דתואר קטן שב נמי אמסמר. ולא מחוור דא"כ ה"ל למיתני במ"ד ג"כ מסמר וקודם גרגיר בכדי שתואר גדול יסוב על שניהם. ובעיקר פי' משנתינו נ"ל ע"ד מהר"ם רק באופן אחר קצת והוא דטעמא דת"ק במשנה זו משום דנאכלים עמו ושל אחריה משום שאין נאכלין עמו וא"ל ר"י מה אתה מחשב כי רוכלא אימא כלל כל שהוא נאכל כו' וכן במ"ד כל שא"נ כו': ד"ה פחות. להרמב"ם קאי נמי אמסמר והוא דוחק גדול חדא דמפסיק ביניהם בגרגיר מלח שנית כמו שהקשיתי לפי' מהר"ם מדוע לא תני במ"ד ג"כ במסמר:
ד
עריכהד"ה יתר. ול"נ לתרץ ע"ד דמשני הש"ס בברכות (נג) ואיידי דתני רישא רוב עובדי כוכבים וכו' וכה"ג בעירובין (טז) ובפסחים (עט ב') ע"ש:
ח
עריכההשעורה כו'. עי' מפרשים. ולענ"ד נל"פ דמיירי הכא שנעשו גוש אחד ע"י בישול או שא"ד. וקאמר דאם אינן קלופין אינן נעשין חבור זל"ז כיון שהקליפות מפסיקין בין זל"ז אין חיבורן עולה יפה. וכן יל"פ לכולה מתני' וכל הפרק הזה משתעי בדיני חיבורין: שם התיאה והחלתית כו' וחכ"א כו' וטמאים בכל הטומאות כו' והפלפל כו' טמאים בטבו"י כו'. וק"ל דבעוקצין פ"ג מ"ה פסקינן כריב"נ דא"מ טומאת אוכלין ע"ש בפי' הרמב"ם והרע"ב. ועי' ביומא (פא ב') בתד"ה שהפלפלין. ותימה שלא הביאו משנה שלפנינו. וראיתי להרמב"ם בחבורו פ"ז מהט"א ה"ח שהביא דיני משנה זו והשמיט לתיאה וחלתית. וכ"ע הכ"מ דל"י למה. ולא הרגיש שגם הפלפל השמיט. ובעיני הדבר ברור שדחה אותם מהלכה מפני הא דעוקצין אשר פסקה שם בפ"א ה"ו. ותימה גדולה על מרן ז"ל שנעלם ממנו כ"ז: