רש"י מנוקד על המקרא/ספר בראשית/לד

(א) בַּת לֵאָה – וְלֹא בַּת יַעֲקֹב? אֶלָּא עַל שֵׁם יְצִיאָתָהּ נִקְרֵאת "בַּת לֵאָה", שֶׁאַף הִיא – יַצְאָנִית הָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתֵּצֶא לֵאָה לִקְרָאתוֹ" (בראשית ל,טז) [וְעָלֶיהָ מָשְׁלוּ הַמָּשָׁל: כְּאִמָּהּ – כְּבִתָּהּ (ב"ר פ,א).

(ב) וַיִּשְׁכַּב אוֹתָהּ – כְּדַרְכָּהּ.
וַיְעַנֶּהָ – שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ (ב"ר פ,ה).

(ג) עַל לֵב הַנַּעֲרָה – דְּבָרִים הַמִּתְיַשְּׁבִים עַל הַלֵּב: רְאִי, אָבִיךְ בְּחֶלְקַת שָׂדֶה קְטַנָּה, כַּמָּה מָמוֹן בִּזְבֵּז! אֲנִי אֶשָּׂאֵךְ, וְתִקְנִי הָעִיר וְכָל שְׂדוֹתֶיהָ (ב"ר פ,ז).

(ז) וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה – לְעַנּוֹת אֶת הַבְּתוּלוֹת; שֶׁהָאֻמּוֹת גָּדְרוּ עַצְמָן מִן הָעֲרָיוֹת עַל יְדֵי הַמַּבּוּל (ב"ר פ,ו).

(ח) חָשְׁקָה – חָפְצָה.

(יב) מֹהַר – כְּתֻבָּה (ב"ר פ,ז; מכילתא משפטים נזיקין, ז).

(יג) בְּמִרְמָה – בְּחָכְמָה.
אֲשֶׁר טִמֵּא – הַכָּתוּב אוֹמֵר שֶׁלֹּא הָיְתָה רְמִיָּה, שֶׁהֲרֵי "טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחוֹתָם" (ב"ר פ,ח).

(יד) חֶרְפָּה הִוא [לָנוּ] – שֶׁמֶץ פְּסוּל הוּא אֶצְלֵנוּ. הַבָּא לְחָרֵף חֲבֵרוֹ – הוּא אוֹמֵר לוֹ: עָרֵל אַתָּה, אוֹ בֶּן עָרֵל. "חֶרְפָּה" בְּכָל מָקוֹם – גִּדּוּף.

(טו) נֵאוֹת לָכֶם – נִתְרַצֶּה לָכֶם; לְשׁוֹן "וַיֵּאֹתוּ הַכֹּהֲנִים" (מל"ב יב,ט).
לְהִמֹּל – לִהְיוֹת נִמּוֹל. אֵינוֹ לְשׁוֹן "לִפְעֹל", אֶלָּא לְשׁוֹן "לְהִפָּעֵל".

(טז) וְנָתַנּוּ – נוּ"ן שְׁנִיָּה מֻדְגֶּשֶׁת, לְפִי שֶׁהִיא מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם שְׁתֵּי נוּנִי"ן, 'וְנָתַנְנוּ'.
וְאֶת בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח לָנוּ – אַתָּה מוֹצֵא בַּתְּנַאי שֶׁאָמַר חֲמוֹר לְיַעֲקֹב וּבִתְשׁוּבַת בְּנֵי יַעֲקֹב לַחֲמוֹר, שֶׁתָּלוּ הַחֲשִׁיבוּת בִּבְנֵי יַעֲקֹב, לִקַּח בְּנוֹת שְׁכֶם אֶת שֶׁיִּבְחֲרוּ לָהֶם, וּבְנוֹתֵיהֶם יִתְּנוּ לָהֶם לְפִי דַּעְתָּם; דִּכְתִיב: "וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ", לְפִי דַּעְתֵּנוּ, "וְאֶת בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח לָנוּ", כְּכָל אֲשֶׁר נַחְפֹּץ. וּכְשֶׁדִּבְּרוּ חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ אֶל יוֹשְׁבֵי עִירָם, הָפְכוּ הַדְּבָרִים: "אֶת בְּנֹתָם נִקַּח לָנוּ לְנָשִׁים וְאֶת בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם" (להלן פסוק כא), כְּדֵי לְרַצּוֹתָם שֶׁיֵּאוֹתוּ לְהִמּוֹל.

(כא) שְׁלֵמִים – בְּשָׁלוֹם וּבְלֵב שָׁלֵם.
וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת יָדַיִם – כְּאָדָם שֶׁיָּדוֹ רְחָבָה וּוַתְּרָנִית. כְּלוֹמַר: אַל תַּפְסִידוּ כְּלוּם; פְּרַקְמַטְיָא הַרְבֵּה בָּאָה לְכָאן, וְאֵין לָהּ קוֹנִים.

(כב) בְּהִמּוֹל – בִּהְיוֹת נִמּוֹל.

(כג) אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם – לְדָבָר זֶה, וְעַל יְדֵי כֵן יֵשְׁבוּ אִתָּנוּ.

(כה) שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב – בָּנָיו הָיוּ, וְאַף עַל פִּי כֵן נָהֲגוּ עַצְמָן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, כִּשְׁאָר אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם בָּנָיו, שֶׁלֹּא נָטְלוּ עֵצָה הֵימֶנּוּ (ב"ר פ,י).
אֲחֵי דִינָה – לְפִי שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָן עָלֶיהָ, נִקְרְאוּ אַחֶיהָ (שם).
בֶּטַח – שֶׁהָיוּ כּוֹאֲבִים. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה, בְּטוּחִים הָיוּ עַל כֹּחוֹ שֶׁל זָקֵן (שם).

(כז) עַל הַחֲלָלִים – לְפַשֵּׁט אֶת הַחֲלָלִים. [וְכֵן תִּרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס: "לְחַלָּצָא קְטִילַיָּא"].

(כט) חֵילָם – מָמוֹנָם, וְכֵן "עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" (דברים ח,יז); "וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל" (במדבר כד,יח); "וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם" (תהלים מט,יא).
שָׁבוּ – לְשׁוֹן שְׁבִיָּה; לְפִיכָךְ טַעֲמוֹ מִלְּרָע.

(ל) עֲכַרְתֶּם – לְשׁוֹן מַיִם עֲכוּרִים (ברכות כ"ה ע"ב): אֵין דַּעְתִּי צְלוּלָה עַכְשָׁו. וְאַגָּדָה: צְלוּלָה הָיְתָה הֶחָבִית וַעֲכַרְתֶּם אוֹתָהּ; מָסוֹרֶת הָיְתָה בְּיַד כְּנַעֲנִים שֶׁיִּפְּלוּ בְּיַד בְּנֵי יַעֲקֹב, אֶלָּא שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: "עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ" (שמות כג,ל), לְפִיכָךְ הָיוּ שׁוֹתְקִין (ב"ר פ,יב).
מְתֵי מִסְפָּר – אֲנָשִׁים מוּעָטִים.

(לא) הַכְזוֹנָה – הֶפְקֵר (שם).
אֶת אֲחוֹתֵנוּ – "יָת אֲחָתָנָא"^[1].

הערות

1. לפנינו באונקלוס: "לַאֲחָתַנָא", לאחותנו.