רש"י על שמואל ב כא י
<< | רש"י על שמואל ב • פרק כ"א • פסוק י' |
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יב • יג • יד • טז • יז • יח • יט • כ •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַתִּקַּ֣ח רִצְפָּה֩ בַת־אַיָּ֨ה אֶת־הַשַּׂ֜ק וַתַּטֵּ֨הוּ לָ֤הּ אֶל־הַצּוּר֙ מִתְּחִלַּ֣ת קָצִ֔יר עַ֛ד נִתַּךְ־מַ֥יִם עֲלֵיהֶ֖ם מִן־הַשָּׁמָ֑יִם וְלֹֽא־נָתְנָה֩ ע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם לָנ֤וּחַ עֲלֵיהֶם֙ יוֹמָ֔ם וְאֶת־חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה לָֽיְלָה׃
"עד נתך מים" - בימות הגשמים בתשרי, שלא נתנו לקבורה.
והלא כתיב (דברים כא כג): "לא תלין נבלתו"! אלא אמרו, מוטב תיעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא.
- שהיו עוברין ושבין אומרים: "מה טיבן של אלו?"
- אומרים להם "מבני מלכים הם."
- "ומה עשו?"
- "פשטו ידם בגרים גרורים."
- אומרים "אין לך אומה ראויה לידבק בה כאומה זו". (יבמות עט א)