רש"י על נחמיה ה
<< · רש"י על נחמיה · ה · >>
פסוק א
פסוק ב
פסוק ג
פסוק ד
פסוק ה
"כבניהם בנינו" - כבניהם שהם חשובים ומיוחסים כמו כן מיוחסים בנינו
"והנה אנחנו כובשים" - ועתה יש לנו להיות כובשים ונותנים בנינו ובנותינו לאחרים על עסק מזונותינו
"ויש מבנותינו נכבשות" - וכבר יש קצת מבנותינו שהן נכבשות לאחרים לעבדות
"ואין לאל ידינו" - ואין כח בידינו לפדותם
"ושדותינו וכרמינו לאחרים" - אף שדות וכרמים מסרנו ביד אחרים לפרנסתינו ומה נאכל מעתה כי אין לנו במה להתפרנספסוק ז
"ואריבה" - נתוכחתי עם החורים והסגנים שהם העשירים
"משא איש באחיו אתם נושים" - מדוע אתם כך עושים היה לכם לפרנס העניים הללו ואתם מלוים להם ממון לכבוש בניהם ובנותיהם ושדותיהם וכרמיהם ובתיהם
"ואתן עליהם קהלה גדולה" - הקוהלתי ואספתי עליהם קהילה גדולה לצעוק עליהם כדי לביישםפסוק ח
"כדי בנו" - באותו די ממון שבידינו
"וגם אתם" - ואף אתם תמכרו לעכו"ם את אחיכם הנכבשים תחת ידיכם לעבדים
"ונמכרו לנו" - והמעשה יבא לידי כך שיהיו מכורים לנו מיד העובדי כוכבים (ואם כן למה תמכרו אותם כיון שמוכרחים אנחנו לפדותם כן הוא בס"א)
"ויחרישו" - שתקו ונתביישו ולא ידעו מה להשיבפסוק ט
פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
פסוק יג
"נערתי" - אישקוליי"ר בלע"ז כמו התנערי מעפר (שם)
"ככה ינער" - ככה ינער הקב"ה מן העולם ומנכסיהם כל אותם שלא יהיו מוחלין חובותיהם
"נעור ורק" - בלא נכסיםפסוק יד
"פחם" - כמו פחה שלטן דוגמת רוקם שהוא כמו רקה
"משנת עשרים" - למלך דריוש כי אז עלה מבבל שנאמר (לעיל ב) ויהי בחדש ניסן שנת עשרים וגו'
"שנים שתים עשרה" - שהם שתים עשרה שנה
"אני ואחי" - אני וחברי אשר באו עמי
"לחם הפחה לא אכלתי" - לחם שהוא ראוי למאכל הפחה שהעם נותנין אותו אל הפחה מן המספסוק טו
"ויקחו" - והיו לוקחים מהם בשביל המס לחם ויין אחר נתינת ארבעים שקלים של כסף וכך היו רגילים בכל שנה
"גם נעריהם" - של פחותפסוק טז
"החזקתי" - הפסקתי לעסוק בה תדיר
"ושדה לא קנינו" - ובשדות של היהודים שהיו בונים החומה לא קנינו אני ובני סייעתי על עסק דוחקם שהיו עוסקין בבנין החומה אבל הייתי נותן להם ממון כדי לבנות הבנין
"על המלאכה" - לבנות תדירפסוק יז
פסוק יח
"ברורות" - פתרונו לפי עניינו שש צאן עשויות כענין שנאמר חמש צאן עשויות (שמואל א' כ"ה)
"נעשו לי" - לשון תקון כמו ובן הבקר אשר עשה (בראשית יח)
"ובין עשרת ימים" - ובכל יום ויום היו שותים יין הרבה כדי שיעור ספוק של עשרת ימים
"ועם זה" - ובשביל כל מעשה זה שהייתי מוציא הוצאות כל כך
"לחם" - של מס הראוי לפחה לא בקשתי ולא שאלתי מן העם שהרי כבדה וחזקה עבודת בנין החומה עליהם
<< · רש"י על נחמיה · ה · >>