רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/יד
(א) לֹא תִתְגֹּדְדוּ – לֹא תִּתְּנוּ גְּדִידָה וְשֶׂרֶט בִּבְשַׂרְכֶם עַל מֵת, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאֱמוֹרִיִּים עוֹשִׂין; לְפִי שֶׁאַתֶּם בָּנָיו שֶׁל מָקוֹם, וְאַתֶּם רְאוּיִין לִהְיוֹת נָאִים, וְלֹא גְּדוּדִים וּמְקֹרָחִים.
בֵּין עֵינֵיכֶם – אֵצֶל הַפַּדַּחַת. וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר: "לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם" (ויקרא כא,ה), לַעֲשׂוֹת כָּל הָרֹאשׁ כְּבֵין הָעֵינַיִם (ספרי צו).
(ב) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה – קְדֻשַּׁת עַצְמְךָ מֵאֲבוֹתֶיךָ; וְעוֹד, וּבְךָ בָּחַר ה׳ (שם צז).
(ג) כָּל תּוֹעֵבָה – כָּל שֶׁתִּעַבְתִּי לְךָ; כְּגוֹן צָרַם אֹזֶן בְּכוֹר כְּדֵי לְשָׁחֳטוֹ בַּמְּדִינָה, הֲרֵי דָּבָר שֶׁתִּעַבְתִּי לְךָ, "כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ" (ויקרא כב,כא); וּבָא וְלִמֵּד כָּאן, שֶׁלֹּא יִשְׁחַט וְיֹאכַל עַל אוֹתוֹ הַמּוּם (ספרי צט). בִּשֵּׁל בָּשָׂר בְּחָלָב, הֲרֵי דָּבָר שֶׁתִּעַבְתִּי לְךָ; הִזְהִיר כָּאן עַל אֲכִילָתוֹ (חולין קי"ד ע"ב).
(ד-ה) זֹאת הַבְּהֵמָה וְגוֹמֵר אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר – לָמַדְנוּ שֶׁהַחַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה; וְלָמַדְנוּ שֶׁהַבְּהֵמָה וְחַיָּה טְמֵאָה מְרֻבָּה מִן הַטְּהוֹרָה, שֶׁבְּכָל מָקוֹם פּוֹרֵט אֶת הַמּוּעָט (ספרי ק; חולין ס"ג ע"ב).
וְאַקּוֹ – מְתֻרְגָּם "יַעֲלָא". "יַעֲלֵי סָלַע" (איוב לט,א), הוּא אישטיינבו"ק [esteinboc = אקו, יעל־סלע].
וּתְאוֹ – "תּוֹרְבָּלָא", תּוֹר[1] הַיַּעַר. "בָּאלָא" – יַעַר בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי.
(ו) מַפְרֶסֶת – סְדוּקָה, כְּתַרְגּוּמוֹ.
פַּרְסָה – פלנט"א [plante = כף רגל].
וְשֹׁסַעַת – חֲלוּקָה בִּשְׁתֵּי צִפָּרְנַיִם; שֶׁיֵּשׁ סְדוּקָה וְאֵינָהּ חֲלוּקָה בַּצִּפָּרְנַיִם, וְהִיא טְמֵאָה.
בַּבְּהֵמָה – מַשְׁמַע: מַה שֶּׁנִּמְצָא בַּבְּהֵמָה, אֱכֹל (חולין ס"ט ע"א). מִכָּאן אָמְרוּ, שֶׁהַשְּׁלִיל נִתָּר בִּשְׁחִיטַת אִמּוֹ (שם ע"ד ע"א).
(ז) הַשְּׁסוּעָה – בִּרְיָה הִיא, שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁתֵּי שֶׁדְרָאוֹת (חולין ס' ע"ב). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: לָמָּה נִשְׁנוּ? בַּבְּהֵמוֹת מִפְּנֵי הַשְּׁסוּעָה, וּבָעוֹפוֹת מִפְּנֵי "הָרָאָה" (להלן פסוק יג), שֶׁלֹּא נֶאֱמְרוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (שם ס"ג ע"ב).
