רש"י על ישעיהו ג
<< · רש"י על ישעיהו · ג · >>
פסוק א
פסוק ב
פסוק ג
"וחכם חרשים" - שכשפותח בדברי תורה נעשו הכל כחרשים
"ונבון לחש" - ראוי למסור לו סתרי תורה שנתנו בלחש כגון מעשה בראשית ומעשה מרכבהפסוק ד
פסוק ה
"ירהבו הנער בזקן" - יתגדל הנער על הזקן
"והנקלה בנכבד" - כפשוטו ומדרשו יבא מי שחמורות דומות עליו כקלות וירהב במי שהקלות דומות עליו ככבדותפסוק ו
"קצין תהיה לנו" - ותלמדנו
"והמכשלה הזאת" - שאנו נכשלים בה באיסור או בהיתר בטומאה או בטהרה תחת ידיך הוא שאתה יודע להורות לנו דבר אחר שמלה לך להלביש ערום והמכשלה (פיילנצ"א בלע"ז) מחסרוני שאני מחוסר לחם תחת ידיך להספיקני ולכך קצין תהיה לנו והוא משיב בביתי אין לחם ואין שמלה ומה טיבי לקציןפסוק ז
פסוק ח
"כי לשונם ומעלליהם אל ה'" - לנגדו להכעיסו
"למרות עיני כבודו" - להקניט לפני כבודו ד"א עניני כבודופסוק ט
פסוק י
פסוק יא
והמקרא מוסב על "אמרו":
- צדיק כי טוב לו,
- ואוי לו לרשע רע.
פסוק יב
"ונשים משלו בו" - נשים נואפות משלו בו כמו שאמר למטה יען כי גבהו בנות ציון והטו לבם לרעה לפיכך כל חלשים משלו בו ויונתן תירגם לשון נושים
"מאשריך" - מדריכיך שיש להם לאשרך בדרך טוב הם מתעים אותם
"בלעו" - קלקלופסוק יג
פסוק יד
"גזלת העני" - דור שהיו עניים במעשים טובים כל זה במדרש אגדה ולפי משמעות פשוטו כל הענין על ישראל ועומד לדין עמים הם השבטים
"ואתם בערתם הכרם" - הזקנים והשרים אכלו את שאר העםפסוק טו
פסוק טז
"ומשקרות עינים" - לשון הבטה ד"א צובעות עיניהם בסיקרא ובכחול
"הלוך וטפוף תלכנה" - לשון דבר צף על גבי חבירו כמו (דברים יא) אשר הציף ומתרגמינן דאטיף כד היתה ארוכה מהלכת בין שתי קצרות כדי שתהא נראית צפה למעלה מהם ויונתן תירגם ובפתהן מקפן היו קושרות פיאות נכריות קליעת שערות תלושין כורכות עם קליעותיהן שיראו גסות וטפופות
"וברגליהם תעכסנה" - כשהיו עוברות בשוק אצל בחורי ישראל דורסתו ברגלו ורמזתו צד חיבת נואפות כדי להבעיר בו יצר הרע כעכס זה של נחש
"עכס" - הוא ארס של נחשפסוק יז
"פתהן יערה" - כליהן יערה לשון ארמי היא פתיא אוכמא הן היו אומרות ימהר יחישה מעשהו שר רואה אותי ונוטל אותי כשבא הפורענות היו שרי נבוכדנצר נוטלין אותן להיות לנשים מחמת יופין ורמז הקב"ה למעינות שלהן והיו שופעות דם זיבה כאדם המערה מכלי אל כלי והיו נמאסות עליהן ומשליכין אותן לארץ מעל קרונות שלהן וי"ת יקרהן יעדי
"פתהן" - ל' רוחב ל' גודלפסוק יח
"העכסים" - המנעלים אשר ברגליהם אשר בהם תעכסנה
"והשביסים" - מיני שבכה לתכשיטי הראש והרבה יש בלשון משנה שביס של שבכה
"והשהרונים" - יונתן תירגם סיבכיאפסוק יט
"והשרות" - צמידי הזרוע דמתרגם ושיריא
"והרעלות" - צניף שמצניפות כל פרצופיהם חוץ מגלגל העין כדי שיתאוה אדם ליזון במראות הלסתות (סא"א) ל"א והרעלות מיני סרבלים נאים להתעטף בהן ובלשון משנה יש ערביות רעולות במס' שבתפסוק כ
"והצעדות" - אצעדה של שוקים
"והקשורים" - כמשמעו קשורי' קצרי' שקושרין בהן שערן ויש שעושין אותו מוזהבים (פרשיינ"ש בלע"ז)
"ובתי הנפש" - שכנגד הלב (נושק"א בלע"ז)
"והלחשים" - נזמי האוזן מקום שלוחשין לה שםפסוק כב
"והמעטפות" - מצעות המטה כתרגומו שושיפיא
"והמטפחות" - מפות
"והחריטים" - תרגומו מחכיא דפוס של בית הרחם כדמתרגמינן וכומז מחוך (שמות לה)פסוק כג
"והסדינים" - של פשתן הם המתעטפין בהם
"והצניפות" - (מולקינ"ש בלע"ז)
"והרדידים" - כבינתא (פרמל"ץ בלע"ז) והם של זהב שמכבנין בה הסרבל שהאשה מתעטפת בופסוק כד
"ותחת חגורה נקפה" - מקום שחגרה שם יהיה ניקף נחתך בחבורות ורשומי מכות כמו ואחר עורי נקפו (איוב יט) ונקף סבכי היער (לקמן י')
"ותחת מעשה מקשה" - מקום שהיו עושות בו המעשה האמור למעלה הלוך וטפוף תלכנה והוא בגובה הראש שם תהיה מקשה קרחה מכה המקרחת את הראש מקשה לשון דא לדא נקשן (דנייאל ה) ואני הייתי מפרשו תחת המעשה מקשה מקום שהיו שם חגורות נותנות טסי הזהב העשויות מקשה (בטדי"ץ בלע"ז) אלא שהוא נקוד פתח והוא במסורה בעשרה נקודים פתח ואין אחד מהם דבוק לתיבה של אחריו וכל מעשה שהוא דבק לתיבה של אחריו נקוד קמץ
"ותחת פתיגיל" - והוי (ס"א הרי) כשתי תיבות פתי גיל כלי שהוא מביאן לידי גילה והוא בית הרחם האמור למעלה פתהן חלוף אותה גילה תהיה מחגורת שק בכל מתניה
"כי תחת יופי" - כי זאת הוגנת להיות להם תחת יופי שהיו משתחצות בו