רש"י מנוקד על המקרא/ספר שיר השירים/ו
(א) אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ – מְאַנִּים וּמְקַנְטְרִים הָאֻמּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל: אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ? לָמָּה הִנִּיחַ אוֹתָךְ עֲזוּבָה אַלְמָנָה?
אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ – כְּשֶׁחָזַר וְהִשְׁרָה רוּחוֹ עַל כּוֹרֶשׁ, וְנָתַן רְשׁוּת לִבְנוֹת הַבַּיִת וְהִתְחִילוּ לִבְנוֹת, בָּאוּ וְאָמְרוּ לָהֶם: אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ? אִם חוֹזֵר הוּא אֵלַיִךְ – נְבַקְּשֶׁנּוּ עִמָּךְ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשְׁמְעוּ צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן כִּי בְנֵי הַגּוֹלָה בּוֹנִים הֵיכָל" וְגוֹמֵר, "וַיִּגְּשׁוּ אֶל זְרֻבָּבֶל" וְגוֹמֵר, "נִבְנֶה עִמָּכֶם כִּי כָכֶם נִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵיכֶם" וְגוֹמֵר (עזרא ד,א-ב). וְכַוָּנָתָם לְרָעָה, כְּדֵי לְהַשְׁבִּיתָם מִן הַמְּלָאכָה. וְהֵם מְשִׁיבִים: –
(ב) דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ – צִוָּה לָנוּ לִבְנוֹת הֵיכָלוֹ, וְיִהְיֶה שָׁם עִמָּנוּ.
לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם – מְקוֹם מִקְטַר הַקְּטֹרֶת.
לִרְעוֹת בַּגַּנִּים – וְעוֹד יָרַד לִרְעוֹת צֹאנוֹ בַּגַּנִּים אֲשֶׁר נָפוֹצוּ שָׁם, אוֹתָם שֶׁלֹּא עָלוּ מִן הַגּוֹלָה, מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עֲלֵיהֶם בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת.
וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים – שׁוֹמֵעַ וּמַקְשִׁיב נִדְבָּרִים בְּתוֹרָתוֹ, לִלְקֹט זְכֻיּוֹתֵיהֶן וּלְכָתְבָם בְּסֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה'" וְגוֹמֵר (מלאכי ג,טז). וּמַה שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים לְבַקְּשׁוֹ עִמָּנוּ וְלִבְנוֹת עִמָּנוּ–
(ג) אֲנִי לְדוֹדִי – וְלֹא אַתֶּם לוֹ, וְלֹא תִּבְנוּ עִמָּנוּ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא לָכֶם וְלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ" (עזרא ד,ג); וְאוֹמֵר: "וְלָכֶם אֵין חֵלֶק וּצְדָקָה וְזִכָּרוֹן בִּירוּשָׁלָיִם" (נחמיה ב,כ).
הָרוֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים – הָרוֹעֶה אֶת צֹאנוֹ בְּמִרְעֶה נוֹחַ וְטוֹב.
(ד) יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה – וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַלְּסָהּ עַל זֹאת: יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּשֶׁאַתְּ רְצוּיָה לִי. כָּךְ הוּא נִדְרָשׁ בְּסִפְרֵי.
נָאוָה – אַתְּ עַתָּה כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה, בִּירוּשָׁלַיִם.
אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת – חֵילֵי מַלְאָכִים. אֵימָתֵךְ אָטִיל עֲלֵיהֶם[1], שֶׁלֹּא לְהִלָּחֵם וּלְהַשְׁבִּיתְכֶם מִן הַמְּלָאכָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּעֶזְרָא.
(ה) הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי – כְּבָחוּר, שֶׁאֲרוּסָתוֹ חֲבִיבָה וַעֲרֵבָה עָלָיו וְעֵינֶיהָ נָאוֹת, וְאוֹמֵר לָהּ: הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי, כִּי בִּרְאוֹתִי אוֹתָךְ – לִבִּי מִשְׁתַּחֵץ וּמִתְגָּאֶה עָלַי וְרוּחִי גַּסָּה בִּי, וְאֵינִי יָכוֹל לְהִתְאַפֵּק.
הִרְהִיבֻנִי – הֵגֵסוּ לִבִּי, כְּמוֹ: "וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן" (תהלים צ,י); "רַהַב הֵם שָׁבֶת" (ישעיהו ל,ז); אסואיי"ר [asoajier = להרגיע, לגרום נחת] בְּלַעַז.