(ח) וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ – רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ: בָּרֶגֶל, שֶׁאָדָם חַיָּב לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ בָּרֶגֶל. יָכוֹל יִהְיוּ מֻזְהָרִים בְּכָל הַשָּׁנָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים" וְגוֹמֵר (ויקרא כא,א). וּמַה טֻּמְאַת הַמֵּת חֲמוּרָה, כֹּהֲנִים מֻזְהָרִים וְאֵין יִשְׂרָאֵל מֻזְהָרִים, טֻמְאַת נְבֵלָה קַלָּה לֹא כָּל שֶׁכֵּן (ת"כ שמיני פרק ד,ח-ט; ר"ה ט"ז ע"ב).
(יא) כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ – לְהַתִּיר מְשֻׁלַּחַת שֶׁבַּמְּצֹרָע (ספרי קג; קידושין נ"ז ע"א).
(יב) וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם – לֶאֱסֹר אֶת הַשְּׁחוּטָה (ספרי קג; קידושין נ"ז ע"א).
(יג) וְהָרָאָה וְאֶת הָאַיָּה וְגוֹמֵר – הִיא 'רָאָה', הִיא 'אַיָּה', הִיא 'דַּיָּה'; וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ 'רָאָה'? שֶׁרוֹאָה בְּיוֹתֵר. וְלָמָּה הִזְהִירְךָ בְּכָל שְׁמוֹתֶיהָ? שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעַל דִּין לַחֲלֹק, שֶׁלֹּא יְהֵא הָאוֹסְרָהּ קוֹרֵא אוֹתָהּ "רָאָה", וְהַבָּא לְהַתִּיר אוֹמֵר: זוֹ "דַּיָּה" שְׁמָהּ אוֹ "אַיָּה" שְׁמָהּ, וְזוֹ לֹא אָסַר הַכָּתוּב. וּבָעוֹפוֹת פָּרַט לְךָ הַטְּמֵאִים, לְלַמֵּד שֶׁהָעוֹפוֹת הַטְּהוֹרִים מְרֻבִּים עַל הַטְּמֵאִים; לְפִיכָךְ פָּרַט אֶת הַמּוּעָט (חולין ס"ג ע"א).
הַתִּנְשָׁמֶת – קֿלב"א שורי"ץ [chalve soriz = עטלף].
(יז) שָׁלָךְ – הַשּׁוֹלֶה דָּגִים מִן הַיָּם (חולין ס"ג ע"א).
(יח) דּוּכִיפַת – הוּא תַּרְנְגוֹל הַבָּר, וּבְלַעַז הירופ"א [herupe = דוכיפת], וְכַרְבָּלְתּוֹ כְּפוּלָה (חולין ס"ג ע"א).
(יט) שֶׁרֶץ הָעוֹף – הֵם הַנְּמוּכִים הָרוֹחֲשִׁים עַל הָאָרֶץ, כְּגוֹן זְבוּבִים וּצְרָעִים וַחֲגָבִים טְמֵאִים, הֵם קְרוּיִים שֶׁרֶץ.
(כ) כָּל עוֹף טָהוֹר תֹּאכֵלוּ – וְלֹא אֶת הַטָּמֵא; בָּא לִתֵּן עֲשֵׂה עַל לֹא תַּעֲשֶׂה. וְכֵן בַּבְּהֵמָה, "אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ" (לעיל פסוק ו) – וְלֹא בְּהֵמָה טְמֵאָה, וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה – עֲשֵׂה; לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה:
(כא) לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ – גֵּר תּוֹשָׁב (ספרי קד), שֶׁקִּבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְאוֹכֵל נְבֵלוֹת (ע"ז ס"ד ע"ב).
כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' – קַדֵּשׁ אֶת עַצְמְךָ בַּמֻּתָּר לְךָ; דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים וַאֲחֵרִים נוֹהֲגִים בָּהֶם אִסּוּר, אַל תַּתִּירֵם בִּפְנֵיהֶם (ספרי שם).
לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי – שָׁלֹשׁ פְּעָמִים (כאן; שמות כג,יט; שם לד,כו); פְּרָט לְחַיָּה, וּלְעוֹפוֹת, וְלִבְהֵמָה טְמֵאָה (ספרי שם; חולין קי"ג ע"א).
(כב) לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי וְגוֹמֵר עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר – מָה עִנְיַן זֶה אֵצֶל זֶה? אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: לֹא תִּגְרְמוּ לִי לְבַשֵּׁל גְּדָיִים שֶׁל תְּבוּאָה עַד שֶׁהֵן בִּמְעֵי אִמּוֹתֵיהֶן, שֶׁאִם אֵין אַתֶּם מְעַשְּׂרִים מַעַשְׂרוֹת כָּרָאוּי, כְּשֶׁהוּא סָמוּךְ לְהִתְבַּשֵּׁל – אֲנִי מוֹצִיא רוּחַ קָדִים וְהִיא מְשַׁדַּפְתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּשְׁדֵפָה לִפְנֵי קָמָה" (מל"ב יט,כו); וְכֵן לְעִנְיַן בִּכּוּרִים (תנחומא יז).
שָׁנָה שָׁנָה – מִכָּאן שֶׁאֵין מְעַשְּׂרִין מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן (ספרי קה; בכורות נ"ג ע"ב).
(כג) וְאָכַלְתָּ וְגוֹמֵר – זֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי (ספרי קו); שֶׁכְּבָר לָמַדְנוּ לִתֵּן מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַלְוִיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וְגוֹמֵר (במדבר יח,כו), וְנָתַן לָהֶם רְשׁוּת לְאָכְלוֹ בְּכָל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם" (שם פסוק לא); עַל כָּרְחֲךָ, זֶה – מַעֲשֵׂר אַחֵר הוּא.
(כד) כִּי יְבָרֶכְךָ – שֶׁתְּהֵא הַתְּבוּאָה מְרֻבָּה לָשֵׂאת.
(כו) בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֽׁךָ – כְּלָל.
בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר – פְּרָט.
וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ – חָזַר וְכָלַל. מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ – וְלַד וַלְדוֹת הָאָרֶץ וְרָאוּי לְמַאֲכַל אָדָם וְכוּלֵּיהּ (עירובין כ"ז ע"ב).
(כז) וְהַלֵּוִי וְגוֹמֵר לא תַעַזְבֶנּוּ – מִלִּתֵּן לוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן (ספרי קח).
כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ – יָצְאוּ לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וְהֶפְקֵר, שֶׁאַף הוּא יֵשׁ לוֹ חֵלֶק עִמְּךָ בָּהֵן כָּמוֹךָ, וְאֵינָן חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר (ספרי קט).
(כח) מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים – בָּא וְלִמֵּד, שֶׁאִם הִשְׁהָה מַעַשְׂרוֹתָיו שֶׁל שָׁנָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה לִשְׁמִטָּה, שֶׁיְּבַעֲרֵם מִן הַבַּיִת בַּשְּׁלִישִׁית.
(כט) וּבָא הַלֵּוִי – וְיִטֹּל מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן.
וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם – וְיִטְּלוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁהוּא שֶׁל עָנִי שֶׁל שָׁנָה זוֹ; וְלֹא תֹּאכְלֶנּוּ אַתָּה בִּירוּשָׁלַיִם, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּזְקַקְתָּ לֶאֱכֹל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל שְׁתֵּי שָׁנִים.
וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ – תֵּן לָהֶם כְּדֵי שְׂבִיעָה. מִכָּאן אָמְרוּ: "אֵין פּוֹחֲתִין לֶעָנִי בַּגֹּרֶן" וְכוּלֵּיהּ (משנה פאה ח ה; ספרי קי). וְאַתָּה מוֹלִיךְ לִירוּשָׁלַיִם מַעֲשֵׂר שֶׁל שָׁנָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה שֶׁהִשְׁהֵיתָ, וּמִתְוַדֶּה: "בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת" (להלן כו,יג), כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּ'כִי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר' (שם,יב).
הערות עריכה
- ^ שׁוֹר