רש"י על יחזקאל ח יז

<< | רש"י על יחזקאלפרק ח' • פסוק י"ז |
א • ב • ג • ה • ו • ז • ח • י • יא • יב • יד • טז • יז • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


יחזקאל ח', י"ז:

וַיֹּ֣אמֶר אֵלַי֮ הֲרָאִ֣יתָ בֶן־אָדָם֒ הֲנָקֵל֙ לְבֵ֣ית יְהוּדָ֔ה מֵעֲשׂ֕וֹת אֶת־הַתּוֹעֵב֖וֹת אֲשֶׁ֣ר עָשׂוּ־פֹ֑ה כִּֽי־מָלְא֨וּ אֶת־הָאָ֜רֶץ חָמָ֗ס וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ לְהַכְעִיסֵ֔נִי וְהִנָּ֛ם שֹׁלְחִ֥ים אֶת־הַזְּמוֹרָ֖ה אֶל־אַפָּֽם׃


"הנקל לבית יהודה" - המעט להם וקל בעיניהם שאר עבירות שבידם

"מעשות את התועבות" - אם היו חדלים מעשות את כל התועבות אשר עשו בביתי פה

"כי מלאו את הארץ חמס" - ונקל בעיניהם אותו עון וישובו להכעיסני בתוך ביתי בתועבות האלה

"והנם שולחים את הזמורה אל אפם" - והנה שולחים אל חוטמם את ריח רע של זמורה זו שהם מזמרים ברוח היוצא מפי טבעת כלומר בושתם זה אל פניהם ישוב ומנחם פי' והנם שולחים את הזמורה אל אפם ענין דופי וקלון הוא לפירושו השוה ריח מקטרתם וכעס קרבנם וניחוחים למלאכת דופי נקבים ואחוריהם אל היכל ה' יורה על הענין