וְהַדֻּגְמָא כָּךְ הוּא; אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בְּמִקְדָּשׁ זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהָשִׁיב לָכֶם אָרוֹן וְכַפֹּרֶת וּכְרוּבִים, שֶׁהֵם הִרְהִיבוּנִי בְּבַיִת רִאשׁוֹן לְהַרְאוֹתְכֶם חִבָּה יְתֵרָה, עַד שֶׁמְּעַלְתֶּם בִּי.
שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים – בַּקְּטַנִּים וְרַכִּים וְדַקִּים שֶׁבָּכֶם יֵשׁ שֶׁבַח הַרְבֵּה.
(ו) שִׁנַּיִךְ – קְצִינִים וְגִבּוֹרִים שֶׁבִּיךְ, כֻּלָּם לְטוֹבָה.
כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים – הָרָחֵל הַזֹּאת כֻּלָּהּ קְדֻשָּׁה: צַמְרָהּ לִתְכֵלֶת, בְּשָׂרָהּ לְקָרְבָּן, קַרְנֶיהָ לְשׁוֹפָרוֹת, שׁוֹקֶיהָ לַחֲלִילִין, מֵעֶיהָ לְכִנּוֹרוֹת, עוֹרָהּ לְתף. אֲבָל הָרְשָׁעִים נִמְשְׁלוּ לִכְלָבִים, שֶׁאֵין מֵהֶם לִקְדֻשָּׁה כְּלוּם:
(ח) שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת – אַבְרָהָם וְיוֹצְאֵי יְרֵכוֹ. בְּנֵי קְטוּרָה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, יִשְׁמָעֵאל וּבָנָיו שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, יִצְחָק וּבָנָיו שְׁלֹשָׁה, בְּנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר, בְּנֵי עֵשָׂו שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים, הֲרֵי שִׁשִּׁים. וְאִם תּאמַר: צֵא מֵהֶם תִּמְנָע, שֶׁהִיא אִשָּׁה? אַבְרָהָם מִן הַמִּנְיָן.
וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים – נֹחַ וּבָנָיו עַד אַבְרָהָם. כָּל תּוֹלְדוֹת יוֹצְאֵי הַתֵּבָה, שְׁמוֹנִים תִּמְצָאֵם. וּכְשֵׁם שֶׁהַמְּלָכוֹת, שֶׁהֵם נְשֵׁי הַמֶּלֶךְ, יְתֵרוֹת בִּגְדֻלָּה עַל הַפִּילַגְשִׁים, כָּךְ הָיוּ אַבְרָהָם וְיוֹצְאֵי יְרֵכוֹ חֲשׁוּבִים גְּדוֹלִים וִיתֵרִים בַּחֲשִׁיבוּת עַל הַכֹּל, כַּאֲשֶׁר תִּרְאֶה: הָגָר בַּת מְלָכִים הָיְתָה; תִּמְנַע בַּת שִׁלְטוֹנִים הָיְתָה, וְנַעֲשֵׂית פִּילֶגֶשׁ לְעֵשָׂו. וְאוֹמֵר: "אֶל עֵמֶק שָׁוֵה" וְגוֹמֵר (בראשית יד,יז), הֻשְׁווּ כֻּלָּם בְּעֵצָה אַחַת וְהִמְלִיכוּ אֶת אַבְרָהָם עֲלֵיהֶם.
וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר – לְמִשְׁפָּחוֹת הַרְבֵּה נֶחְלְקוּ כָּל אֵלֶּה.
(ט) אַחַת הִיא יוֹנָתִי – וּמִכֻּלָּם אַחַת הִיא הַנִּבְחֶרֶת לִי לְיוֹנָה תַּמָּה, שֶׁהִיא תְּמִימַת לֵב עִם בֶּן זוּגָהּ.
אַחַת הִיא לְאִמָּהּ – לִכְנֵסִיָּתָהּ. הַרְבֵּה מַחֲלוֹקוֹת בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת; כֻּלָּם לִבָּם לְהָבִין תּוֹרָה עַל מְכוֹנָהּ וְעַל אֲמִתָּתָהּ.
בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ – יַעֲקֹב רָאָה אוֹתָהּ מִטָּה שְׁלֵמָה בְּלֹא פְּסוּל וְהוֹדָה וְקִלֵּס לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה" (בראשית מז,לא).
רָאוּהָ בָנוֹת – אֶת יִשְׂרָאֵל בִּגְדֻלָּתָהּ,
וַיְאַשְּׁרוּהָ – וּמַה הִיא קִלּוּסָן?–
(י) מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה – עָלֵינוּ? מִמָּקוֹם הַגָּבוֹהַּ לַנָּמוּךְ קְרוּיָה הַשְׁקָפָה. כָּךְ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ גָּבוֹהַּ מִכָּל אֲרָצוֹת.
כְּמוֹ שָׁחַר – הוֹלֵךְ וּמֵאִיר מְעַט מְעַט. כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּבַיִת שֵׁנִי; בִּתְחִלָּה – זְרֻבָּבֶל פַּחַת יְהוּדָה וְלֹא מֶלֶךְ, וְהָיוּ מְשֻׁעְבָּדִים לְפָרַס וּלְיָוָן; וְאַחַר כָּךְ נִצְּחוּם בֵּית חַשְׁמוֹנַאי וְנַעֲשׂוּ מְלָכִים.
אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת – אֲיֻמָּה בְּגִבּוֹרֶיהָ כַּנִּדְגָּלוֹת שֶׁל מְלָכִים. כָּל זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַלֵּס אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, "יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה" (פסוק ד) וְכָל הָעִנְיָן, עַד כָּאן.
(יא) אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי – עוֹד זֶה מִדִּבְרֵי שְׁכִינָה: הִנֵּה בָּאתִי אֶל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי זֶה, אֵלַיִךְ.
לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל – מַה לַּחְלוּחִית מַעֲשִׂים טוֹבִים אֶרְאֶה בָּךְ.
הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן – אִם תַּפְרִיחוּ לְפָנַי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְסוֹפְרִים וְשׁוֹנִים.
הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים – מְקַיְּמֵי מִצְוֹת מְלֵאֵי זְכֻיּוֹת. לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לֶאֱגוֹז? מָה אֱגוֹז זֶה, אַתָּה רוֹאֶה אוֹתוֹ כֻּלּוֹ עֵץ, וְאֵין נִכָּר מַה בְּתוֹכוֹ, פּוֹצְעוֹ וּמוֹצְאוֹ מָלֵא מְגוּרוֹת מְגוּרוֹת שֶׁל אֳכָלִים; כָּךְ יִשְׂרָאֵל, צְנוּעִין וְעִנְוְתָנִין בְּמַעֲשֵׂיהֶם, וְאֵין תַּלְמִידִים שֶׁבָּהֶן נִכָּרִים, וְאֵין מִתְפָּאֲרִים לְהַכְרִיז עַל שִׁבְחָן. בְּדַקְתּוֹ, אַתָּה מוֹצֵא אוֹתוֹ מָלֵא חָכְמָה. וְעוֹד כַּמָּה מִדְרָשׁוֹת לַדָּבָר: מָה אֱגוֹז זֶה נוֹפֵל בַּטִּיט, וְאֵין מַה שֶׁבְּתוֹכוֹ נִמְאָס, אַף יִשְׂרָאֵל, גּוֹלִין לְבֵין הָאֻמּוֹת וְלוֹקִין מַלְקֻיּוֹת הַרְבֵּה, וְאֵין מַעֲשֵׂיהֶם נִמְאָסִין.
(יב) לֹא יָדַעְתִּי – כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מִתְאוֹנֶנֶת: לֹא יָדַעְתִּי לְהִזָּהֵר מִן הַחֵטְא, שֶׁאֶעֱמֹד בִּכְבוֹדִי וּבִגְדֻלָּתִי, וְנִכְשַׁלְתִּי בְּשִׂנְאַת חִנָּם וּמַחֲלֹקֶת שֶׁגָּבְרָה בְּמַלְכֵי בֵּית חַשְׁמוֹנַאי, הוֹרְקְנוֹס וַאֲרִיסְתּוֹבֹּלוֹס, עַד שֶׁהָיָה מֵבִיא אֶחָד מֵהֶם אֶת מַלְכוּת רוֹמִי, וְקִבֵּל מִיָּדוֹ הַמְּלוּכָה וְנַעֲשָׂה לוֹ עֶבֶד; וּמֵאָז נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי לִהְיוֹת מֶרְכָּבוֹת, לְהַרְכִּיב עָלַי נְדִיבוּת שְׁאָר אֻמּוֹת.
עַמִּי נָדִיב – כְּמוֹ 'עַם נָדִיב'. יוֹ"ד יְתֵרָה, כְּיוֹ"ד שֶׁל "שֹׁכְנִי סְנֶה" (דברים לג,טז); "גְּנֻבְתִי יוֹם" (בראשית לא,לט); "רַבָּתִי עָם" (איכה א,א).
נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי – אֲנִי בְּעַצְמִי מִנִּיתִים עָלַי, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתְּ לִמַּדְתְּ אֹתָם עָלַיִךְ אַלֻּפִים לְרֹאשׁ" (ירמיהו יג,כא).
הערות
עריכה- ^ על האומות. ויקיעורך